בין אדם לחברו

כמה יקר כל אדם מישראל

הרה"ק רבי משה ליב מסאסוב זיע"א, היה רגיל לומר בוא וראה כמה יקר כל אדם מישראל, שכן תשעה גאוני עולם בעלי תריסין אי אתה יכול לעשות מהם "מניין" לתפילה, לקדיש ולקדושה, ולברכו, ואילו עשרה יהודים עמי הארצות פשוטים, מצטרפים ל"מניין" לכל דבר שבקדושה.

לעבור את החיים בלי לפגוע בשום אדם

מספרים ששאלו פעם את הגה"ק ה"חזון איש" זיע"א, מהי הדרגה הגבוהה ביותר שיהודי יכול להגיע אליה בעולם הזה? והשיב ה"חזון איש": הדרגה הנעלה ביותר היא, "לעבור את כל החיים מבלי לפגוע באף אחד".

כדי לעזור לחולה אין צורך להיות רבי

אהבת ישראל אמתית שפעה מהרה"ק בעל "שפת אמת" מגור זיע"א, כאב מסור ונאמן ניהל את עדתו הגדולה, תמיד מצא את הנתיב ללבו של כל אדם כגדול וכקטן. סיפר רבי בעריש פרקל מחסידיו הנלהבים: כבן שבע הייתי עת באתי לראשונה לרבי, יתום הייתי ואחי הגדול לקחני לגור. נכנסתי לרבי והוא אחז בידי ואמר, כמוני כמוך הייתי יתום בגילך, בוא ונתחבר יחד. המילים שנאמרו ע"י הרבי נחרתו בלבי ונפשי, ועד לרגע האחרון לא אשכח את המעמד. לאנשים חסידים וסתם יהודים שבאו אליו מלאי עגמה ויסורים הקשיב בלב פתוח. פעם שאל לחסיד אחד למה לא הזכיר את אשתו? שמחלתה הלכה והחריפה. יש לרבי מספיק כאב ולא רציתי לצערו בצער נוסף ענה האיש. השיבו הרבי: ללב הסופג עגמה כה רבה יש מקום גם לצער שלך. ופעם אמר: כדי לעזור לחולה אין צורך להיות רבי, כל אדם שכאב חברו נוגע ללבו ממש יכול לעזור.

פעם הרבה אדם לבכות בחדרו, בתוך בכיותיו מלמל אוי לי בהוסיפי חטא על פשעי ואני מצער את הרבי. אמר לו הרבי מזה אל לך לדאוג, העמידו אותי כאן לשם כך.

זהירות בקיפוח פרנסתם של אנשים אחרים

הרה"ק רבי משה קרמר גאב"ד וילנא זיע"א, קיבל את שם משפחתו קרמר (באידיש חנוני), על היותו חנוני, אשתו ניהלה את העסקים ואילו הוא ישב ועסק בתורה. כשאנשי וילנא עמדו על גדלותו הרוחנית, מינוהו לרב עליהם. הוא הציג תנאי שלא יקבל משכורת מקופת הציבור וימשיך להסתפק מהכנסות אשתו בחנות. אנשי וילנא שרצו להיטיב עם רבם היו נוהרים לחנותה של הרבנית ורוכשים ממנה סחורה במיטב כספם. חשש הרב לקיפוח פרנסתם של יתר החנונים בעיר, ישב וערך את חשבון ההוצאות הדרושות לו לכלכלת ביתו מדי שבוע, ואמר לאשתו שכאשר תיווכח ממהלך הפדיון בחנות שיש לה כדי פרנסת הבית, מיד תסגור את החנות, ואף אם יהיה זה ביום ראשון בשבוע, ויתר ימי השבוע תהיה החנות סגורה, מכיוון שגם חנונים אחרים צריכים לחיות.