בזיון שאדם סופג - הוא המכפר עליו!

בזיון שאדם סופג - הוא המכפר עליו!

עוד מוסיף אדונינו הרמב"ם ז"ל (שם הלכה ח) ומלמדנו יסוד עצום בהנהגת בעלי התשובה, וז"ל:

'בעלי תשובה דרכן להיות שפלים וענוים ביותר. אם חירפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים, ואמרו להן, אמש היית עושה כך וכך, ואמש היית אומר כך וכך, אל ירגישו להן אלא שומעין ושמחים ויודעין שזו זכות להם, שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהן זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת'.

פעמים רבות, בזיון קטן שאדם עובר בעולם הזה בא כחליפין וממתיק גזירות קשות, במקום מיתה חס ושלום! כיום, קיימים אנשים רבים הסובלים מחלאים ומחלות קשות רחמנא ליצלן. אך מן הראוי שידעו: עומק השורש של מחלות רבות טמון בהפנמה יתירה של בזיונות, באגירת כעסים ובמתחים מתמשכים. לא כל אדם מחזיק בכלים הנפשיים להתמודד עם המועקה הזו. וכדברי הרמב"ם (שם) באיסור אונאת דברים ופגיעה בבין אדם לחברו, בדבריו החריפים והנוקבים עד היסוד, וז"ל:

וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה, זכור מעשיך הראשונים, או להזכירן לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים ועניינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה, הכל אסור ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים שהזהירה תורה עליה, שנאמר: "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה, יז).

מכאן אנו למדים יסוד ברור, כמה חטא גמור הוא לומר לבעל תשובה: 'זכור מעשיך הראשונים', או לומר לו: 'מי אתה? רק אתמול היית עושה כך וכך... לפיכך, מי שגרם לחברו עגמת נפש כזו - פוגע בדיני נפשות ממש!

לכן, לעולם אל תמדוד אדם לפי מעטפתו החיצונית! אל תבחן אותו לפי סוג הכובע, לפי אורך הזקן, או לפי הרושם החיצוני. תסתכל על רוך ועדינות הנפש, על אצילות הרוח ועל הרגישות העמוקה לכבוד הבריות ולזולת! שם, ורק שם, נמדד האדם באמת. לא ציפוי של ייפה נפשי מן השפה ולחוץ. הלא מי היה לנו ייפה נפשי בהליכותיהם יותר מהגרמנים? כל מהותם היו מלאות הנהגות נימוס קפדניות: אכילה בסכין ומזלג, מפית מעומלנת, מתינות של לעיסות רבות לכל ביס ולגימות רבות לכל כוס... ועם כל ייופי הנפשי הזו – הם שחטו, טבחו והשמידו באכזריות מעל ששה מיליון מאחינו בני ישראל! כששומרים על כבוד האדם בדרך התורה והקדושה - מקימים את עם ישראל ומציבים אותו במקומו הנכון והאמיתי! מתוך כך מחזקים את השרשים ומגיעים לנקודת האמת. כאשר האדם מתוודע אל עצמו ואל נפשו פנימה באופן המזוקק ביותר. דוקא מתוך המחשבה הטהורה הזו - מתפקח משיבושי הדעת, מתעשת מרוחות השטות, מתעלה ומתקדש מעלה מעלה.4 ומכאן ואילך מתחיל האדם לצעוד ולהגיע למקומות נפלאים, יפים וטהורים מאין כמותם!