דיני עשי"ת - יום הכיפורים | שבת שובה תשפ"ז

תשובה

בין אדם לחבירו

א. עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שיפייסנו (שו"ע תר"ו ס"א), וזה כולל הוריו, רבותיו, אשתו [בעלה], אחיו ואחותו, חבריו, שכניו, ובפרט שונאיו, ורבים מקפידים לבקש מחילה מאוהביו אשר כמעט ולא פגעו בהם, אבל אנשים שיש להם סכסוך ומריבות עמהם שוכחים מלבקש מהם מחילה, ובימים אלו יש לחשב ממי באמת צריך לבקש מחילה.

לא ידע שחטא

ב. נחלקו הפוסקים איך להתנהג כשאדם אשר חטא נגדו אינו יודע מזה, האם צריך להודיעו שחטא נגדו ואז לבקש מחילה ממנו, כגון שדיבר עליו לשון הרע והוזק מזה ואינו יודע שדיבר עליו ולכן צריך להודיע לו ואז לבקש מחילה (כ"כ החפץ חיים כלל ה' סי"ב), או שעדיף שלא יגלה לו היות שהוא אינו ידוע, ואדרבה, ע"י בקשת מחילה יפגע ויצערו בו יותר בזה שמודיע לו (כך מקובל בשם הגר"י סלנטר, מועדים וזמנים ח"א סי' נ"ד), ולכן ס"ל דעדיף לבקש ממנו מחילה בכללות כנהוג שמבקשים זה מזה סליחה בלי לפרט את העבירה שעשה כנגדו, וכשהדבר קשה ורגיש יש לסמוך על זה.

מחילה בפה ולא בלב

ג. אם ביקש מחילה מחבירו ואמר שהוא מוחל ויודע שבלבו עדיין לא מחל נחלקו הפוסקים בדינו, י"א דאינו מועיל דאע"פ דברים שבלב אינם דברים זה דוקא בדברים שעיקרם בפה, משא"כ במחילה שעיקרה בלב לא שייך דין זה (שו"ת רע"א סי' כ"ג ד"ה מ"ש מעכ"ת, חוט שני יוכ"פ בשם החזו"א), וי"א שגם לענין זה קיי"ל דדברים שבלב אינם דברים (זכרון אבן ציון עמ' תקמ"ב בשם הגרש"ז מקלם וגליוני הש"ס קידושין מ"ט ע"ב).

כפרות

כפרות ללא השגחה

ד. יש מקומות בא"י שמסדרים לאנשים לעשות כפרות עם עופות ברחוב ללא השגחה כלל [והמלצה על המוסד עצמו שהם ראויים לקבל צדקה אפילו מרב חשוב אינו מהווה השגחה לכפרות], ויש בזה כמה מכשולות, בין דמשתמשים באותו עוף כמה פעמים בכמה נקודות של עשיית כפרות [והמג"א התיר עוף א' לכמה בנ"א בבת אחת לא בזה אחר זה], ובין דהעופות נשארים בחום היום ללא אכילה ושתיה ומתים לפני השחיטה, וגם לרוב הם מחזירים העופות למשק מאיפה שהם לקחו אותם, ואפילו אם הם מגיעים בסוף לשחיטה לרוב זה רק אחרי יוהכ"פ ובזה אינם יוצאים מנהג כפרות (חוט שני יוהכ"פ עמ' צ"ה), וגם אין העופות מגיעות לידי עניים (היכל הוראה ח"א ע"ז), ולכן אולי ידי צדקה יצאו, אבל ידי מנהג כפרות לא יצאו.

מעוברת

ה. יש שלוקחים למעוברת שני תרנגולות ותרנגול אחד (מ"ב תר"ה סק"ג).

ו. אם יודעים מין העובר ע"י אולטרה סאונד, נחלקו הפוסקים אם אפשר לסמוך ע"ז לגבי כפרות ולא להצטרך לקחת ג' עופות, י"א דאפשר לסמוך ע"ז (מו"ר בשו"ת קנה בשם ח"ב סי' כ'), וי"א דא"א לסמוך ע"ז דלפעמים טועים (בעל מנח"י שם בהג"ה).

ז. מעוברת לפני ארבעים יום להריונה, י"א דאינה צריכה לעשות כפרה לעוברה (בעל שבט הלוי, קובץ מבית הלוי ח"ב עמ' י"ז), וי"א דראוי לעשות (שו"ת שבט הקהתי ח"ב סי' קצ"ח, הגר"ח קנייבסקי תורת המועדים סק"ד אות ג').

כיסוי הדם

ח. נוהגים השוחטים כשבאים אליהם איש נכבד, מכבדים אותו במצות כיסוי הדם, והמכסה מברך אקב"ו 'על כיסוי דם בעפר' (מט"א תר"ד ס"ח).

ט. הדין הוא, כששוחטים חיה כגון צבי ששכיח בהם טריפות צריכים לבדוק החיה לטריפות לפני שמקיימים בו כיסוי הדם כדי שלא יהיה ברכה לבטלה (שו"ע יו"ד סי' כ"ח ס"כ). בעוף שלא שכיח בהם טריפות אפשר לקיים כיסוי הדם מיד אחרי בדיקת הסכין [בבהמה אין חיוב כיסוי הדם].

י. בזמנינו ששכיח הרבה טריפות בעופות ולכן השחיטות המהודרות בודקים כל עוף לטריפות, א"כ לכאורה צריכים לבדוק העופות לפני שמקיימים בו כיסוי הדם כדין חיה. אלא שבמקומות שאין בודקים העופות מיד במקום הרי סמכינן ארוב שאין טריפות ומברכים כמו שמברכים על השחיטה תחלה בלי בדיקה שהרי סוכמים ארוב שהרי א"א אחרת.

יא. אבל כששוחטים העוף במקום ובאותו מעמד אחרי מריטת העופות בודקים אותו לטריפות [וכמו שיש בכמה מקומות בירושלים כגון בבית יעקב הישן של העדה"ח] היו צריכים לכסות הדם רק אחרי שבדקו העוף ומצאו כשר (שו"ת חוקי חיים ח"א סי' ט').

יב. אם מכסים כמה עופות יחד אפשר לכתחילה לברך בלי בדיקה לטריפות מאחר שיתכן שבין העופות יש ודאי עוף כשר (כ"ק מרן גאב"ד ירושלים, שם).

טרפה

יג. אם עשה כפרות ונמצא העוף טרפה, אין צריך לקיים מנהג כפרות עוד הפעם שהרי כבר נעשה הכפרה כי עיקר הכפרה ע"י שנותן תמורת הכפרה לעניים (א"א בוטשאטש מהוד"ת ס"א).

יד. במקום ששוחטים העופות במקום עשיית הכפרות ולוקחים העופות לעצמם לאכול או שנותנים העופות ישיר למשפחות עניים המסתובבים במקום [כגון במקום הנ"ל] נחלקו מורי ורבותי איך הדין בנמצא טרפה, האם מארגני הכפרות מחויבים ליתן עוף שניה לכפרה, יש הסוברים דכיון דלא צריכים לעשות כפרה שנית אינם צריכים ליתן לו עוף אחר דעיקר התשלום על קיום המנהג (מו"ר הג"ר מאיר בראנדסדארפער), ויש הסוברים דודאי צריכים ליתן לו שני כיון דהוא שילם מחיר מלא כדי לקבל עוף כשר כדי לפדות ולאכול או לתתו בידים לעניים (מו"ר הגרי"י בלויא).

ערב יוהכ"פ

מצות אכילה

טו. מצוה לאכול בערב יוהכ"פ ולהרבות בסעודה (שו"ע תר"ד ס"א), וגם שתיה נכללת במצוה (מ"ב סוף סק"א), ורוב פוסקים נוקטים דגם נשים נכללות במצוה זו.

טז. נחלקו אם מצוה זו גם חל בליל ערב יוהכ"פ, י"א שגם חל בלילה (מג"א סק"א בשם השל"ה) וי"א דמצוה זו מתחיל רק ביום (ביאור הגר"א ויד אפרים).

אבינו מלכנו במנחה

יז. אין אומרים אבינו מלכנו בתפילת מנחה בערב יוהכ"פ (רמ"א סי' תר"ד ס"ב).

טבילה

יח. נוהגין רוב כלל ישראל, אנשים ונערים לטבול במקוה בערב יוהכ"פ (טור או"ח סי' תר"ו), י"א משום טומאה (רמ"א שם ס"ד), וי"א משום תשובה (מג"א).

יט. חציצה. מדקדקין בטבילה זו משום חציצה יותר מבשאר טבילות, ולכן יטול צפרני ידיו ורגליו לפני הטבילה [של רגליו עדיף ליטלם יום קודם (שו"ע או"ח סי' ר"ס)], וינקה מתחת הציפורניים, וצריך לצחצח שיניים וירחוץ כל גופו במים חמים לפני הטבילה (מטה אפרים סי"ב) ולהוציא עדשות מגע.

כ. ט' קבין. מי שקשה לו הטבילה כגון חולה או זקן, יכול לשפוך עליו ט' קבין (רמ"א שם) ממים שאובים (מ"ב סי' פ"ח סק"ד). שיעור ט' קבין, לדעת החזו"א הוא 21.6 ליטר, ולדעת הגר"ח נאה הוא 12.5 ליטר.

כא. ט קבין ע"י מקלחת [shower]. כמה פוסקים ס"ל שכשצריכים לסמוך על היתר ט' קבין, בזמנינו אפשר לסמוך על ט' קבין ע"י עמידה תחת מקלחת למשך בערך ארבע דקות, ועדיף שיפתח הברז אחר שכבר עומד תחת המקלחת (שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' כ"א), וכן יקפיד שהמים יזרמו בזרימה חזקה ולא רק בטפטוף (שו"ת שבט הלוי ח"א סי' כ"ד).

הדלקת נרות

כב. הדלקת נרות ביום הכיפורים הוא משום מנהג ולא משום עיקר הדין (שו"ע סי' תר"י), ומ"מ המנהג הפשוט בכל המקומות הוא להדליק, ואשה כשמדליקה הנרות הרי היא מקבלת קדושת היום בזה, ולכן יש לה להסיר הנעליים לפני ההדלקה, אם שלא שמתנה אחרת.

כג. ברכה. המנהג הוא שמברכים על הדלקת נרות של יום הכיפורים (רמ"א סי' תר"י ס"ב), ואומרים אקב"ו וצונו 'להדליק נר של יום הכיפורים' [ואע"פ בדרך כלל אין מברכים על מנהגים, מ"מ כיון שיש על הדלקה שם חפצא של מצוה בכל שבת ויו"ט, מנהג כזה יכולין לברך עליו ע"פ המבואר בראשונים (קונטרס ענינא דיומא, הגרב"צ לאנגער) ולפי הגר"א אכן אין מברכין משום שהוא רק מנהג (שער הציון שם סק"ה, מעשה רב סי' רי"א)].

כד. ברכת שהחיינו. נוהגות הנשים לברך 'שהחיינו' בשעת הדלקת נרות ואחרי ברכתן, ואז אין להן לברך שנית בבית הכנסת עם הציבור אלא לענות 'אמן' (שעה"צ תרי"ט סק"ז).

כה. נר חיים. חוץ מהנ"ל חייב גם להדליק 'נר חיים' בחדר שינה של איש ואשה כשהבעל נמצא בעיר (רמ"א ס"א), ושיאיר כל הלילה (שלחן גבוה אות א', שפ"א פסחים נ"ג ע"ב ד"ה בגמ') ו'מנורת שבת' חשמלי לא מועיל לענין זה מאחר שאפשר לסוגרו, וכן ילדים נשואים המתארחים בבית הוריהם ידליקו נר חיים בחדרם כשישנים איש ואשה בחדר, והרבה אנשים לא יודעים את זה.

תפלת זכה

כו. נתקן לומר תפלת זכה בערב יוהכ"פ ובתוכו וידוי לעבירות שבין אדם למקום, וגם נוסח שעל ידו מוחלים כל אדם בעניני בין אדם לחבירו חוץ ממון שעתידים לתבוע ע"פ דין, וראוי להקפיד לאומרו בפרט הקטע הנוגע לבין אדם לחבירו, ובזכות שאנו מוחלים אחרים, נזכה שכולם ימחלו אותנו.

כז. גם נשים יקפידו לומר לכל הפחות קטע זו שעל ידו מוחלים בדברים שבין אשה לחבירתה.

צום יוהכ"פ

מעוברת ומינקת

כח. עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביוהכ"פ (שו"ע תרי"ז ס"א) ואפילו בזמנינו שנחלשו הדורות ומקילים לפעמים בשאר תעניות אבל יוהכ"פ לא.

כט. אם יש חשש או איזה סיבה שחוששים אולי הצום יזיק לה או ימעט החלב באופן שיזיק לילד, יש להתייעץ עם רב.

ל. מעוברת או מינקת שקשה לה לצום אלא אם כן תישאר במטה כל היום, מוטב שהבעל יתפלל בבית וישמור על הילדים כשאין ברירה אחרת, מלהתיר האשה לאכול.

יולדת

לא. יולדת תוך ג' ימים לא תתענה כלל, מג' עד ז' אם אמרה צריכה אני מאכילין אותה, מכאן ואילך הרי היא ככל אדם (שו"ע שם ס"ד), ומונים הג' וז' ימים מעת לעת (מ"ב סקי"ג) מגמר הלידה (סי' ש"ל סקי"א).

לב. מינקת. מינקת שאם תתענה לא יהיה לה מה להאכיל לתינוק, ואף פעם לא נותנת תחליף חלב, יש לה לשתות שיעורים וכמו שיבואר (הגרשז"א הליכות שלמה יוהכ"פ פ"ו ס"ב).

שיעורי אכילה

לג. כשמאכילים את העוברות או את החולה מאכילים אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור, הלכך מאכילים אותו כשני שלישי ביצה בינונית, וימתינו זמן כדי שלא יצטרף לשיעור שהוא שיעור אכילת ארבע ביצים (שו"ע תרי"ח ס"ז).

לד. בשיעורי זמנינו אפשר לאכול 30 סמ"ק [cc] של אוכל כל 9 דקות, דהיינו להמתין מסוף אכילה עד תחילת אכילה הבא 9 דקות (חזו"א סי' ל"ט סקי"ח). פירורים בין החניכים מצטרפים לשיעור (מנ"ח מצוה י' אות ב').

לה. קרקרי 'לחמית' של חברת 'אסם' [חיטה מלאה באריזה ירוקה בגודל כף יד בערך], מצאתי שאחד וחצי מהם עדיין פחות משיעור בריוח לפי הנפח שלהם, וממילא אלו שיש חשש שיצטרכו לכך, כדאי שיהיה להם מוכנים בבית במקרה שיהיו צריכים לזה.

חולה

לו. כל חולה יש להתייעץ עם רופאו אם יכול לצום או לא, ואז לקבל פסק מרב אם מותר או אסור לצום. כשחולה מקבל פסק שאסור לו לצום או שצריך לאכול או לשתות שיעורים, יקבל את הפסק באהבה ובשמחה של מצוה על קיום מצות "וחי בהם" שהוא לא פחות חשוב ממצות צום ביום הכיפורים, ואם מרגיש צער בזה שאוכל, יכוון שזה חלק מעינוי יום הכיפורים שצריך לאכול ביום הקדוש, אבל ח"ו לא לזלזל בזה ולסכן את נפשו.

שיעורי שתיה

לז. שיעור של שתיה הוא כמלא לוגמיו של אדם, ומשערין כל אחד לפי גודלו (מ"ב סקכ"א), ובשיעור דזמנינו באדם קטן הרי הוא 32 סמ"ק [cc], ובאדם בינוני 40 סמ"ק, ומשום שקשה לשער מיהו בינוני ומיהו גדול, ע"כ ישתדל להקפיד על שיעור 32 סמ"ק.

לח. כששותים שיעורים, מברך ברכה ראשונה על שתייתו הראשונה, ואח"כ שוב אינו מברך אפילו כשמפסיק כעשר דקות עד השתיה השניה, אבל בהפסק של כמה שעות או ע"י יציאה מהבית, יש שוב לברך ברכה ראשונה, אבל אחריהם אינו מברך ברכה אחרונה (שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' ל"ח).

לט. אין שיעורי אכילה ושתיה מצטרפים יחד, על כן באותו 9 דקות יכולים לאכול פחות משיעור וגם לשתות פחות משיעור, אבל זה בתנאי שהוא צריך גם לאכול וגם לשתות, כי הרבה פעמים די אם רק שותים שיעורים ואז אין היתר גם לאכול.

מ. אפשר להכין כוס קטן של 'לחיים' המחזיק 32 סמ"ק, וכן 'איגלו' [ice-pop] קטן בדרך כלל זה פחות מהשיעור, ויש לבדוק לפי מה שרשום עליו.

מא. יש להכין השיעורים לפני יוהכ"פ כדי שבקל יוכלו לאכלם, ובפרט לאשה אם אין בעלה אתה במשך היום, שיש להכין השיעורים לפני יו"כ שלא יהיו לה אח"כ שאלות בזה.

מב. אם צריכים לשתות שיעורים, כדאי לשתות משהו מתוק, כגון מיץ ענבים או תפוזים, כדי שהסוכר יתן כח, ולא יצטרך גם לאכול (הגרשז"א, נשמת אברהם סי' תרי"ב סק"א). עדיף להתחיל עם שיעורים. אדם חלש או חולה ויתכן שיצטרך לאכול או לשתות, עדיף להתחיל הצום עם שיעורים שלא יצטרך לאכול בסוף יותר משיעור (שו"ת אג"מ ח"ד קכ"א, מועדים וזמנים ח"ח כ"א).

חולה האוכל ביום הכיפורים

מד. נטילת ידים. חולה או מעוברת הצריכים לאכול ביום הכיפורים, ואוכלים פת, צריכים ליטול ידים לפני האכילה, ונוטלים כל ידיהם כרגיל ולא רק עד סוף קשרי אצבעותיהם, אבל בנטילת ידים אחר קימה מהמיטה, וכן לאחר יציאה מבית הכסא, אין נוטלים ידים אלא עד קשרי אצבעותיו.

מה. קידוש. אע"פ שיש פוסקים הדנים האם חולה האוכל ביוהכ"פ צריך לקדש (רע"א הובא בשעה"צ סי' תרי"ח סקכ"ב), מ"מ סתימת הפוסקים שאינו צריך לקדש (מ"ב שם).

מו. יעלה ויבוא. אמנם בברכת המזון יזכיר יעלה ויבוא ואם שכח אינו חוזר (שו"ע סי' תרי"ח ס"י), וכן בברכת מעין שלש יאמר 'וזכרנו לטובה ביום הכיפורים הזה' (שש"כ פל"ט הערה ק"ו).

הבדלה מוצאי יוהכ"פ

הבדלה

מז. מבדילים על הכוס ומברכים על הכוס ועל הנר אבל לא על בשמים [כשחל בחול] (שו"ע תרכ"ד ס"ג).

מח. מי שנחלש בסוף נעילה אחרי צאה"כ, וכן אשה שבעלה מתעכב בביהכ"נ והיא חלשה, מותר להם לשתות מים בצינעה אף לפני ערבית והבדלה (אלף המגן ס"ד), וטוב לומר 'ברוך המבדיל' לפני השתיה מאחר שהיה איסור שתיה מצד היום (הגרשז"א, שש"כ פס"ב סכ"ה).

מט. לכתחילה אין לאשה להבדיל לעצמה אלא תשמע מאיש אחר, ואם אינה יכולה לשמוע מאחר יכולה להבדיל לעצמה ולשתות מהכוס (שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' נ"ד).

נר ששבת

נ. לכתחילה יש להבדיל על נר שדלק כל יוהכ"פ שנדלק בערב יוהכ"פ לצורך הבדלה (שם מ"ב סקי"ג).

נא. אם לא עשו זאת או שנכבה אפשר להדליק הנר של הבדלה מנר שנדלק לכבוד או נר נשמה שהודלקו בערב יוהכ"פ (א"א בוטשאטש).

נב. אם א"א להשיג כלל נר שהודלק מערב יוהכ"פ, לדעת המ"ב אין לברך כלל על הנר (מ"ב סק"י), ולכמה פוסקים בשעת הדחק אפשר להדליק נר חדש ואז להדליק הנר הבדלה ממנה ולברך (חי"א כלל קמ"ה ס"מ וערוה"ש ס"ו). אם גם זה לא שייך יש להבדיל בלי נר, וכשימצא נר ששבת יברך עליו.