דיני הזכרות שבתפילה ובברכת המזון בעשי"ת

טעה ואמר הקל הקדוש

אמר הקל הקדוש ותיקן ואמר המלך הקדוש ומסתפק אם היה בתוכ"ד

א. מי שטעה ואמר הקל הקדוש במקום המלך הקדוש לא יצא ידי הברכה, וחוזר לתחילת שמו"ע משום דג' הברכות הראשונות חשובות כאחת, ואם בתוך כדי דיבור נזכר ואמר המלך הקדוש א"צ לחזור ומועיל מה שחזר ותיקן, ואפילו אם בעת שאמר ברוך אתה ה' היה בדעתו לסיים הקל הקדוש ואמר הקל הקדוש מועיל לחזור ולתקן בתוכ"ד.

ה. מי שהתפלל בר"ה ואמר בטעות הקל הקדוש ושוב תיקן עצמו ואמר המלך הקדוש, ומסופק אם תיקן הטעות בתוכ"ד או לאחר כדי דיבור, נראה שלא יחזור לראש רק ימשיך לברכה הבאה 'ובכן תן פחדך'5.

5 עיין במדור "קול מהיכל" תשובה באריכות בענין זה.

חזר ואמר בא"י המלך הקדוש

ב. אם אמר ברוך אתה ה' הקל הקדוש, ובתוכ"ד חזר ואמר ברוך אתה ה' המלך הקדוש, גם כן יצא ידי חובתו2.

2 ואף שהתוספת של ברוך אתה ה' הוי תוספת שאינה צריכה, מ"מ כל שחזר ואמרו נעשה זה נוסח הברכה והחתימה, ואע"פ שנעקר עי"ז ברכתו הקודמת ונעשה ברכה לבטלה, מ"מ שפיר יצא ידי חובת הברכה והגם דלאו שפיר עביד. (שלמי תודה).

אמר רק הקל ולאחר כדי דיבור אמר המלך הקדוש

ג. אם סיים ואמר ברוך אתה ה' הקל, וקודם שאמר הקדוש נזכר שלא אמר המלך, ועד שחישב מה דינו כבר עבר תוך כדי דיבור, ולאחר כדי דיבור אמר המלך הקדוש, יצא ידי חובתו3.

3 שם, וטעם הדבר דכיון שאמר רק תיבת הקל, אין כאן סיום הברכה והרי הוא כמי ששהה באמצע הברכה יותר מכדי דיבור דאינו מגרע, והוי כמי שאמר ברוך אתה ה' הקל המלך הקדוש שיצא.

מסתפק אם אמר המלך הקדוש

ד. אם בר"ה או ביוהכ"פ התפלל על הסדר והוסיף בברכה שלישית ובכן תן פחדך וגו' ומסופק אם סיים המלך הקדוש, אפשר דא"צ לחזור דאולי לא שייך לומר בזה כהרגל לשונו בכל השנה מחמת התוספות שמוסיף לומר קודם סיום הברכה4.

4 מ"ב תקפ"ב סק"ד.

1 שו"ע תקפ"ב ומ"ב שם.

שכח יעלה ויבא בתפילתו

ו. השוכח יעלה ויבא בתפילתו אינו חוזר, כיון שהזכיר את יום הזכרון בתפילתו6.

6 שו"ת בנין שלמה (תיקונים והוספות סי"ח).

חתם מקדש ישראל והזמנים

ז. טעה בתפילת ר"ה בברכה האמצעית ולא חתם "מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון", רק "מקדש ישראל והזמנים", לא יצא ידי חובתו", וצריך לחזור מ"או"א מלוך" ולחתום הברכה כתיקונה8.

8 הליכות שלמה (פרק א סי"ג), וצ"ע מש"כ במט"א הנ"ל שלא יאמר אלא החתימה בלבד, דהא כיון שנתקלקלה הברכה נראה יותר שצריך לחזור גם על הפתיחה מאו"א מלוך.

7 מט"א (סימן תקפ"ב סי"ח ומחז"ב תקפ"ב סק"ה). ובספר הליכות שלמה כתב להטעים הדבר לפמ"ש הרבינו בחיי פ' בא דלשון 'זמנים' נובע מכך שהרגלים הוקבעו על זמני הקציר והאסיף וזה אינו שייך בר"ה.

שכח יעלה ויבא בבהמ"ז

ח. אם שכח יעלה ויבא בברכת המזון של ליל ראש השנה חוזר לראש כבכל יו"ט9, אמנם באם שכח יעלה ויבא בברכת המזון של ר"ה ביום צ"ע אם חוזר ומברך או שיוציא עצמו בברכת חבירו10, והנשים לעולם אינן חוזרות לברך ויצאו בברכת האחר11.

9 כ"ה בסידור הרב ועיי' בזה בהערה הבאה בארוכה.

10 בשו"ע( סי' קפ"ח סעיף ו') נפסק שאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של יו"ט והתחיל כבר ברכת הטוב והמטיב חוזר לראש וזהו דוקא בכל יו"ט, אמנם ביו"ט של ר"ה נחלקו הפוסקים - דדעת המג"א שם סק"ז שאין מחזירין אותו, ואמנם בא"ר (שם) פליג וסבירא ליה דאף ביו"ט של ר"ה מחזירין אותו, ובמ"ב שם סקי"ט הביא פלוגתתם ולא הכריע בזה.

וסברת המג"א מבואר שם בתוך דבריו, דהנה קיי"ל בר"ח שהשוכח יעלה ויבא בבהמ"ז אין מחזירין אותו, ולפי שאין חיוב סעודה בר"ח ועל כן אף ההזכרה של ר"ח לא נתקנה כחובה, והכי נמי דכוותה י"ל גבי ר"ה שהרי לשיטת כמה ראשונים איכא מצוה להתענות בר"ה, וכיון שאין בה חיוב סעודה הרי הדר דינה להיות כר"ח שאף הזכרת יעלה ויבא שבה אינה חובה, ואף שקיי"ל עיקר להלכה בסי' תקצ"ז דלא כהני ראשונים רק כהראשונים דפליגי וסבירא להו שאסור להתענות בר"ה, מיהו לענין לחזור ולברך הלא קיי"ל בכל דוכתא דספק ברכות להקל משום חומר איסורא דלא תשא, ושוב יש לחוש בזה לשיטת אלו הראשונים הסוברים שמצוה להתענות בר"ה ושליכא חיוב סעודה.

ובאליהו רבה (שם) הביא דברי המג"א הנ"ל והקשה עליו, שהרי אף לשיטת הראשונים דס"ל שמצוה להתענות בר"ה, מיהו אם אינו מתענה ואכל איזה דבר, שפיר חלה עליו חובת אכילת סעודה, וא"כ אדם זה שאינו מתענה ואכל סעודה הרי סעודה זו שאכל חובה היא עליו, ושוב יש לומר שהזכרת יעלה ויבא בברכת המזון שלו היא חובה ומחזירין אותו. ויש להוסיף דבשנה כי האי שר"ה חל להיות בשבת יש סברא נוספת שאסור לו להתענות מצד שבת ושוב איכא עליו חיוב סעודה.

והנה כתבו הפוסקים (עיין במשנ"ב סימן תקצ"ז סק"ה) שאף להפוסקים הסוברים דמצוה להתענות בר"ה, מיהו הני מילי ביום דאז הוי זמן הדין, אבל בליל ר"ה לכו"ע אסור להתענות וכמו בשאר יו"ט, ולפי"ז נפקא שאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של ליל ר"ה לכו"ע צריך לחזור, שהרי איכא ביה חובת סעודה לכו"ע, וכן הוא באמת להדיא בסידור הרב.

ויל"ע בזה מדברי השעה"צ (בסימן תקפ"ב סק"ד) בשם הגאון ר' אבלי פאסוולער שאם טעה בליל ר"ה ולא אמר המלך הקדוש שאין צריך לחזור, וכמו שאם שכח בליל ר"ח יעלה ויבא שאין צריך לחזור ולפי שאין מקדשין את החודש בלילה וה"נ דכוותה, ובשעה"צ שם הק' עליו דזה היה שייך אם היה מתפלל תפילת חול ומשא"כ בזה שמתפלל תפלת יו"ט דממ"נ אינו יוצא ע"כ, והנה כל טענת השעה"צ היינו רק בתפילה שהוא כתרתי דסתרי שמצד אחד אומר האל הקדוש, ומאידך מתפלל תפלת יו"ט, אבל בבהמ"ז לכאו' שפיר יודה להג"ר אבלי שאין ההזכרה מעכבת כיון שאין מקדשין את החודש בלילה. ויל"ע לפי"ז בליל שני של ר"ה כיון דב' הימים של ר"ה הם קדושה אחת ולא שייך בזה הסברא של אין מקדשין את החודש בלילה. ושו"ר במחזור המפורש מכתב מהגרשז"א שבתחילה ר"ל ג"כ שאם שכח יעלה ויבא בבהמ"ז של ליל ר"ה אינו חוזר ואלא ששוב חזר בו עיי"ש בדבריו ויל"פ בזה הרבה. ולענין הלכה אנו אין לנו אלא את דברי הרב בסידורו שאם שכח יעלה ויבא בליל ר"ה שפיר חוזר ומברך.

11 עיי' בשו"ת רעק"א (סימן א) ובהשמטות שם שהנשים אינן חייבות בכבוד ועונג ביו"ט וע"כ פטורות מחיוב סעודה שכל עיקרו נובע מדין כבוד ועונג והנפ"מ בזה שאם שכחו יעו"י אינן חוזרות לברך, והנה הגם שיש החולקים בזה ומשום דס"ל שחיוב סעודה ביו"ט אינו נובע מדין כבוד ועונג רק מדין שמחה, וגם מד' השוע"ה באיזהו מקומן נראה שהנשים חייבות אף בכבוד ועונג ביו"ט, מ"מ נראה ששפיר יש לצרף דברי הרעק"א לד' המג"א והגר"א פאסוולער הנ"ל בהערה הקודמת ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וספק ברכות להקל.