האזינו

~ האזינו ~

פרשת האזינו

פרשת האזינו נקראת בכמה שנים בשבת שובה. אומר על כך הרבי: התוכן של פרשת האזינו הוא "תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה" (רמב"ם הלכות תפילה פי"ג), וביחד עם זה היא נקראת "שירת האזינו", שמורה על שמחה. הדבר מתאים לעבודת שבת שובה, תשובה עילאה, שהיא מתוך שמחה.

(ליקוטי-שיחות כרך כד, עמ' 632).

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי (לב,א)

כלומר: כאשר משה רבינו מדבר, נשמעים אליו השמים והארץ וכל צבאם. וכמסופר על אדמו"ר ה'צמח-צדק', שבליל ראש-השנה נהג לדבר בעניין מלכותא דארעא, ובכך היה "מושיב את הקבלנים שלו בפטרבורג"...

(משיחת ערב ראש-השנה תשמ"ג).

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי (לב,א)

נאמר בספרי, שמשה היה קרוב לשמים ורחוק מהארץ, ולכן אמר "האזינו השמים ותשמע הארץ", שכן האזנה היא מקרוב ושמיעה מרחוק. "שמים" רומז לתורה, ואילו "ארץ" מורה על קיום המצוות. "האזינו השמים" - תורה צריכים ללמוד באופן של קירוב, מתוך תענוג ורצון, כמאמר רז"ל (עבודה-זרה יט) "לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ". "ותשמע הארץ" - ואילו מצוות יש לקיים באופן של ריחוק, דהיינו, מתוך קבלת עול מלכות שמים, שכן "מצוות לאו ליהנות ניתנו" (עירובין לא).

(משיחת שבת פרשת האזינו תשכ"ז).

***

עוד אומר שם הספרי, שישעיה היה רחוק מהשמים וקרוב לארץ, ולכן אמר "שמעו שמים והאזיני ארץ" (ישעיה א). "קרוב לשמים" - היינו בתחילת העבודה, שאז צריך להיות עיקר התענוג בלימוד התורה. "קרוב לארץ" - בהמשך העבודה, שאז יש לעסוק בזיכוך העולם באמצעות קיום המצוות, שכן "לא המדרש עיקר אלא המעשה" (אבות פ"א).

(ליקוטי-שיחות כרך ט, עמ' 214).

זכור ימות עולם (לב,ז)

הדורות הקודמים של חסידים וחסידות הם בבחינת "ימות עולם", היינו ימים נצחיים. וימים כאלה יש לזכור תמיד.

(ספר השיחות ת"ש, עמ' 93).

שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (לב,ז)

"שאל אביך ויגדך" - היינו המנהגים שזוכרים את טעמם; "זקניך ויאמרו לך" - המנהגים שטעמם נשכחו.

(ספר השיחות תש"ד, עמ' 3).

יצב גבלת עמים למספר בני-ישראל (לב,ח)

מדוע הציב הקב"ה "גבולות עמים"? כדי שבני-ישראל יבררו את ניצוצות הקדושה המצויים בתוך העמים, על-ידי זה שהם כבושים בגולה בין האומות ומאירים שם בנר מצווה ותורה אור (מספר מלשון ספירות ובהירות).

(משיחת שמחת-תורה תשט"ו).