האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי

מסופר על הרה"ק רבי אלחנן וסרמן זיע"א הי"ד, שהיה נוכח פעם בשבת שובה בבית הכנסת הגדול דברנוביץ', כשהרב דמתא הרה"ק דוד ווייצל זיע"א עמד להשמיע את דרשתו כמנהג ישראל קדושים. לפתע באו שלוחים להודיע שהרב אינו חש בטוב ולא ידרוש היום. מיד נשאו הכל את עיניהם לעבר ר' אלחנן שידרוש. הוא ניסה לסרב ולא הועיל. האנשים הוסיפו להפציר בו שידרוש. עלה אפוא לבימה ופתח בדברי הקדמה שקישר לפרשת השבוע האזינו. משה רבינו שתורתנו הקדושה מעידה בו שהיה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, איך הגיע לדבר בנוסח "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי", הוא בשר ודם בן תמותה, יקח לו עדים שיהיו חיים וקיימים לעולם? אלא המשיך וענה, משה רבינו בנשימה אחת מתרץ את עצמו "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו", אינני אומר לכם אפילו דבר אחד משלי, רק משל הקב"ה, ובשביל כבודו יתברך, הריני רשאי לקחת אפילו עדים חיים וקיימים לעולם. אף אני הוסיף בהתנצלות, אין לשאול מי שמך מוכיח ומטיף ליהודי ברנוביץ? לא אגיד לכם שום דבר משלי, אלא דברים המפורשים בתורה.

כי דור תהפוכות המה (ל"ב -ב') מסופר: הרה"ק ה"בית ישראל" מגור זיע"א לא הניח לאברכים החריפים להרחיק משורותיהם אפילו את מי שסרח ונכשל, כדי שלא לדחות אבן אחר הנופל, ומתוך ידיעה מבוססת שאם ירחיקוהו מן השטיבל יפול חלילה לגמרי החוצה, סבור היה שכל זמן שרגלו של זה דורכת על מפתן בית המדרש, אין להתייאש ממנו. ואמר: חז"ל אמרו, (תמורה י"א ע"א) האומר רגלה של זו "עולה פשטה קדושה בכולה", מכאן רמז שאפילו רק קידש רגלו בהליכה לבית המדרש סופו שיתקדש כולו. מרגלא בפומיה משמו של הרה"ק רבי ר' זושא מאניפולי זיע"א, שפירש את הכתוב בפרשת האזינו "כי דור תהפוכות המה", לעולם אין לדעת מה קורה עם איש יהודי, בן תהפוכות הוא, היום הינו חוטא ומחר ישוב ויתהפך פתאום ליהודי טוב ממש. מי מסוגל לחדור לנבכי נפשו של אדם מישראל שהוא חלק אלקי ממעל.