המהפך הפלאי של עבודת התשובה
נחזור ונתבונן בלשונו הטהורה והזהב של הרמב"ם זצ"ל (שם הלכה ו), המגלה את המהפך המדהים והפלאי שמחוללת התשובה בנפשו ובמעמדו של האדם לפני הבורא, וז"ל:
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה,
שנאמר: "שובה ישראל עד ה' אלהיך" (הושע יד, ב), ונאמר: "ולא שבתם עדי נאום ה'" (עמוס ד, ו), ונאמר: "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב" (ירמיה ד, א), כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק.
התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד.
ראו איזה דיוק נפלא בלשון קדשו: כנגד ארבע הלשונות שבהן הורחק החוטא והפך שנוי, משוקץ, מרוחק ותועבה - מעמיד הרמב"ם ארבע לשונות שקולות ומקבילות של אהבה וקרבה: אהוב, נחמד, קרוב וידיד!
והפלא הגדול הוא: כיצד מתחולל המהפך האדיר הזה?
אין צורך במסעות חובקי עולם או במיצגים ראוותניים. התשובה מתחילה והופכת את הקערה על פיה בתוך הרהור הלב והמחשבה של האדם!
כאשר יהודי יושב עם עצמו ואומר בלחש ובאמת ובתמים: 'אני לא אותו אדם, אני לא במקום הזה יותר, חטאתי, עוויתי, פשעתי, והחל מהיום לא אעשה זאת עודי' - באותה מחשבה ובאותה שניה, הנשמה המאירה שבמוחו הופכת אותו מדרגת רשע למדרגת צדיק גמור!
וכפי שמביא הרמב"ם, באותה הלשון עצמה שבה הרחיק הקדוש ברוך הוא את החוטא - בה בדיוק הוא מקרב את השב, כהמשך לשונו (שם):
"וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים, בין יחיד בין רבים, שנאמר: "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א"ל חי" (הושע ב, א).
ונאמר ביכניהו ברשעתו: "כתוב את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני וגו'" (ירמיה כב, ל), וכיון ששב בגלותו, נאמר בזרובבל בנו: "ביום ההוא נאום ה' צבאו"ת אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאום ה' ושמתיך כחותם" (חגי ב, כג).
ומבואר כאן, כי אדם שהיה מרוחק ונמאס - הופך לאהוב וקרוב: אפילו מלך שנגזר עליו כרת, שמד ואבדן המלכות, והוגדר כמי שנזרק מייד ימינו' של הקב"ה - ברגע שעשה תשובה, הוא מוחזר לדרגת הקרבה הגבוהה ביותר.
ועוד, כי אין יאוש מן התשובה!
גם אם נגזרו על האדם גזירות קשות או שנדמה שחסומה בפניו הדרך - התשובה כורתת את גזרי הדין ומחדשת את הבחירה והחיבה בינו לבין הקב"ה.
ועל כן, מכיון שיכניה עשה תשובה, לא נקטעה שושלת בית דוד, ומזרעו של זרובבל ממשיכה שושלת המלוכה עד למלך המשיח, כפי שאמר הקב"ה לזרובבל בנו: 'בַיּוֹם הַהוּא... אֶקָחֲךָ זְרְבָבֶל... וְשַׁמְתִיךָ כַחוֹתָם'.
אותה לשון של ניתוק וחותם הפכה ללשון של חיבור, דביקות וקשר נצחי!
