העדר המחילה והזהירות החמורה
ברם, אדם המשקם את יחסיו 'בין אדם למקום' אינו יכול לפסוח בשום אופן על חובותיו 'בין אדם לחברו'.
חובה עלינו לזכור היטב:
עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייס את חברו!
חכמינו זכרונם לברכה (ערכין טו:) הפליגו בלשונם כשדימו את המספר לשון הרע ל'הורג שלשה': את האומרו, את המקבלו, ואת מי שנאמר עליו. והיינו, כי איסור לשון הרע אינו רק דיבור אסור, אלא הוא שפיכות דמים גמורה בגשמיות וברוחניות.
רבותינו הקדושים, ובראשם מרן החפץ חיים זיע"א, חזרו והזהירו כי הלכות הוצאת שם רע חמורות בהרבה מלשון הרע רגיל.
אדם המוציא לעז ושקר על חברו, בפרט אם הוא תלמיד חכם - אין לו מחילה עולמית כל עוד לא פייס את הנפגע מחילה גמורה, תיקן את הרושם הרע בכל המקומות שבהם הפיץ את השקר, וביקש את סליחתו בלב שלם.
וכאשר הנפגע נפטר מן העולם, המצב חמור פי כמה, שכן הנפגע איננו עוד כדי למחול. החפץ חיים פוסק שעל הפוגע לעלות לקברו עם עשרה בני אדם, לחלוץ מנעליים, להכות על חטא ולבקש מחילה - וגם אז, הצער והחורבן שגרם למשפחה נשארים תלויים ועומדים בשמים.
מתוך הדברים הללו עולה תביעה עצומה ונוקבת לכל אחד ואחד מאתנו, בפרט בימי תשובה אלו: לעולם אל תקבל לשון הרע, אל תאמין לשמועות, ואל תהיה חלק מחרם, מחלוקת או רכילות על שום אדם, ועל אחת כמה וכמה על תלמידי חכמים ומשפחות יקרות.
'כולם אומרים' אינה הצדקה: כפי שאמרו חכמי המוסר - התירוץ 'כולם אמרו' לא יועיל ביום הדין. אם כולם יקפצו לתוך האש, האם תתרץ זאת בכך? החיים והנשמה שלך יקרים מכדי לאבדם עבור יצר ההרס של הציבור.
מי שחש שידו היתה במעל, שלקח חלק בדיבור רע, או שהצר לאדם אחר - חובה עליו לרדוף אחר הפיוס והסליחה באופן מידי, לפצות את החסרים אם נגרם נזק, ולהרבות באהבת חינם, בלימוד כף זכות ובשמירה מעולה על הלשון.
מי ישלם את דמעת האלמנה והיתומים?
הזעקה 'מי ישלם את הדמעות הללו?' היא זעקתו של הקדוש ברוך הוא בעצמו. התורה והנביאים שבים ומזהירים על צערם של חסרי הישע, כדכתיב:
"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ... וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים" (שמות כב, כא-כג).
הגמרא (בבא מציעא נט.) מלמדת:
'כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה... ואמר רבי אלעזר, כל השערים ננעלים חוץ משערי דמעות'.
אין בעולם שום מטבע ושום הון שיוכלו לפצות על דמעתה של אלמנה או על עלבונו של יתום שנגזל ממנו משענת חייו.
האנשים שממהרים להוציא לעז, לחרוץ דין ולחבל בשמם של תלמידי חכמים ומשפחות יקרות - מעמיסים על גבם 'תיק' נורא שאין לו כפרה קלה. יום הדין אינו יום של משחק, וכאשר עומדים מול כסא הכבוד, אין מליץ יושר היכול לעמוד כנגד זעקתם של יתומים ואלמנות.
