רחמנות, עד שיצא מכל מציאותו
ש"פ האזינו, י"ג תשרי. ראה ד"ה זה תרמ"א בהמשך יונתי תר"ם. בסה"מ תר"ם ח"ב. קודם לו המאמר אר"ש בר נחמני. והוא מזכיר גם את המאמר תקעו דפ' נצבים תשח"י וד"ה שיר המעלות דיום ב' דר"ה.
רחמנות דנשר על כל מה שהוא מציאות, ממדרי' אתעדל"ע הכי נעלה, "תזל כטל אמרתי". רחמנות על הבריאה ממלכות; על צדיק גמור, מעצם מציאות גוף; רחמים על הפחות, מקבל סיוע מעצמות שיהי' מקדש לו ית', ע"י שהוא כלי ריקן, ביטול היש, כריתת ברית מעורר רחמים רבים. הגוף מגיע ליש האמיתי. המקדש לנשמות בגוף דוקא ולא למלאכים. הגוף הוא בכולם שוה. "אמיתית הסיוע הוא מהעצמות וואס ער איז דוחק בגשמיות, הידיעה בעצמה שיודע אשר להעצמות נוגע (רירט עס אן) עניניו הגשמיים, מספקת שיעבוד עבודתו בהעבודה דכלי ריקן".
"ישאהו על אברתו". תשובה למעלה מאברין דמלכא. מצות. ע"י הרחמים שמרגיש אשר כל המדריגות הם רק הארה בלבד, ולכן יוצא ממציאותו (גייט ער ארויס פון זיין מציאות) הו"ע התשובה.
בענין "יערוף כמטר" מביא מד"ה שיר המעלות ממעמקים (דר"ה) המקיים מצוה בדחילו ורחימו מ"ה, משא"כ אדם א־דם, התפעלות והתלהבות היפך הביטול. רק בשמו של משה היה מ"ה בגילוי. בתוהו אורות מרובים באיכות, תכלית הדביקות במאור, שרשם בהתנשאות עצמית מעצמותו. "חלק ה' עמו" הוא הנפה"א, משא"כ יעקב, ל' עקב, חבל נחלתו, הוא נה"ב, שיש בה בהמה בגלוי ויורשת אורות דתהו, באופן של מציאה. "ימצאהו בארץ מדבר", "מצאתי דוד עבדי", עד "הוי' בדד ינחנו" בגדי בד דיוהכ"פ, "ואין עמו אל נכר" גם במלאכים, כי חלקי ה' אמרה נפשי. אנא נסיב מלכא.
סיום המאמר:
ההמשכה מיום הכיפורים נמשכת בחג הסוכות זמן שמחתנו עד לסיום חג הסוכות שגם אז ישנו ענין ואין עמו אל נכר, וכדאיתא במדרש בענין שמיני עצרת שאז אמר הקב"ה בואו ונגלגל אני ואתה כו', אנא ומלכא בלחודוהי, ואח"כ היא עבודת ויעקב הלך לדרכו, שאז פורקים את החבילות (קלייבט מען פאנאנדער די פעקלאך) דחודש תשרי בכל השנה כולה, ועי"ז באים לקיום היעוד ושמחת עולם על ראשם, בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.