לעקור את העמלק הקטן בפנים

מרן רבי מנחם-מענדל מווארקי היה יושב עם החבריא שלו בערב יום כיפור [בדומה למנהג חב"ד להגיע 'מתנדנדים' לסליחות, אחרי לקיחת משקה בהתוועדות, כך בווארקי ובאמשינוב נהגו להרבות בשתיה לפני "כל נדרי", בעיו"ב, בו יש מצוה להרבות באכילה ושתיה] והיו שותים גוזמאות 'מעד' [היותו איש חלש היה שותה 'שוועאבערע משקאות', אולם אחיו מרן מהרי"ד מאמישנאוו היה שותה 'שטארקערע משקאות'], והיה שם אחד [שלא מן החבריא] שביקש בכוס 'מעד', ואמר לו מרן רמ"מ: "ווער וויל א גלעזל 'מעד' [= מי רוצה בוס 'מעד'] - פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה..."

ועל פי עובדא זו ביאר מרן ז"ל [רבי יצחק מאמשינוב] ענין קדימת פרשת זכור לפורים [וכנודע שיום בפורים הרי הוא בפורים, כמו פורים], היות שפורים הוא זמן שתיית יין, שזהו, כאמור, דבר נשגב, לזאת נדרש הקדמה לבך לעקור כל שורש פורה ראש ולענה – קליפת עמלק.

ידוע סיפורים רבים עם צדיקים בפורים ובערב יום כיפור וכו' שהיו פועלים את בטול השכרות ברגע כאחד

כתוב "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד", הוא הקליפה שכנגד הדעת (ראש ל-ז העממים שכנגד ז מדות הלב). בכלל רק מי שדעתו מתוקנת יכול לשתות. ידוע סיפורים רבים עם צדיקים בפורים ובערב יום כיפור וכו' שהיו פועלים את בטול השכרות ברגע באחד, באשר היו נראים כשכורים ובן רגע היו מכניסים בלבם יראת ה' טהורה וחוזרים לתכלית השפיות והפכחות. יכולת כזו שייכת רק לבעל דעת רחבה (ובדורות האחרונים אפילו הרבי הגביל מאד את כמויות השתיה כנראה שאנו לא מספיק ברי דעת בשביל לשתות). רק מי שקיים את "ואחריתו עדי אובד" יכול לשתות יין בדבעי, רק אז יש לו "דעת זקנים" הנהנים כדבעי מן היין (עד ליין המשומר בענביו מששת ימי בראשית). (מתוך "דבר יום ביומו")