לב לדעת, ועינים לראות, ואזנים לשמוע

כתוב בתורה (דברים כט ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה. וברש"י כ': "שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כמ"ש בפ' וילך (לא ט) ויתנה אל הכהנים בני לוי, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה וניתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה ויאמרו לנו יום מחר לא לכם ניתנה לנו ניתנה, ושמח משה על הדבר ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' (דברים כז ט) היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום".

הרי שמתחלה אמר להם משה לישראל דברי תוכחה (כן במבואר במפרשים, יעו' רשב"ם, ספורנו ועוד, שם) שעל אף המסות הגדולות שראו עיניהם איך שהוציאם הקב"ה ממצרים בחסדיו המרובים והוליך אותם במדבר וכלכל אותם כל אותן השנים, לא חיסר להם דבר וכו', עדיין לא שמו אל לבם כראוי לדעת ולהכיר חסדי הקב"ה ולידבק בו (לשון רש"י שם ד"ה ולא נתן), אך עתה אמר להם משה שכל זה לא היה כי אם "עד היום הזה", כי אכן ביום זה עלו למעלה גדולה והראו בעצמם שלבם נכון לדעת את ד', ועינים להם לראות מעשיו וחסדיו הגדולים, ואזנים לשמוע בקול דברו יתברך.

ואיך גילו בעצמם דבר זה? בהראותם רוב חשקם בתורת ד' עד שחששו שיבוא יום מחר ויטענו הלויים "לא לכם נתנה", ואמרו למשה "למה אתה משליט את בני שבטיך עליה, אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו!" בזה הוכיחו שהם "דבקים וחפצים במקום", ולא עוד אלא שהכריז משה בשבחם של ישראל, "היום הזה נהיית לעם!" הרי שכל מציאותינו והוייתינו עם ד' תלויים ביסוד זה - חשקינו בתורתו יתברך.

אי לזאת, עלינו לתת שבח והודאה להקב"ה - נותן התורה, על גורלינו ששפר עלינו להפיץ דברי תורה ויראה מידי שבוע בשבוע בקונטרסי "לב שומע" שמתוקים וערבים על לב השומעים והקוראים, עד כי רבו האומרים תמיד מי יראנו טוב להתבשם באור התורה בדבר הלכה ואגדה, ולהתחזק באמונתו ועבודתו ית' מתוך התבוננות בדברי חז"ל ודברי רבותינו לדורותיהם בספריהם הקדושים.

ועל של עתה באנו - הופעת גליוני "לב לדעת" בס"ד, ועיקר תוכנו כמעשהו בראשונה, אך שינוי מילתא היא בסדר ועריכת הענינים וחילוקם דבר דיבר על אפניו, כל ענין לפי סגנונו על מקומו הראוי, כדרך הגליונות הנפוצים בזמנינו, כך שכל אחד יוכל למצוא מבוקשו לפי תכונת נפשו בנקל, ומי יתן שעל ידי זה יתרבה חשקת ועסק התורה ויתוסף כבוד שמים בינינו להראות שאנו "דבקים וחפצים במקום".

ותקוותינו איתנה להרוויח עוד מעלה בהוצאת הדברים בצורה של "גליון", והוא להרבות פילפול התלמידים, שמטבע הדברים הוא שע"י התבנית ה"עראית" לא ימנע כל צורב ומבקש להשמיע הערותיו המחכימות, שיבין שאין הדברים כ"חרותים על הלוחות" ואדרבה, חֵרוּת על הלוחות, וכבר מנו רבותינו (אבות פ"ו) בין המ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, "בשמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים". ועוד אמרו חז"ל (ברכות ו. לאחר שאמרו "שנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם וכו' ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר וכו'") "וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא, תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבן מליה", ויעו"ש במהרש"א שביאר הענין לפי ששנים מתוך משא ומתן שלהם בד"ת יבואו ברוב על האמת שניתן ליכתב מלייהו בספר הזכרונות לפניו ית' אבל האחד אפשר שיבוא לטעות בלימודו ולא ניתן ליכתב, ע"כ.

ועוד זאת נראה בעליל שהבאת הדברים בצורת הגליון מושך את הלב לד"ת, וגם אלו שאין בכחם ובהשג ידם לצלול במים אדירים של סוגיות עמוקות, מתעורר בהם לבם ונתרבה חשקם לעסק ועיון התורה לפרק ולהותיב במלחמתה של תורה, ואף שפשוט שאין זו דרכם הסלולה של תלמידי חכמים כי אם הלימוד הקבוע מתחילת הסוגיא מתוך הספר בסדר קבוע, עדיין מעלתה פשוטה לכל אלו שאינם מגיעים בעצמם לכלל זה, וכנ"ל. וגם אצל תלמידי חכמים גדולים שאכן זכו והם שתולים בבית ה' בלימוד מקצועות התורה, גם הם מוצאים טעם בד"ת אלו וכדברי המדרש הידועים (ב"ר צז ג), "מה דגים הללו גדלין במים כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהון כך הן ישראל גדלין במים בתורה כיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהון" (ומן המפורסמות הם דברי הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שמדוייק מד' המדרש שמדובר בתלמידי חכמים ש"גדלין במים בתורה" - שהם מבינים ערכה של תורה בהם יש מעלה זו שרצים לקבל כל דבר חדש מן התורה).

ולצורך זה קבענו מדור מיוחד בשם "קול מהיכל", בה יופיעו בעזהי"ת מַשָׂאָם וּמַתָּנָם והערותיהם של כל החברים המקשיבים ומשמיעים שיחיו. ולכן פונים אנו בבקשה לכל מי שיש בידו להוסיף, לגרוע או להשמיע דברים חדשים, שלא ימנע מלהביא טובה לעולם וְיִזְכֶּה וְיִזַכֶּה את אחיו עמו בזיכוי הרבים להגדיל תורה ולאדירה.

ואף גם זאת עלינו ללמוד מן הפרשה הנ"ל, ולהכיר שאף אם נזכה להשיג בעבודתו ובתורתו ית' ויפתח לבינו לדעת ויפקחו עינינו לראות ולשמוע, הלוא הכל ממנו הוא ומקרא מלא הוא (דהי"א כט יא), "כי ממך הכל ומידך נתנו לך", ועל כן לא נשכח מלהודות תמיד ולברך להמלמד תורה לעמו ישראל על הכלל ועל הפרט וגם לרבות על עסקינו בתורתו ית' בהוצאת ד"ת אלו, ולהתפלל לפניו תמיד שכן יזכנו הלאה ויתן לנו "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע", להיות "דבקים וחפצים במקום".

בברכת התורה
שלהי חודש אלול תשפו לפ"ק
המערכת