לפעול על הסביבה שכל העניינים יהיו כמו בליובאוויטש
הענין דהפצת המעיינות חוצה צריך ג"כ להיות באופן של נועם. ומהתנאים שבזה - לא להמתין עד שיבואו אליו, אלא לילך אל הזולת.
ולכן, מהאופנים בהפצת המעיינות חוצה שהנהיג כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל השמחה, הוא - שבכל שנה ושנה, בזמני הקיץ, נוסעים תלמידים, בחורים ואברכים, לבקר בערי השדה להפיץ שם את המעיינות.
אמנם, להיות אשר אופן הנסיעות לערי השדה הוא שנוסעים מעיר לעיר וממקום למקום, היינו שמשתהים במקום אחד זמן קצר בלבד, לזאת אין פעולת הפצת המעיינות בהתיישבות כל כך.
עוד אופן בהפצת המעיינות והוא נסיעת אברכים לערי השדה להתיישב שם באופן קבוע, שעי"ז אפשר להם להפיץ שם את המעיינות באופן דהתיישבות, ע"י יסוד ישיבות וכדומה.
אמנם, להיות שהם נמצאים במקום אחד משך זמן ארוך לפי ערך - הרי אפשר שישכחו מטרת בואם לשם, וידמו שהם מתושבי המקום ההוא. או שיחשבו, מאחר שאני נמצא במקום פלוני משך זמן והפצתי שם את המעיינות, הרי מקום זה אינו כבר בכלל חוצה, ובמילא איני צריך כעת להשתדל בטרחא יתירה בהפצת המעיינות יותר, כי כבר עשיתי חובתי.
אבל עליהם לידע, שחובת (וזכות) ההפצה היא עד שיהיו כל הענינים כמו שהם במקום המעין - כמו בליובאוויטש. עד אז המקום הוא בכלל חוצה עדיין, וצריכים להפיץ שם את המעיינות.
כן יש לזכור, שאין הם כמו שאר תושבי המקום. שלוחי רבינו בעל השמחה הם, להפיץ שם את המעיינות.
והרי הם כמו הנוסעים בזמן הקיץ מעיר לעיר, אלא שבכדי להשלים מטרת שליחותם, שוהים הם במקום אחד זמן רב, אבל בכלל נוסעים הם.
וע"ד שמצינו בענין המ"ב מסעות, אשר גם המסעות שחנו ישראל בהם זמן רב, ואפילו המסע שנשתהו שיהוי זמן כנגד כל המסעות, גם הוא בכלל מסע הי', דכתיב בי' "ויחנו ויסעו".
וטעם הדבר הוא, לפי שכל זמן שלא הגיעו להמטרה, לארץ נושבת, ישוב דאדם העליון, ה"ה בבחינת נוסעים, אלא שמצד איזה כוונה, צריכים לשהות במסע זה זמן רב בערך שאר המסעות.
וזהו שכתוב בענין המסעות, "וארון ברית הוי' נוסע לפניהם גו' לתור להם מנוחה": עם היות שהולכים ממסע למסע, אשר כל מסע הוא בחי' נעלית מהמסע הקודם, מ"מ, לא זוהי המטרה הסופית. המטרה הפנימית היא לתור להם מנוחה, היא הכניסה לארץ, "אל המנוחה ואל הנחלה". וזהו "וארון ברית הוי' נוסע לפניהם" לפנימיותם, והכוונה היא - "לתור להם מנוחה", כי פנימיות הלב שם היא המנוחה.
המטרה האמיתית בשליחות
וכמו"כ בנדו"ד: בלי הבט אשר פעלו הרבה בהפצת המעיינות במשך הזמן ששהו בערי השדה, צריכים לזכור שעדיין - לא זוהי המטרה. המטרה היא לייסד ישיבה כמו בליובאוויטש, ושיהיו כל עניני המקום כמו בליובאוויטש - מקום המעין.
ואף אשר סדר העבודה הוא שאי אפשר להגיע מיד למטרה, אלא צריכים ללכת ממסע למסע ומדרגא לדרגא, בכ"ז הנה גם בתחילת העבודה צריכים לזכור בפנימיות את המטרה והתכלית ולהסביר זאת גם לתלמידיהם, לבאר להם:
