מעשה בשלש פחיות של משקה פלאי...
כדי להסביר את הדרך הרצויה והמעלה העצומה של 'בעל התשובה', נקדים.
היה אבא עטרת ראשנו, רבי יורם מיכאל אברג'ל זצוק"ל, מספר משל נפלא המעורר נפשות:
מלך אחד קרא לשלשת אוהביו הנאמנים והמסורים ביותר, ואמר להם:
'יש ברשותי פקדון יקר ערך שאין לו מחיר בכל תבל - פחית ובה משקה נדיר ופלאי. משקה זה מחזיק בתוכו את כל הרפואות שבעולם: אם ישתה ממנו עיור - יפקח עיניו, אם ישתה ממנו חרש - יחל לשמוע, אם ישתה ממנו הטיפש - יחכם, אם ישתה ממנו העני - יעשיר ויעשה חילי. 'מלבד זאת, טעמו טעם גן עדן ואין לו מתחרה'.
'הריני מפקיד ביד כל אחד מכם פחית אחת, ובלבד שתשמרו עליה זמינה ושלימה עבורי בכל עת שארצה'.
לקחו השלשה את הפחיות תוך התרגשות ויראת כבוד:
האחד (שהיה צדיק תמים): נכנס לביתו, עטף את הפחית בניילון, והניחה במקום שמור בארון העליון. הוא לא נגע בה ולא הרהר אחריה, והמתין בציפיה ליום שבו יבקשנה המלך.
השני (שהיה בעל תשובה וקצת חולה): הגיע לביתו, אך החלו ספיקות ותאוות מנקרים בלבו: 'כלום משקה המרפא עיורון וחרשות? האומנם יש בו סגולה כה עצומה?' ומתוך תאוה וסקרנות שלא היה יכול לכבוש, פתח את הפחית, בירך 'שהכל' וגמע ממנה לגימה.
מיד נפקחו עיניו ונרפא מחוליו, הוא חוה את הריח והטעם המופלאים! אך באותו רגע היכה בו מצפונו בעוצמה: 'איך מעלתי בשליחות המלך? איך לא שלטתי ברוחי?'
מתוך חרטה עמוקה וזעקת הלב, אטם את הפחית, נדר שלא לנגוע בה עוד, והכין עצמו להתרפס ולבקש מחילה מן המלך.
השלישי (שהיה איש רשע): פתח את הפחית, טעם והתלהב, והמשיך לגמוע לגימה אחר לגימה עד שזלל וגמר את המשקה כולו, והותיר פחית ריקה.
לימים, קרא המלך לשלשתם להשיב לו את הפקדון:
הגיע הראשון, והגיש את הפחית כשהיא חתומה וסגורה כביום הפקדתו. אמר לו המלך: 'נאמן אתה! קבל שכרך עשרה מיליון דולר'.
הגיע השלישי, והציג פחית ריקה לאחר שכילה את המשקה. כעס עליו המלך, וציוה להוציאו להורג על מעילתו.
הגיע השני, נפל על פניו, נישק את רגלי המלך ואמר בבכי: 'יחטאתי, עויתי ופשעתי! תאותי גברה עלי וטעמתי לגימה קטנה, אך מיד התעוררתי בחרטה נוראה, בלמתי את עצמי, ומאז לא נגעתי בה עוד!'
קם המלך, חיבקו ואמר לו: 'לך מגיע שכר של מאה מיליון דולר!'
למראית עין תמהו הכל: מדוע קיבל הבעל תשובה שכר גדול פי עשרה מן הצדיק שלא חטא?
ומהמשל אל הנמשל כפי שהיה מסביר אבא עטרת ראשנו זצ"ל:
הצדיק התמים שלא חטא - מעלתו עצומה, אך הוא מעולם לא חוה את טעם החטא ולא עמד בנסיון התאוה.
אולם הבעל תשובה כבר פתח את הפחית, כבר טעם את טעם החטא וידע את מתקו החומרי - ואף על פי כן, מתוך אהבת המלך ויראתו, פרש מן החטא, כבש את יצרו, והפך את טבעו מן הקצה אל הקצה!
זהו עומק מעלתו של בעל התשובה:
בעל התשובה כבר טעם את טעם החטא, יצרו בוער בו וההרגל מושך אותו חזרה, אתמול היה נמשך אחר מראות אסורים ותאוות העולם, כשאדם כזה מתהפך, כובש את יצרו ועוזב את דרכיו הרעות - הוא מנהל מלחמה הקשה פי כמה וכמה!
היום הוא מוותר על תאוותיו, שומר על עיניו, על פיו ועל מחשבתו בקדושה עילאית. היצר מנסה להפילו שוב ושוב, אך הוא מקריב את כל כחותיו למען שמו של הקדוש ברוך הוא באהבה.
לכן, לעולם אל יאמר אדם: 'אני מרוחק, אין לי סיכוי להיות כמו הצדיקים'.
דע לך, כי 'שפת התשובה' היא שפה של מאה מיליון!
אדרבה! בשמים מחשיבים את מאבקו של בעל התשובה במעלה העליונה ביותר, ובמקום שהוא עומד - אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. כי כאשר הוא שב מתוך אהבה, נהפכים לו כל עוונותיו לזכויות ומאירים את עולמו באור יקרות.
