מעין החכמה

וממשיך המהרח"ו (שם) ואומר:

ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד, צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאילו הוא אבר אחד מן החברים שלו... ואם יש איזה חבר מהם בצרה, צריכים כולם לשתף עצמם בצערו או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו ויתפללו עליו. וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו. ומאוד הזהירני מורי [האר"י] ז"ל בענין אהבת החברים שלנו של חברתנו.

זהו בעצם סוד ההצלחה בכל התחומים. כל מי שרוצה להצליח בלימוד התורה, בחינוך הילדים, בעסקים וכו', תמיד יתנהג במדת אהבת ישראל ויזהר שלא לפגוע באף אחד מישראל, כי פגיעה ביהודי רגישה אצל הקב"ה במדה גדולה כל כך שאין לה אח וריע. ולכן צריך בדבר זה זהירות גדולה עד מאוד, ועל האדם להתרחק ביותר מכל מעשה שעשוי לגרום צער לזולת.

וכך לימדנו מורינו הבעל שם טוב הקדוש שמי שמנצח יהודי בעולם הזה וגורם לו צער, נעשה מנוצח למעלה ומאבד את כל חלקו בעולם הבא! אלא תמיד יהיה האדם מן המנוצחים ולא מן המנצחים. ולעולם יהיה האדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים, וה' הטוב ישלם לו שכר עצום על כך ולא יעזבהו לעולם.

6. בכדי להפשיט קצת את מושג 'נסירה' המובא בספרי הקבלה (ובפרט בכתבי האר"י הקדוש בדרושי ראש השנה ודרושי התפילה), יש להקדים את היסוד העמוק של סדר ההשתלשלות ובנין הפרצופים העליונים.

בכללות עבודת ראש השנה ועשרת ימי תשובה, אנו עוסקים בחידוש המלוכה ובבנין פרצוף המלכות (שכינתא קדישא). קודם ראש השנה, מחמת מיעוט הכלים והקטרוג, שרויה המלכות בבחינת 'אחור באחור' עם פרצוף זעיר אנפין (ז"א).

בחינת 'אחור באחור' היא, שאין השפעה ישירה של אורות פנים, אלא ההשפעה היא בבחינת 'אחוריים' - השפעה מצומצמת, מקיפה ועמוקה, שאין בה את גילוי הפנים והאהבה. מצב זה הוא שורש הדינים וההסתר בעולם, וכנגדו אנו מוצאים בבריאת אדם הראשון: 'דו-פרצופין נבראו', שהיו דבוקים מגביהם.

בליל ראש השנה, על ידי תקיעת שופר ועבודת המוסר והתשובה, נופלת 'תרדמה' על הפרצופים העליונים. התרדמה היא הסתלקות המוחין דקדושה אל השורש, ובאמצעותה מתחיל תהליך הנסירה.

הנסירה היא הפעולה האלקית של הפרדת הזיווג ד'אחור באחור', על מנת לנסר ולהפריד את המלכות מהדביקות החורפית והדינית, ולבנותה מחדש בפרצוף שלם בפני עצמו, עד שתוכל לחזור ולהתייצב בבחינת 'פנים בפנים'.

עבודת הנסירה אינה נעשית ברגע אחד, אלא היא תהליך הדרגתי הנמשך לאורך כל עשרת ימי תשובה, ומגיע לשיאו ביום הכיפורים ובחג הסוכות:

בימי ראש השנה - נעשית תחילת הנסירה על ידי קול השופר, המעורר את הרחמים העליונים ומסלק את האחיזה של החיצונים מאחורי המלכות.

בעשרת ימי תשובה - בכל יום ויום מנוסרת בחינה אחת ואור אחד מתוך עשר הספירות. הנסירה דורשת את עבודת התשובה של היחיד, ועל ידי דמעותיו ותפילתו הוא מסייע להפריד את סיגי הדין מן הקדושה.

ביום הכיפורים - עומדת המלכות בבניינה השלם, עולה עד בחינת אימא עילאה (ספירת הבינה), ומזדווגת בבחינת 'פנים בפנים' - שזהו מקור סליחת העוונות והשפעת החיים הנצחיים.

נשאלת השאלה, כיצד קשורה סגולת הנסירה והשינוי בפרצופים העליונים לתיקון הגלגולים הקודמים של האדם הפרטי?

לפי המבואר בכתבי האר"י (שער הגלגולים - הקדמה ח), נשמת האדם איננה פרט מבודד, אלא היא שרשרת אחת ארוכה המורכבת מכל הניצוצות והגלגולים שירדו לעולם לאורך כל ששת אלפים שנה.

כשם שהמלכות העליונה נפגמה בעוונותיהם של בני אדם ונפלה לבחינת 'אחור באחור', כך גם הנשמה הפרטית של היהודי, מתוך חטאיו בגלגולים הקודמים, דבקה בבחינת 'אחור' - דהיינו מעטפת של קליפות, דינים ומחשבות זרות המעכבות את האור.

בימים הרגילים של השנה, קשה לאדם לתקן את מה שפגם בגלגולים קודמים, מפני שהצינורות הרוחניים מנוהלים על פי משפט קפדני. אולם בעשרת ימי תשובה, ישנה את בחינת הנסירה, מתוך שהעולמות כולם מצויים במצב של נסירה והתחדשות, והוא על ידי:

א. התעוררות השרשראות הרוחניות - בשעה שהיהודי עומד בתפילה בימים אלו, ומנצל את 'כח היחיד שנעשה כציבור', אין התפילה נפלטת מפי הנשמה של הניצוץ הנוכחי בלבד, אלא כל הניצוצות של גלגוליו הקודמים נאספים ושרים עמו.

ב. הסרת בחינת 'אחור' מן הנשמה - כשם שבמרומים מנוסר חלק ה'אחור' מן המלכות, כך בכח דמעות התשובה והכוונה בתפילה (בפרט בברכות 'זוכרנו לחיים' ו'מי כמוך אב הרחמן'), מנסר האדם ומפריד את כל החובות, הדינים והרושם הרע שנשתרו עליו מגלגולים קודמים.

ג. תיקון 'חסד של אמת' לנשמת עצמו - התפילה על הנפטרים ועל הגלגולים בימים אלו איננה רק תפילה לזולת, אלא היא בחינת חילוף ופדיה לכל חלקי נפשו של האדם שהיו שרויים בחושך מאות בשנים.