מחיר הליצנות בפורים שהפך לשפיכות דמים

זכורני מימי כבחור בישיבה, אבא מארי רבינו יורם מיכאל זיע"א סיפר לנו סביב שולחן השבת, שבוע לפני פורים מעשה נורא ומזעזע שהתפרסם אז.

אבא ע"ה היה מזהיר אותנו תמיד מכל הצרות והמכשולים העלולים להתעורר בימים אלו. וכך גולל בפנינו את המעשה:

ידידו כאח לו - ראש ישיבה דגול, חכם וחשוב, מפורסם לשם ולתפארת, שטרח ויגע בחינוך של מאות בחורים בישיבה ענקית ומשגשגת.

באותם ימים רווח איזה מנהג משובש לעשות 'רב פורים' - מנהג שטותי, שאיני יודע מאיזה מקור נפסד שאבו אותו. במסגרת הַהֲוֵי וההיתול, מעמידים ליצן שמחקה דמויות והנהגות, ללא גבול וללא מצרים.

מחמת מעמדו, נאלץ גם ראש הישיבה להיות נוכח במעמד.

על הבמה עמד שחקן מקצועי, מדוייק וחד, אך ליצן יותר מדאי... הוא הציג את הדברים בכשרון רב, עד שכל הציבור געש מצחוק. גם ראש הישיבה עצמו חייך וצחק כלפי חוץ, אך צחוק זה הסתיר תחתיו פגיעה אנושה ונוראה.

עם סיום המסיבה, קרא ראש הישיבה לאחד מחשובי הבחורים בישיבה, ואמר לו ברוח נשברה: "יודע אני כי נשמתי לא תוכל לשאת את עלבון הפגיעה הזו, דע לך, בעוד שבוע ימים אסתלק מן העולם. אך מבקש אני ממך, שבעת הלווייתי תעמוד לפני הציבור ותכריז בשמי, כי הסתלקותי באה בעקבות מעשה הלבנת הפנים והביזוי הזה!"

הדברים נשמעו תמוהים והזויים בשעתם...

אך כעבור שבוע ימים - נתקיימו הדברים לדאבון הלב!

נשמתו של ראש הישיבה יצאה בטרם עת - הוא נסתלק לבית עולמו.

במהלך ההלויה נעמד אותו בחור קבל עם ועדה, ולפני מטתו של ראש הישיבה בשטף הדמעות הדהד את דבריו הנוקבים: 'ראש הישיבה פקד עלי לומר, כי נפח את נשמתו בעקבות הדברים שנאמרו לפני כמה ימים...'

כמובן, שאין מילים לבטא את התחושה של כל הנוכחים שנכחו סביב מטת ראש הישיבה השוכב על הרצפה מכוסה בטלית...

אלו הם אירועים קשים ונוראים, המרעידים כל לב!

הבה נתבונן:

אם אותו ליצן היה משער ויודע מראש כי זהו המחיר הנורא - האם היה מעז לעשות זאת?!

וטרם שנשקיט את סערת הרגשות נוסיף:

מעין החכמה