מאזני המשפט בחרדה העמוקה מיום הדין
לזה הוענקה לנו מתנת עשרת ימי תשובה - ימים שבהם נדרש האדם לערוך חשבון נפש נוקב ומקיף, בין אדם למקום ובין אדם לחברו. אנשים בעלי דעה, המבינים את כובד המשקל של המילים והמעשים שלהם, אינם מעזים להתעסק בהבלי החומר בימים היקרים הללו. הם שוקעים בתוך ים של חשבון נפש, בודקים כל סדק בנשמה, ומבקשים מחילה וסליחה אמיתית - לפני שלא יהיה ניתן עוד להחזיר את הגלגל. אדם שפגע במשפחה, אינו יכול להסתפק בהרהור תשובה בעלמא, עליו לראות כיצד הוא מפצה אותם - הרי אין זו פגיעה בעלמא, זהו שפיכות דמים ממש, דברים שאין להם מחיר ואין להם תמורה. רובו של עולם אינו שורד טלטלות איומות שכאלו, אלו דברים שלדאבון הלב לעתים מסתיימים באלמנות וביתמות. אמנם ברוך ה', ישנם יחידים שזכו לקבל חיות מחודשת ומשמים ריחמו עליהם שלא להגיע למקומות הללו, אך הסכנה האורבת בזה היא נוראה ואיומה. כאן למדים אנו מוסר השכל נוקב עד התהום: עד כמה קשה ונורא הוא עוון של לשון הרע. כמה פתי וטיפש צריך להיות אדם כדי 'לאכולי מהר כל כך את הרכילויות שמלעיטים אותו? וכמו שאמר החכם: אלפי אנשים קלקלת, ולא אלפי אנשים תיקנת! לפיכך, ימים אלו הם ימים נוקבים ויורדים עד התהום. חכמי הסוד והמקובלים גילו לנו רז עצום על מהותם של עשרת ימי תשובה: בכל יום ויום מתוכם, ניתנה לאדם מן השמים אפשרות מיוחדת לתקן, לזכך ולמרוק את כל הימים המקבילים לו לאורך כל ימי חייו - מאז שנוצר, נולד ויצא לאויר העולם! בכל יום מימים אלו, מתבררת, נזדככת ועולה למקורה ספירה קדושה אחרת מעשר הספירות העליונות:
ביום הראשון של ראש השנה - נעשה בירור ותיקון ספירת הכתר העליונה. ביום השני של ראש השנה - נעשה בירור ותיקון ספירת החכמה. ביום השלישי (צום גדליה) - נעשה בירור ותיקון ספירת הבינה. וביום זה - בכל שלש התפילות: בערבית, בשחרית ובמנחה, אנו ניצבים ביראה וברוממות לברר ולתקן את ספירת הדעת! דעו לכם, כי עיקר התיקון, העבודה והתשובה של היהודי בעולם הזה תלויים ועומדים אך ורק בדעת. אך מהו עצם יסודה של הדעת? יסוד הדעת הוא ההבחנה - כח ההבדלה! היכולת האלקית להשכיל, להבחין ולדעת להבדיל בבהירות מוחלטת בין טוב לרע, בין אמת לשקר, ובין אור לחושך. כאשר הדעת פגומה ומטושטשת, האדם מחליף חושך באור ורע בטוב, אך כשהדעת מתבררת, נפקחות עיניו לראות את האמת. לפיכך, הימים הללו נשגבים, יקרים וחשובים עד מאוד, מי שזוכה לנצל את השעות הללו, ועושה בהם תשובה שלימה, זכה ומזוקקת מעומק הלב - מתקן ומכפר את כל אשר פגם בימי חייו, ומעלתו הרוחנית מתרוממת עד לרום הרקיעים. אך כאן חובה עלינו להתבונן ולשאול: כיצד מתרחש הקלקול בדעת, וכיצד מגיעים החורבן וההרס אל חיי האדם? האמת היא, כי קורטוב קטן בלבד, של קנאה וצרות עין, או שיבוש קל ועדין בתוך נפשו של האדם - מסוגלים לחולל סערה נוראה ולהחריב עולמות שלמים. כשם שסטיה של מילימטר אחד קטן בפתחה של תעלה, מובילה לאחר כמה קילומטרים למרחק עצום של תהום נפערת, כך בדיוק פועל הפגם בדעת. חכמי המוסר והקבלה גילו לנו רז נוקב: עיקר ישוב הדעת ובירורה הטהור של הנפש תלויים בקדושת הברית ובשמירת החושים! כאשר האדם פוגם בקדושתו, ונמשך אחר מראות אסורים ותאוות מדומות, הדעת שלו נפגמת ומטשטשת מיד. מתוך אותו טשטוש בדעת, נכנסים למוחו הרהורי קנאה, גאוה וצרות עין כלפי הזולת. ומשם, מתוך ה'שיבוש הקל בנפש' - נולדת ובוערת אש המחלוקת, השנאה והמדנים בתוך עמנו! האדם מתחיל לראות ברעתו של חברו, לדון אותו לכף חובה, ולחרף ולגדף. וכל החורבן הנורא הזה, המפרק בתים ומפריד לבבות בישראל, תחילתו וסופו נעוצים באותו פגם של הדעת. לשבר את האוזן נמשיל משל:
פעם היה תלוי שלט בעליות לירושלים: 'גפרור קטן - שורף יער שלם!' התבוננו נא, מהו גודלו של גפרור זעיר אחד מול יער עבות וגדוש עצים? ואף על פי כן, בכחו של אותו גפרור קטן לשרוף אלפי עצים! כך הוא אדם טיפש וקטן בדיבור רע על הזולת, מחריב בתים, מדליק אש אוכלה, ואז צועד לביתו כאילו לא עשה דבר. יתירה מזו, הוא עוד יעז לומר לך בשיא התמימות: 'אני?! בחיים לא אמרתי כלום! חס ושלום! שאני אדבר?!'
