פרשת האזינו – גודל מעלת הישיבה בסוכה

רבותינו אמרו כי בזכות העץ שעשה אברהם אבינו לאורחים שנאמר "וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (בראשית יח, ד), עשה הקב"ה לבניו סוכות ביציאתם ממצרים שנאמר "כִּי בַסֵּכֹּת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג, מג) (יבמדבר רבה' יד, ב ד"יה אמר רבי יוחנן), כאשר סוכות אלו היו ענני הכבוד שהקיפו את ישראל בהליכתם במדבר. וזכר לאותם ענני הכבוד הצטוו ישראל במשך הדורות לשבת בסוכה שנאמר "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת : לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכֹּת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא כג, מב-מג) (גמ' סוכה דף יא ע"ב בשם ר' אליעזר).

ויש להבין, מה הקשר בין העץ שעשה אברהם אבינו לבין ענני הכבוד שהיו במדבר סיני, ומצות הסוכה שהצטוו כל ישראל?

העץ של אברהם אבינו וענני הכבוד היו מורים מי ראוי להיות תחת כנפי השכינה

לאברהם אבינו היה אילן שהוא נטע בארץ ישראל שנאמר "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם" (בראשית כא, לג), באילן זה היה יודע מי מהאורחים עובד את הקב"ה ומי עובד עבודה זרה. כי היה מושיב את האורחים תחת האילן, וכאשר אורח היה אחוז בהקב"ה, האילן היה פורש ענפיו ומכסה על ראשו ועושה עליו צל נאה. אך אם האורח היה עובד עבודה זרה, האילן היה מרים את ענפיו למעלה כדי שלא יכסו אותו (זוהר פרשת וירא דף קב ע"ב ד"ה תא חזי אילנא). וכך על ידי האילן הזה היה אברהם אבינו מנפה את האורחים, לדעת מי צדיק ומי לא (יברכת טובי על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת וירא בחלק לקוטים דף טז ע"ב ד"ה בפסוק בסוכו' תשבו שבעת). כשאברהם אבינו היה רואה אורח שהענפים עלו בגללו למעלה, הוא היה מדבר עמו ומזהיר אותו, ולא זז משם עד שהיה נאחז באמונת הקב"ה (זוהר פרשת וירא דף קב ע"ב ד"ה תא חזי אילנא).

כאשר אברהם אבינו ראה את שלושת המלאכים שהגיעו אליו, הם היו נדמים לו כערביים (רש"י בראשית יח, ד ד"ה ורחצו רגליכם) והבין שהרע דבוק בהם לגמרי (יזרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת אמור דף קט ע"א טור ב ד"ה מדרש רבה). לכן רחץ רגליהם מעבודת אלילים, כי היתה דרכם להשתחוות לאבק הרגליים (רש"י בראשית יח, ד ד"ה ורחצו רגליכם), ואחר כך הושיבם תחת העץ שנאמר "יִקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (בראשית יח, ד), וכוונתו בזה היתה להפרישם מהרע והטומאה ולהדביקם בחלק הטוב, לכן הושיבם תחת העץ הקדוש שיסובבם מכל הצדדים ויקיפם ויגן עליהם מהרע, שלא ישלוט בהם עוד (יזרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת אמור דף קט ע"א טור ב ד"ה מדרש רבה). וכוונתו היתה גם להחליש את ת"פ המחנות של לילי"ת שמספרם כגמטריא שמה, לכן הושיב את האורחים תחת העץ ולא כראוי דרך כבוד על כסא או בתוך ביתו. ודבר זה נרמז בלשון הכפולה שאמר למלאכים "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ" (בראשית יח, ה), כי התיבה "פַת" היא כנגד ת"פ המחנות של אותה פלונית (יזרע שמשון' פרשת וירא דף יט ע"א ד"ה והשענו תחת העץ).

כשם שהעץ של אברהם אבינו היה לו צל הקדושה להבחין את האורחים הבאים בגבולו, אם הם מהוגנים או לא, והיה פורש ענפיו רק על ההגון להיותו מסתופף בצילו שהוא צל הקדושה, ואילו מי שאינו הגון לא היה מסתופף בצל הקדושה, כך ממש היה עם ישראל במדבר, שישבו תחת 'ענני כבוד' אשר נתלבשה בהם הארת הקדושה העליונה, והיה מחופף עליהם 'צל הקדושה' (ינזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה סימן מח אות י). העננים הללו היו סימנים לשכינה, כפי שתיאר יחזקאל הנביא "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַכֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְמוּת כְּבוֹד יְהוָה" (יחזקאל א, כח), וכעין מה שנאמר בשעה יצאו ישראל ממצרים "וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ" (שמות יג, כא), וכן נאמר "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְהוָה עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן" (שמות כד, טז). כך שהענן היה כיסוי ומלבוש הכבוד. ולכן העננים הללו נקראו 'ענני הכבוד' כי הם היו לבושי השכינה שנקראת 'כבוד' (יבית מועדי לר' מנחם רבא דרוש תשיעי ליום ראשון של חג סוכות דף פט ע"ב ד"ה והנה נאמר בזה, יזכר דוד' זכות ממודינא מאמר שלישי ליל סוכות פרק עח דף רנב ע"ב ד"ה יוהה' מצות הסוכה היא' בשם ספר בית מועד).

אחרי שישראל נטהרו מטומאות מצרים ומכל פסליהם, ובאו לקבל את התורה והמצוות, רצה הקב"ה להסתירם תחת כנפיו במדבר, ולכן סיבבם בשבעה ענני הכבוד. והעננים הללו לא היו קולטים אלא את ישראל לבדם ולא את אומות העולם (ספר ימאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער תשעה עשר ד"ה וטעם מצוה זו). והיו להם למגן וצינה מכל צד, מן העליונים ומן התחתונים (ישערי ארוכה' לר' יעקב אבוחצירא אות ס דף נ ע"ב ד"ה סתרי), בהליכתם במדבר שהיה מקום של מזיקין שנאמר "הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב" (דברים ח, טו) (יזרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת אמור דף קט ע"א טור ב ד"ה מדרש רבה). 'ענני הכבוד' היו במדבר ולא בארץ ישראל, לפי שהם היו להרחיק את אויר הטומאה ששולטים בו דברים ריקים ופוחזים, שהרי ענני הכבוד הם מאויר השכינה, כלומר מהקדושה אשר דוחקת את רגלי אויר הטומאה, באופן שבאמצעותם היתה שורה השכינה בישראל. אך כשנכנסו לארץ ישראל לא הוצרכו לעננים הללו, כי אוירה של הארץ היא קדושה וכדאית לשכינה (יבית מועדי לר' מנחם רבא דרוש תשיעי ליום ראשון של חג סוכות דף פט ע"ב ד"ה והנה נאמר בזה, יזכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי ליל סוכות פרק עח דף רנב ע"ב ד"ה יוהה' מצות הסוכה היא' בשם ספר בית מועד).

השכינה סוככת על עם ישראל היושבים בתוך הסוכה ולא על אומות העולם

ענני הכבוד שהקיפו את ישראל במדבר היו סימנים לשכינה, והתורה ציותה לעשות להם זכר בעשיית סוכה של מצוה. וכיון שהסוכה היא זכר לשכינה שהיתה חופפת ומסככת על ישראל, על כן מצותה שבעה ימים זכר לשבעה עננים שהיו במדבר. וכן מצות הסוכה היא יום ולילה, כפי שענני הכבוד היו סביב ישראל יום ולילה. וכל דיני הסוכה ושיעוריה הן הלכה למשה מסיני, ומיוסדים על כוונה זו מהיות השכינה סוככת על ישראל בחג הסוכות. לכן אין מסככין הסוכה אלא בדבר שגידולו מן הארץ ואינו כלי או אוכל המקבל טומאה, שגם השכינה השורה עמנו גידולה מן 'הארץ' הרוחנית העליונה, ואינה כלי ומעשה אדם או אוכל שהרי אינה מקבלת טומאה. ואין מסככין הסוכה בדבר המחובר לקרקע, לפי שהשכינה אינה מחוברת לקרקע חיבור גשמי. והסוכה אינה פחותה מעשרה טפחים ולא גבוהה יותר מעשרים אמה, כי השכינה מעולם לא ירדה למטה מעשרה טפחים (ראה גמ' סוכה דף ה תחילת ע"א בשם ר' יוסי) וגם ה'כתר' הרוחני עולה בגמטריא 'עשרים' כנגד עשרים אמה (יבית מועד' לר' מנחם רבא דרוש תשיעי ליום ראשון של חג סוכות דף פט ע"ב ד"ה יוהנה נאמר בזה' ועיי"ש עוד בזה). וכן סוכה שאין בגודלה לפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים פסולה, כי היא מכוונת כנגד שבעת ענני הכבוד (ספר ימאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער תשעה עשר ד"ה מצוה לישב בסוכה).

הקב"ה רצה להסתיר את ישראל תחת כנפיו ולהיות להם צל, אחרי שנטהרו מעוונותיהם ביום הכיפורים, כשם שעשה עם ישראל במדבר כשנטהרו מטומאות מצרים ומכל גילוליהם, ובאו לקבל תורה ומצוות, שסיבב אותם בשבעה ענני כבוד (ספר ימאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער תשעה עשר ד"ה מצוה לישב בסוכה). ובישיבה תחת כנפי השכינה בסוכה, מראים ישראל כי אין להם חלק עם הס"מ וסיעתו (יסדר היום' לר' משה בן מכיר סדר יום הושענא רבא ושמיני עצרת ושמחת תורה ד"ה והמתחיל חתן בראשית). ואף לא עושים לסיים שום חלק חיצוני במצות הסוכה, כמו החלק שעושים לו בשיער היוצא מן התפילין וכדומה, כי אין לחיצוני שום חלק בזה 'הצל' אלא לישראל לבדם שיושבים בסוכות, ובשמחתו יתברך לא יתערב זר. והיה ראוי כי השטן יקטרג על כל אחד מישראל כך "אדם זה אומר שהוא מסתופף בצל השכינה, אך עושה כך וכך עבירות ומעשים רעים וכו'", בפרט שאין בכל המצוות מצוה שהיא מפורסמת לכל כמצות סוכה, על הגגות ובשווקים וברחובות, שמראים לעיני כל כי ישראל מסתופפים בצילו הגבוה אף על פי כן אין חוששים לזה (יאור החמה' על זוהר רעיא מהימנא פרשת אמור דף קג ע"ב ד"ה בסוכות תשבו' מהרמיק ועיי"ש טעמו), לפי שהמקטרג פורש מהם (זוהר פרשת אמור דף קג ע"ב רעיא מהימנא דף קג ע"ב ד"ה בסכות תשבו).

ורצה הקב"ה לסכך ולהסתופף על ישראל בסוכה, כדי להורות כי דווקא הם ראויים להיקלט תחת כנפי השכינה (יברכת טובי לר' משה נראל הכהן פרשת וירא ליקוטים ד"ה ואפשר שזה גם כן), כשם שענני הכבוד לא היו קולטין אלא את ישראל לבדם (ימאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער תשעה עשר ד"ה מצוה לישב בסוכה). וישראל הקדושים צריכים לשבת תחת צל הסוכה שהוא בסוד האמונה (זוהר פרשת תצוה דף קפו ע"ב ד"ה ובעי עמא קדישא, זוהר פרשת אמור דף קג ע"א ד"ה ועל דא בסכות), כשם שישראל היו במדבר תחת ענני הכבוד בצל האמונה (זוהר פרשת אמור דף קג ע"א ד"ה ועל דא בסכות) שהוא צל הקדושה (ינזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה סימן מח אות יד"ה פרש ענן), וכפי שנאמר "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (ויקרא כג, מב) כלומר כל מי שהוא משורש וגזע קדוש של ישראל צריך ליישב בסוכה (זוהר פרשת אמור דף קג ע"א ד"ה ועל דא כתיב כל האזרח). והשכינה מצידה תהא פורשת כנפיה עליהם מלמעלה (זוהר פרשת אמור דף קג ע"ב ד"ה תא חזי בשעתא, זוהר פרשת תצוה דף קפו ע"ב ד"ה וכד ישראל אינון) כדי לשמוח עמהם, כבר מיום ט"ו בתשרי שהוא היום הראשון של חג הסוכות (זוהר פרשת תצוה דף קפו ע"ב ד"ה וכד ישראל).

וזה הטעם שבפסוק "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (ויקרא כג, מב) נכתבה התיבה 'סֶכֹּת' בכתיב חסר לשון יחיד, כי רומזת ל"סֻכַּת דָּוִד" (ירקנאטיי על התורה פרשת אמור דף סז ע"א ד"ה דבר אל בני ישראל, ימאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער תשעה עשר ד"ה על דרך אמת), שהיא השכינה. וכפי שמבקשים בברכת המזון בחג סוכות "הָרַחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפֶלֶת" (נילא עוד אלא' לר' אליהו הכהן מחבר ישבט מוסר' על אבות דרבי נתן דף מ ע"ב טור ב, ימדרש האיתמריי דרוש כה פטירת משה דף קכו ע"ב ד"ה עיייל שהסוכה), שהיא השכינה הנמצאת עם ישראל בגלותם (יאור החמה' על זוהר פרשת ויקרא דף ו ע"א ד"ה בתולת ישראל) והיא "נֹפֶלֶת", לשון הווה ולא לשון עבר, לפי שעדיין נופלת כל יום יותר ויותר (יאמרי נועם' לר' מאיר מדיזייקוב פרשת ויצא דף לב ע"א ד"ה ויצא יעקב), ובזמן המשיח היא עתידה לקום (ידרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א דף סט ע"ב סוף פרשת חקת). ומה שנרמזה בפסוק "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" הוא כדי ללמד שהיא נתונה לישראל לבדם, להיות צל על ראשם להצילם מרעתם. וכענין שחותמין בלילי שבתות בברכת השכיבנו "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל" (ירקנאטיי על התורה פרשת אמור דף סז ע"א ד"ה דבר אל בני ישראל, ימאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער תשעה עשר ד"ה על דרך אמת).

אומות העולם אינן ראויות להסתופף תחת כנפי השכינה שנאמר "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (ויקרא כג, מב). והוראה זו התחילה אצל אברהם אבינו הנקרא גם 'איתן האזרחי' (ראה גמ' בבא בתרא דף טו ע"א בשם רב, ראה תהלים פט, א), לפי שהיה מנסה אם ראוי האדם להיקלט תחת העץ שהיא סוכת יוצרו, ולזה נאמר בפסוק "כָּל הָאֶזְרָח" לרמוז על האזרחי אברהם אבינו שגם "יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת", כלומר שפעל ועשה בחינת סוכה. והקב"ה ציוה בזה את זרעו אחריו (יברכת טוב' לר' משה נראל הכהן פרשת וירא בחלק לקוטים דף טז ע"ב ד"ה בפסוק בסוכו' תשבו שבעת). לכן אדם לא יכניס גוי לסוכה, כי היא 'צל האמונה' והגוי אין לו אמונה, וכל שכן אם הגוי עובד עבודה זרה. ואם כן יכניס אזי בורחת הקדושה (ישפתי כהן על התורה' פרשת אמור דף נח ע"ב ד"ה ובזהר אמרו) ומגורשת השכינה מהסוכה (יבית שמחה' לר' אברהם חמוי דיני ישיבה בסוכה סימן ג אות ד). ואם בכל אופן בא גוי לסוכתו, לא ירבה עמו בדברים אלא ימשכהו לחוץ ולא יתעכב במקום הקדוש, וכל שכן לא יאכל וישתה עמו בצל הקדוש של הסוכה (ייסוד יוסף' לר' יוסף מדובנא פרק עז ד"ה ובהיות כי).

וגם לעתיד לבוא לא יהיה לאומות העולם חלק בסוכה, שאינן ראויות להיקלט תחת כנפי השכינה (יברכת טוב' לר' משה נראל הכהן פרשת וירא בחלק לקוטים דף טז ע"ב ד"ה בפסוק בסוכו' תשבו שבעת). וכפי שאמרו רבותינו כי אומות העולם ירצו את התורה לקיימה, ואז הקב"ה יתן להן מצוה אחת שאין בה חסרון כיס, ויאמר "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה!" וכל אחד ואחד מבני האומות יטול עצים וילך ויעשה סוכה בראש גגו. והקב"ה יקדיר עליהם חמה בכוח חום גדול כמו תקופת תמוז, וכל אחד ואחד יבעט בסוכתו וייצא. ואילו ישראל אינם כן, אלא יושבים בסוכה אפילו בחום רב. וגם אם פטורים מישיבתה, הם אינם בועטים בה (גמ' עבודה זרה דף ג ע"א-ע"ב). והטעם שהקב"ה יתן לאומות העולם דווקא מצות סוכה ולא מצוות נוספות קלות שאין בהן חסרון כיס, כגון שילוח הקן וכדומה, כי מלך המשיח יבוא אז לפרסם ולהודיע את אלהותו יתברך לכל העולם, והסוכה רומזת לשכינה שהיא 'סוכת דוד' הנופלת, ואז יידעו כולם לקרוא בשם ה' (ימדרש האיתמרי' לר' אליהו הכהן דרוש כו להפיל סברות המינין דף קכט ע"ב ד"ה ואלך למאמר).

הסוכה מגינה על האדם מכל הפגעים הגשמיים ואף ממלחמת גוג ומגוג

כשם שענני הכבוד היו מגן וצינה לבני ישראל מכל צד מן העליונים ומן התחתונים, כך היא גם מצות הסוכה שהיא כנגד ענני הכבוד, מגינה על האדם ומצילה אותו. ונרמזה בפסוק "סֵתֶרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי" (תהלים קיט, קיד) שראשי התיבות וסופי התיבות "סֵתֶרִי וּמָגִנִּי אָתָּה" עולים בגמטריא 'סוכה' עם הכולל. כלומר שעל ידי מצות הסוכה יהיה לישראל סתר ומגן. כי "לִדְבָרְךָ יִחַלְתִּי" – שכתבת בתורה "כִּי בַסֻּכֹּת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג, מג) שהם ענני כבוד, וכשם שענני כבוד היו מגינים על ישראל כך הסוכה (ישערי ארוכה' לר' יעקב אבוחצירא אות ס דף ג ע"ב ד"ה סתרי) מגינה על ישראל, שנאמר "וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְאֵל צֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעיה ד, ו). וכמו שתיבת נח נעשתה להגנה כך גם הסוכה נעשית להגנה (זוהר פרשת פנחס דף רנו ע"א רעיא מהימנא ד"ה ועוד מכל החי). וזה כמשל התינוק שרץ תחת בגדי אמו כדי שלא יקבל מכות, לפי שהסוכה היא מחסה ומסתור מזרם ומטר ומכל הדינים ('קול יעקב' לר' יעקב צבי יולס פרשת וירא פרק יח על הפסוק יוימהר אברהם האוהלהי ד"ה או יפורש).

הסוכה מגינה בעד ישראל ושומרת אותם מכל פגע רע. וזה נרמז בפסוק "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ" (תהלים צא, ו) כלומר שתנצל "מִדֶּבֶר" על ידי מה שתלך לסוכה, שהוא מקום "אֹפֶל" כי צלתה מרובה מחמתה (יעטרת ישועה' לר' יהושע מדז'יקוב ליום ב' דסוכות דף מו ע"א ד"ה בפסוק לא תירא). וכאשר ישראל נחסים בסוכת שלומו, הרי היא להם מחסה מכל הרודפים אותם לכן הצטוו "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מב). וזה הטעם שהגרים היום חייבים במצות סוכה, על אף שבמדבר סיני הערב רב שהיו גרים לא נקלטו תחת הסוכות של אותם ענני הכבוד (ראה זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"ב ד"ה תא חזי כל ענני יקר) ולא מתקיים בגרים "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכֹּת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא כג, מב), אלא שכאשר ישראל היו במדבר הקב"ה לא רצה שמשה רבינו יקבל את הערב רב ושיהיו מוקפים בצל הקדוש, אבל לעומתם הגרים של הדורות הבאים הקב"ה כן חפץ בהם, והקפיד בהם לזכותם במצוה זו של סוכה כדי שיהיו ניצולים מכל דבר רע (יזרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת אמור דף קט ע"א טור ב ד"ה מדרש רבה).

מעלתה של הסוכה שנותנת לישראל חיות וקיום בין הגויים שנאמר "בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם" (איכה ד, כ) כי היא מגינה מפני האויב הפנימי והאויב החיצוני, כמו שהתורה מגינה על נשמת האדם להצילו מן האויב הפנימי והאויב החיצוני (ינפש חיים' לר' חיים פאלאגיי מערכת הס' דף קסג אות ז ערך סוכה ד"ה ועייפ כל). ולכן התשועה במלחמת גוג ומגוג תהיה בזכות מצות סוכה שמסככת ומגינה, והרמז לכך כי נפילת גוג ומגוג תהיה בחג הסוכות (יבית מועדי דרוש אחד עשר לשבת שבתוך החג דף צו ע"ב ד"ה עמוקה העצה), שהרי בשל כך ישראל קוראים בשבת חול המועד סוכות על נבואת גוג ומגוג "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי: וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל לח, יח-יט) ואחר כך "עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל אַתָּה וְכָל אֲגַפֶּיךָ וְעַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ לְעֵיט צִפֹּור כָּל כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה: עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה" (יחזקאל לט, ד-ה) ועוד "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג" (יחזקאל לט, יא) (יבית מועדי דרוש אחד עשר לשבת שבתוך החג דף צו ע"ב ד"ה עמוקה העצה).

עיקר מצות הסוכה היא להגן על ישראל מהשונאים ומכל דבר רע, היינו ש'הצל הקדוש' יקיפם וישמרם (יזרע שמשון' פרשת אמור דף קט ע"א טור ב ד"ה מדרש רבה). הסוכה נעשית להציל את האדם מהרעות המתרגשות בעולם, דוגמא ליסוכהי שעשה הקב"ה דרך נס ליונה הנביא להיות לו צל על ראשו שנאמר "וַיְמַן יְהוָה אֱלֹקִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה" (יונה ד, ו). והסוכה מועילה לאדם לכמה זמנים, בין היותו בעולם הזה ובין לאחר מותו בגן עדן וגם לעולם התחיה, לפי שכל הדברים הרוחניים הם בלי תכלית (יזכר דודי לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי ליל סוכות דף רנ"ב ע"ב ד"ה יהר"ב טור ברקתי בשם יטור ברקתי). וההארה הרוחנית שיושב בצילה בחג הסוכות, מחפה ומגינה על האדם בעולם הזה בשעה שצריך (זוהר פרשת תצוה דף קפו ע"ב ד"ה ובעי עמא קדישא). לכן ראוי לחשוב בעת הישיבה בסוכה, כי השכינה למעלה ראש סוככת מעליו, והי לנגדו תמיד, ובאברתו הקדושה מסך לו להצילו מאויביו העזים, ולולי הי שהיה לו אין הוא יכול לעמוד בהם (יזכר דודי מאמר שלישי ליל סוכות דף רנ"ג ע"א ד"ה ומכללן של הטעמים).

כל מי שמקיים מצות סוכה צריך לבטוח בה' שזכות מצוה זו יש לה כוח להגן עליו, ואז נחשב שיושב ב'צל סוכה'. ואף על פי שאדם רואה כי לפעמים חס וחלילה אין הדבר כן, יתלה שהעוונות גורמים או שהמקרה הבלתי טהור בא מחמת שהעולם מתנהג בעתים שונים, פעמים עתים לטובה ופעמים עתים לרעה (עפ"י יזרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת אמור דף קט ע"א טור ב ד"ה מדרש רבה). וזה טעם נוסף לכך שהקב"ה עתיד לתת לאומות העולם מצות סוכה ואחר כך להוציא עליהם חמה, הואיל ומצוה זו של סוכה ניתנה כדי להגן על היושבים בה מהפורענויות ומהדברים הרעים, ואם יראו ישראל שחלילה איזה פעם לא תגן עליהם המצוה, הם עדיין יהיו יושבים בה באמונה ובבטחון. אך אומות העולם אינן כן, וכשהקב"ה יקדיר עליהן חמה יבעטו בסוכתן ויאמרו "אינו אמת שהסוכה מגינה!" ובזה יהיה ניכר בין ישראל לגוי, כי ישראל ליבו לאביו שבשמים ואם מריעין לו בחייו אינו קורא תגר אלא תולה ביסורין על עוונותיו, ואילו הנכרי אם אין משיבין לו גמולו הרי הוא קורא תגר (יזרע שמשון' פרשת אמות דף קט ע"א טור ב ד"ה מדרש רבה).

היושב בסוכה מוגן מכל המזיקין והקליפות והרוחות הרעות שבעולם

הסוכה מקפת על האדם וסובבת את היושב בה מראשו עד רגליו, לבל תהיה ל'חיצונים' שום שליטה להתקרב אל איש ישראל (יתפארת שלמהי לר' שלמה מראדמסק במאמר לסוכות על הפסוק ישבעת ימים תחוגי), ומצילה את היושבים בה מכל הדברים הרעים המזיקים לנפש (יבית מועדי לר' מנחם רבא דרוש תשיעי ליום ראשון של חג סוכות דף צא ע"ב ד"ה ושמחה זו באה). ויש בישיבת הסוכה בצילו ותחת כנפיו יתברך, הכנה גדולה לסייע לאדם בקיום מצוות הבורא. לכן החמירו שלא לישון אפילו שינת ארעי חוץ לסוכה, כי בעת השינה הרוח יוצאת מן האדם והולכת באשר ימצא, כפי זכותו וכפי הכנתו ועסקו בתורה, שאם הוא זכאי תעלה מעלה מעלה ואם לאו תרד מטה מטה ביקליפות'. וכדי שיהיה האדם נשמר מזה, אין ראוי לישון כלל בחג סוכות מחוץ לסוכה שלא ידבק ב'קליפות'. ועל ידי כן, יהיה האדם כל שבעת הימים בקדושה, ויהיה לו עזר לקיום מצוות ה' יתברך כל השנה (יבעלי ברית אברם' לר' אברהם אזולאי פרשת אמור על הפסוק יבסוכות תשבו שבעת ימים').

כאשר עם ישראל יצאו ממצרים, היו המזיקין רודפים אחריהם, מחמת ימדת הדין' שטענה כי עדיין לא נשלם הקץ בגלות מצרים. לכן הקב"ה עשה לישראל יסוכותי להגן עליהם מן המזיקין (יזרע שמשון' פרשת וירא דף יט ע"א ד"ה והשענו תחת העץ). שכך הוא הדבר, כל המקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה מסך עליו מן המזיקין שלא יזיקו אותו. וזה מדה כנגד מדה, לפי שהוא קבע דירתו בסוכה בראש הגג ביום ובלילה, במקום ששולטים המזיקין, ולא חס ויצא מביתו בעבור קיום המצוה – לכך הקב"ה מסך עליו מן המזיקין (יבית שמחה' לר' אברהם חמוי דיני ישיבה בסוכה אות ז). וזו סודה של מצות הסוכה, להגן על ישראל מן המזיקין ומן שרי האומות הרוחניים. וכיון שאדם יודע כי כוונת הסוכה להגן עליו באהבתו יתברך אף אם אין הוא במקום סכנה, יידע כי כל שכן שהשגיח בזה על אבותיו כשהיו במדבר במקום סכנה, ומקום שליטת המזיקין נחש שרף ועקרב. ועל ידיעה זו נאמר "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכֹּת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג, מג) (יזרע שמשון' פרשת וירא דף קט ע"א טור ב ד"ה מדרש רבה).

הסוכה פטורה מן המזוזה כי היא איננה צריכה את שמירת המזוזה, לפי שהיא עצמה נעשית ישמירה' (יתפארת שלמה' לר' שלמה מראדמסק במאמר לשבת חוה"מ סוכות ד"ה ושבת קדשך). וידוע שהמזוזה בפתח ביתו של כל אדם, מבטלת את קליפת 'ריב' השוכנת אצל הפתח כפי שנרמז בפסוק "דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים יז, ח), ולכן כותבים שמות מאחורי קלף המזוזה 'כוזו במוכסז כוזו' שהן האותיות שאחרי התיבות "יהו"ה אלהיינו יהו"ה" הנמצאות בתוך קלף המזוזה, ומכוונות אות כנגד אות, פנים המזוזה כנגד חיצוניותה. וכל השמות שמאחורי הקלף עולים בגמטריא 'ריג', שהוא אחד יותר כדי לבטל את קליפת 'ריב'. אך היות שהסוכה היא כנגד ענני הכבוד שהיו לישראל בלכתם במדבר, לכן לא צריך בסוכה מזוזה, כי 'ענני כבוד' עולים בגמטריא 'ריב' ומבטלים את הקליפה הזאת. ולכן הסוכה נקראת 'סוכת שלום', כי על ידי הסוכה מתבטלת קליפת 'ריב' הגורמת למריבות, שהן ההיפך מן השלום (יאמרי נועם' לסוכות בחלק מבן המחבר דף מז ע"ב ד"ה הענין מדוע, יעטרת ישועה' לר' יהושע מדז'יקוב במאמר לסוכות ד"ה הענין).

סוד הסוכה לבטל את הס"מ המקטרג ולהכניע את אשתו הלילי"ת

ביום הכיפורים אין לשטן ולאשתו לילייית שום שליטה על ישראל. אך תכף אחרי יום הכפורים הם מתחילים לקטרג מחדש על ישראל. לכן ישראל הקדושים עוסקים במצות סוכה תכף אחרי יום הכפורים כדי לבטל את הקטרוג של לילי"ת הרשעה (יקב הישר' פרק צה ד"ה ולכן נראה לי). וכן כנגד הס"מ, אחרי שנטל חלקו בשעיר שנשלח לעזאזל ביום הכפורים, ישראל עוסקים מיד במצות הסוכה ולא בשום מצוה אחרת (יקב הישר' פרק צה ד"ה ויעקב נסע סכתה). וזה נרמז בסמיכות הפסוקים "וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה: וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה" (בראשית לג, טז-יז), שאחרי שיעשוי הלך לדרכו ליטול חלקו בשעיר שנשלח לעזאזל, 'יעקב' נסע לסוכות לעסוק במצוה (זוהר פרשת אמור דף קא ע"א בחלק רעיא מהימנא ד"ה וכדין אהדר). ורמז לכך, באותיות 'סוכות' הן ממש לפני האותיות 'עזאזל' בסדר האל"ף בי"ת, ס' לפני ע', ו' לפני ז', כ' לפני ל', ו' לפני ז', ת' לפני א' (יפנים יפות' לר' פינחס לוי הרביץ פרשת ויצא דף כב ע"ב טור א ד"ה ויאמר עשו). וכיון שישראל יושבים בסוכה הם ניצלים מן המקטרג (זוהר פרשת אמור דף ק ע"ב ברעיא מהימנא ד"ה וכדין אהדר עשו, יקב הישר' פרק צה ד"ה ויעקב נסע סכתה). וזה הטעם שצריך לעשות את הסוכה תיכף אחרי יום הכיפורים ('מועד לכל חיי לר' חיים פאלאגיי סימן כ אות כ ד"ה סגולת מצות סוכה), וכפי שיש מנהג קדוש וכשר לתקן בסוכה איזה דבר במוצאי יום הכיפורים, אף קודם שיאכל (ימדרש תלפיות' ענף כפורים ד"ה יתומר' בשם תומר דבורה).

סוד הסוכה הוא להכניע ולהחליש את לילייית אשת השטן (יזרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת אמור דף קח ע"ב טור א ד"ה מדרש ילקוט בסוכות). וזה טעם נוסף לכך שנכתבה בתורה התיבה "סֶכֹּת" בכתיב חסר, כפי שנאמר "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (ויקרא כג, מב), וכן שנאמר "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (דברים טז, יג), כי תיבה "סֶכֹּת" עולה בגמטריא ת"פ שהיא גמטריא 'לילי"ת' אשר יש עמה ת"פ מחנות המקטרגים על ישראל הקדושים. ועל ידי עשיית מצות הסוכה מכניעים אותה (ינפש חיים' לר' חיים פאלאגיי מערכת הס' אות ז ערך סוכה, ינפש כל חיי לר' חיים פאלאג'יי דף לו ע"א אות ד ערך סוכת) ומבטלים את כוחה וממשלתה (יקב הישר' פרק צה סוף ד"ה ואני אוסיף בה). ובזה יש סמך למה שכתוב בשם הגאון ר' אליהו מווילנא שמותר לישון בסוכה יחידי כי שומר מצוה לא יידע דבר רע – היות שמצות סוכה כופה לפלונית לילייית. וכן הוא מה שאמרו רבותינו כי צריך לשמוח בחג ולהישמר מן העצבות של לילי"ת (ראה יתקוני הזוהר' תיקון עשרין וחד ועשרין דף נח ע"ב ד"ה ועוד שכינתא). ולפי גורי האר"י זייל היא נרמזה בתפילת העמידה בתיבות 'והסר ממנו יגון ואנחה', כי יגון הוא ס"מ, 'ואנחה' היא לילייית. ולכן חג הסוכות הוא 'זמן שמחתנו' כי יוסרו יגון ואנחה, ואז ישראל ששון ושמחה ישיגו (ינפש כל חיי לר' חיים פאלאגיי דף לו ע"א אות ד ערך סוכת).

וזה הטעם שסוכה הגבוהה מעשרים אמה פסולה, כי בכל אמה יש שש טפחים ובכל טפח ארבע גודלים, ונמצא כי בעשרים אמה יש סך הכל ארבע מאות שמונים גודלים שהן כמנין "סֻכֹּת" (ויקרא כג, מב) וכמנין 'לילי"ת', וזה כדי להגן על ישראל משונאיהם, שעד סך עשרים אמה שולטת זאת הרשעה הלילייית, וישראל צריכים לסוכה, אבל למעלה מזה אין לה שליטה ואין צורך בסוכה. וכפי שאמרו רבותינו "עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה" (ראה גמ' סוכה דף ב ע"א בשם רבה ועפ"י תיקון כנראה מהגמ' שם) דהיינו בצל של קדושה, ולמעלה מעשרים אמה אין צורך לידיעה, לפי שאין ללילייית שליטה למעלה מעשרים אמה (יזרע שמשון' פרשת וירא דף יט ע"א ד"ה והשענו תחת העץ. וראה יקב הישר' פרק צה ד"ה יולכן נראה ליי שכתב כי כל מצוה שהיא גמטריא ארבע מאות שמונים מבטלת קליפת לילייית). ולעתיד לבוא הקב"ה יכניע את לילי"ת וכל מחנותיה על ידי מצות סוכה דווקא, לכן מצוה זו גדולה מאוד בעיני הקב"ה אף שבעיני הבריות היא מצוה קלה (ראה גמ' עבודה זרה דף ג ע"א-ע"ב). וזה טעם נוסף לכך שהקב"ה ינסה דווקא בה לעתיד לבוא את האומות מחמת חשיבותה (יקב הישר' פרק צה ד"ה ולכן יצוה).

ישתדל במצות הסוכה שבה שורה השכינה הקדושה ומצוה זו תגן עליו כל השנה

החכם יתבונן מעצמו לעשות כל מה שיכול לכבוד השכינה במצוה החביבה הזאת של סוכות, ויבחר לעשות את הסוכה במקום מובחר נאה ונקי, ולא במקום שיש שם לכלוך בכל ימות השנה. ואף שמסירים הלכלוך בהגיע זמן עשיית הסוכה, אין זה מובחר לכבוד המקום ברוך הוא להיות 'צל האמונה' במקום מלוכלך כל השנה (ייסוד יוסף' לר' יוסף מדובנא רבו של מחבר יקב הישר' פרק עז ד"ה ולכן אזהרה). ואדם שיושב בסוכה צריך לכוון שיושב תחת 'צל האמונה' (ישפתי כהן על התורה' פרשת אמור דף נח ע"ב ד"ה ובזהר אמרו, ייסוד יוסף' פרק עז ד"ה ומזה תראה), ולכבד אותה שהיא משכן ה' (ימועד לכל חיי לר' חיים פאלאגיי סימן כ אות כ), ולהרחיק ממנה את הליצנות (יראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש שער הקדושה פרק יד ד"ה וכן היה מנהג). לכן האר"י ז"ל היה נזהר אף לא לדבר שיחת חולין בסוכה (ניפלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך סוכה ד"ה סכה היא מצוה חשובה). וכן נהגו כמה חכמים לא לדבר בתוך הסוכה אלא בדברי תורה, שקדושתה של מצות הסוכה גדולה. ומטעם זה גם חלה קדושה על עצי הסוכה, והם אסורים כל שבעת ימי החג (יראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש שער הקדושה פרק יד ד"ה וכן היה מנהג).

ומחמת שמצות סוכה מקיפה את כל גופו של האדם, הרי שהאדם יכול להתחבר על ידה בנקל אל ה' יתברך (יתולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז ליום טוב בי דסוכות דף ז ע"ב ד"ה בפייט בל). ובוודאי מי שנזהר לקבוע דירתו וישיבתו בה כל שבעת הימים בקדושה ובטהרה, באימה ויראה ושמחה רבה, קונה קדושה ותוספת הארה בנפשו רוחו ונשמתו. ומצא כדי גאולתו לכל השנה, לעבוד את בוראו עבודה תמה (יפלא יועץ' לר' אליעזר פאפו' ערך סוכה ד"ה סכה היא מצוה חשובה). לכן ישתדל לישב בסוכה כל מה שיכול, אף אם אינה שעת האכילה. ורוב יראי שמים כמעט אינם נכנסים בבתיהם בחג הסוכות, רק שיבתם וקימתם בסוכה (יזכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי ליל סוכות דף רנ"ג ע"א ד"ה ומכללן של הטעמים) שעליה נאמר "בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי" (שיר השירים ב, ג) (ימאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער תשעה עשר ד"ה מצוה לישב בסוכה). ומצוה זו היא מחסה ומגן לכל בני ישראל, להינצל מכל צרה ויגון. ונרמז בדברי רבותינו "המצטער פטור מן הסוכה" (ראה גמ' סוכה דף כה ע"ב בשם רב) שעל ידי מצות הסוכה שמקיים יהיה פטור מכל חולי ומכאוב ויתרפא רפואת הנפש ורפואת הגוף (יתפארת שלמהי להושענא רבא דף ס ע"א ד"ה מצטער פטור מן הסוכה), ובלבד שיקיים את מצות הסוכה כראוי ובשמחה (פירוש יבאר מרים' על טעמי המצוות לר' מנחם הבבלי מצוות עשה מצוה קכה אות ב בשם האדמו"ר מרוזיין), כן יהי רצון.