סדר עבודת ירח האיתנים מתוך גאולת הנפש

תקיעת שופר – גילוי אהבת ה'

פעם שאל הבעל תוקע את הישמח ישראל מאלכסנדר מה הם כוונות התקיעות ולא רצה לגלות. לבסוף אחרי הפצרות רבות אמר לו: כוונת התקיעות הם לאהוב כל יהודי! ואני לא מתכוון לחבריך אלא למי שלא בדיוק כמוך, וגם לא למי שקצת אחרת ממך, אלא כוונתי על יהודי שהולך ביער ולוקח ארנבת ביום כיפור ומבקש מאשתו לצלות אותה בו ביום, אבל בסוף היום נזכר שהיום הוא יום כיפור ואומר לה' ה' יתברך הרי היום הוא יום הדין אנא תהיה לי ואשתי שנה טובה...

ענה לו הבעל תוקע: כזה יהודי שהרבי ב...!

אמר לו הרבי הרי בקשת לדעת הכוונות !

וודאי כווונת אותו צדיק עמוק מיני עמוק למה דווקא זה כוונות תקיעות, אבל ננסה להפשיטם קצת ולקרבם אלינו ועל פי זה להמשיך את כוונת כל הימים הקדושים האלו !

בתקיעת שופר יהודי צועק לה' צעקה פשוטה טאטעעעעעעע! אתה הרי אבי ורצוני להיות קרוב אליך !

ההתעוררות הזו מעוררת כביכול למעלה רצון למלוך. היא גורמת שה' ירצה להיות מלך העולם.

ואז מכח ההתעוררות הזה מתעוררת כל המלכת ה', ובהמשך כל התקיעות וכן אמירת מלכויות זכרונות שופרות, נעשה ה' ממש מלך העולם. וכן ממשיכים כל עשרת ימי תשובה את בנין המלכות מלכות ה' בעולם.

כי על ידי שהיהודי גם הרחוק ביותר, וכן יהודי קרוב אבל מגלה רצון להתקרב לה' מהנקודות הרחוקות שלו ביותר, ממליך את ה' בעולם. כי רק מכח ההתעוררות הזאת של הרצון להתקרב לה' כביכול ה' מתעורר לגלות מלכותו בעולם, כי בלי ההתעוררות של היהודי מה לו בעולם ?

כי באמת האהבה שיש לה' לכל יהודי היא לא מובנת והיא מעבר לכל השגה כלל, כי עבור אהבה זו הוא ברא את כל העולם, כדי שיהודי יחיה בעולם ויעבד אותו מתוך העולם הזה עם כל הפרטים של העולם ויתגבר על כל מה שהוא יכול על מנת לעבוד את ה'.

וכל מה שזוכה היהודי לעשות בעולם הזה, הרי הוא כביכול רווח נקי לו ולה' כביכול. ומה עם החלקים הפחות טובים ? על זה יש או תשובה או חלילה ייסורים מכפרים או גהינום, אבל סוף סוף כל יהודי יזכה לטוב הגנוז והרע יפול. עבור זה שווה בריאת כל העולם ! והאהבה שיש לה' לכל יהודי היא אהבה למעלה מטעם ודעת כלל, ואת האהבה הזאת צריך לעורר בזמן התקיעות, כי על ידי זה כביכול שווה לברוא העולם, אבל אם אין גילוי האהבה אין העולם שווה כביכול.

ועל ידי יום כיפור שאחרי כן, מתכפרים כל העוונות וזאת כדי שלא להטריח כביכול את ה' לעשות את הדבר שהכי קשה לו לעשות, להעניש את היהודי. שהרי רצונו בבריאה הוא לעשות טוב לכלל נשמת ישראל ולכן הוא נותן הזדמנות לנקות הכל! כמה שיותר ווידויים שזוכה לומר ובפרט כשזוכה לומר ווידוי אישי על מה שהוא עבר, ורוצה ומשתוקק להתקרב לה', על ידי זה מנקים את הכל, ויכול להיות שנה טובה ומתוקה של גילוי כבוד ה' על ידי שיהיה לכלל ישראל בני חי ומזוני.

סדר הווידוי הנכון

ידוע הניגון של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע: רבונו של עולם הבה ונעשה עסקה, אני יביא לך חטאים עוונות ופשעים, ומה תביא לי במקומם ? מחילה סליחה וכפרה. ולא רק זה אלא גם תוסיף לי בני חיי ומזוני וכו'.

הניגון מאוד מעורר אבל יש להתבונן מה הכוונה בזה, וכי איזו סוג עסקה היא זו? לתת עוונות ובמקום זה לקבל בני חי ומזוני וכו' ?

כתוב בספרים הקדושים שעל ידי הווידוי של כלל ישראל נעשים הקישוטים לסוכה. ויכולים להבין זאת על פי מה דאיתא בספרים הקדושים על הפסוק 'ביום ההוא יבוקש עוון ישראל ואיננו'. שלעתיד לבוא כאשר כל ישראל ישובו בתשובה שלימה מתוך אהבה, יתהפכו כל העוונות לזכויות, ולכן יבוקש עוד ועוד עונות שעל ידי זה נעשה יותר זכויות !

הנה חטא הוא הדבר הכי גרוע בעולם, והוא צער ורחמנות יותר מכל הצרות. אבל אם היהודי זוכה לחזור בתשובה מתוך אהבה, לא רק כי הוא מפחד איזו שנה תהיה לו ולכן חוזר בתשובה, או שהוא מפחד מהגיהנום וכיו"ב. אלא מתבונן ומתעורר עד כמה ה' אוהב אותי, הוא נותן לי חיים וכל אשר בהם. ואיך אני מתנהל בחיי ? איך אני מכעיס אותו. אוכל עם ברכה חטופה בלי כוונה, ובכלל מסתפק האם ברכתי... איך אני יכול לא לשמור על העיניים הבריאות שה' נותן לי?! כמה אנשים ה"י היו משלמים כל הון דעלמא כדי לראות את ילדיהם אפילו פעם אחד והם לא יכולים כי אין להם כח הראות ! כמה אנשים היו משתוקקים לשמוע צלילים וקולות אבל אין להם את חוש השמיעה. ואני? איך מלאני ליבי לשמוע לשון הרע או אפילו אבק לשון הרע. וכי הייתי מעז לשאול את החוזה מלובלין, רבי לא שמעתי מה דיברו על פלוני אולי אתה יכול לומר לי ברוח קודש, או אפילו סתם לחזור על דבריו שדיברו ! וודאי שהייתי מתבייש אפילו רק לשמוע לשון רע באותו בית שהוא נמצא, קל וחומר להשתמש בו לחזור על הלשון הרע !

אבל מה לעשות שבדיוק זה מה שאני עושה, לשמוע לשון הרע או לא לשמור העיניים זה נקרא להשתמש חלילה עם הכח שה' יתברך בעצמו משפיע עליך עכשיו, ואיך אינך מתבייש ? היודע אתה כמה צער יש לבורא מזה !?

גם יהודי גם שאינו בעל מדרגה הגבוהה ביותר יכול להגיע להתבונן בזה ולרצות לחזור בתשובה שלימה ממש מתוך אהבה. לפעמים יהודי מרגיש אני כבר אבוד חלילה מחמת נפילות ואיך אחזור בתשובה ? להיכן אגיע עם זה ? לא ניכנס עכשיו לענות על טענה זו, אבל אין הכי נמי, אתה לא יכול אבל תעשה תשובה לא עבור עצמך אלא רק לכבוד ה', ואז חטא כזה לא רק מוחלים אלא מתהפך לזכויות ! כך יש לפרש את הניגון הקודש של סנגורן של ישראל בא נעשה עסקה מאכן א'בייט אני יביא לך חטאים עוונות ופשעים אוי וויי טאטע !

מאוד קשה לי להביא לך, להוציא מהמגירה כל מיני מצבים לא נעימים שהיו לי ומה יש לך לעשות מזה ריבונו של עולם ?

אומר ר' לוי יצחק אני סוחר עתיקות, לך אין מה לעשות עם הפמוטות הישנות של שנות הבחרות, המעשים הלא טובים, אבל תן לי אותם יש לי קונה אני יגלה על ידם זכויות.

אבל הוא אומר, ה' יש לי תנאי! אני יודע שרוצה אתה בתשובה בצורה כזו אבל אני רוצה שבאמת תמחל לכלל ישראל ! ולא ורק זה אלא גם תוסיף בני חי ומזוני !

כמה עוז יש כאן לכאורה, לא מספיק שמבקש מחילה אלא מוסיף לבקש גם בני חיי ומזוני! מה קורה כאן?! אלא מסביר ר' לוי יצחק: אם תשאל מה זה בני אני אגיד לך. כלל ישראל רוצים בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, זהו כוונתם טאטע ! זוהי כל כוונתם כל השאר הוא רק מעטפת חיצונית גרידא !

חיי, חיים בריאים רפואות אריכות ימים וכו'. 'חי חי יודוך וישבחוך' לחיות על קידוש ה'! הרי זהו רצונך שכך יהודי יחיה !

גילוי האהבה בסוכות

אבל אחר יום הכיפורים שהכל נמחל ומתהפך לזכויות רואים את הזכויות האלו ואז מתגלה האהבה בסוכות ! בקישוטים שבסוכה !

הכל זה אהבה וחיבור לה', הסוכה אוכלים בה וישנים בה ומטיילים בה בסוכות היהודי מתהפך שם למציאות אחרת, הכל מחובר לה' בלי מסך המבדיל כלל. זמן שמחתינו, אין שמחה כהתרת הספקות, הכל ברור ! האהבה של ה' היא כל הזמן בכל פרט. על ידי קיום ההלכה בכל מקום שזהו גילוי רצונו יתברך (ואם שוכח מהקשר אז באמת יש לחזור בתשובה, דומה כמו חתונה שיש לאכול ולשמוח אבל לא לשכוח משמחת החתן כלה ודו"ק).

הסוכה היא 'מקיף' גדול על האדם, ה' מחבק את היהודי כביכול עם כל המציאות שלו כמו שצדיקים אמרו המצוה שנכנס היהודי כל כולו עם הנעליים, היינו הדבר המסמל את הדברים הגשמיים שצריך ליטול ידיים אחרי לבושם. אבל באמת גם בנעליים יש הלכות איך להלבשים ודו"ק. נמצא שגם שם יש רצון ה'. והרי לומדים את אופו קשירתם מתפילין, והדברים עמוקים ואין כאן המקום להרחיב.

אבל כל המקיף הזה הא רק מקיף, כמו ששומעים שיעור מלהיב על איזה ענין לדוגמה בגנות מדת הכעס, היהודי מתעורר יותר לא אכעס לעולם. עד שמסתובב ומיד נופל לכעס. ולמה הרי הוא באמת רצה לא לכעוס ? אלא פשוט הרצון הוא אמתי אבל הוא רק 'אור מקיף' ולא נכנס פנימה. הרצון הוא אמיתי ומאוד מוסיף, אבל מה היא העצה ? הנענועים !

עבודת הנענועים!

בחור או אברך מגיע לנענועים ומוצא עצמו אבוד. ב''ה הוא מצא אתרוג מהודר, לולב ארוך ויפה, אבל מה אני עושה עכשיו ? ביום הראשון הניגון המעורר ששר הרבי מוסיף לו התעוררות על דעתו של הרבי וכוונתו, אבל בשאר ימים כשהוא קם מאוחר ולא מתפלל אתו, מה יעשה אז? כמה פעמים יכולים לנענע לכל הרוחות ואילו סידור האר"י ורש"ש עדיין רחוקים ממנו ?

האמת היא שהנענועים הם המשך של התקיעות ויום כיפור, והישיבה בסוכה היא המשך של התשובה.

אתה זוכר את היהודי שצד ארנבת ביום כיפור קשה היה לאהוב אותו. טוב ב"ה אני לא פוגש יהודי כזה ביום יום ולכן אין זה נוגע למעשה.

ומה עם המצבים שלך במשך היום או לכל הפחות במשך השבוע, נכון, השבת מאוד מרוממת אצלך, התפילה מאוד בהתלהבות אבל מה עם שאר היום ושאר השבוע ? איך אתה מרגיש בעצמך, האם אתה מרגיש אהבת ה' בזמן אכילה ? בזמן הליכה ברחוב ? בזמן סידור כל מיני סידורים ? בזמן פרנסה וכו'. וכו'. אם לא, הרי שאתה כן נפגש עם היהודי שצד את הארנבת. אולי לא ארנבת אלא שור או כבש אבל זה אותו דבר !

הישמח ישראל אוהב אותך, הוא רואה את אהבת ה' אליך והוא גם אוהב אותך, אבל ה' רוצה שאתה גם יזכה להרגיש באהבתו אליך !

זה קורה בצורה לא רק מקיפה אלא פנימית בזמן הנענועים !

יש לי כל מיני אהבות (כנגד צד ימין חסד), יראות ופחדים, חוץ מהדאגות והלחצים מהפרנסה או אפילו מההצלחה בעבודת ה', בלי כוונה כבוד ה' שם ( צד שמאל גבורה). גאווה או התפארויות שמתפאר בכל מיני הבלים, כביכול זה יפה זה חשוב (מזרח תפארת). יש לי תאוות נצחון לענות מילה אחרונה ועוד (למעלה נצח). אני מודה לכל מיני דברים כאילו זה המציאות במקום 'מודים אנחנו לך', כאילו זה הוא מקור ההצלחה והפרנסה ועוד במקום להודות לה' ( מטה הוד). התקשרויות ותענוגים לא מה' (יסוד אחורה). בקיצור בכל מציאות החיים שלי יש מקומות רבים שאינני מחובר לה' ואינני רואה את אהבת ה' אלי שם.

עבודת הנענועים היא כביכול קודם כל לתת את המדה לה', ובהבאה כביכול אומר לה' במחשבה: ה' אני יודע ומודה שאיני מרגיש וחי אתך בדבר הזה, ואז מנענע שם ומבקשף רבונו של עולם תפתח לי תפתח לי טאטע! צדיקים גילו שאתה כן אוהב אותי ושכן שייך לחיות בעולם הזה כמו יהודי ולחיות אתך, לאכול ביראה ודביקות, ולהרגיש חיות שאתה נותן לי על ידי האוכל, או לכל הפחות להאמין שיש לך נחת מהברכה גם אם האכילה היא לא האכילה הכי לכתחילה ונחשב כמותרות, אבל מהברכה וודאי יש לך נחת. ה' תאיר לי! ואז מחזירים את הד' מינים שהם הכלים להמשיך ליהודי את האהבה הזאת עליו, ויש להביא הד' מינים עד הלב ממש להכניס ללב את אור אהבה הזאת.

כי באמת אי אפשר להבין בשכל את הקשר והאהבה של ה' ליהודי, אבל בכח מצות ד' מינים יש כח מיוחד להמשיכו להבינו ולהרגישו לכל הפחות בדעת.

וכל הד' מינים צריכים להחזיקם ביחד על פי הלכה, ומאוד חמור להפרידם, כי כל אחד מהמינים מרמז על חלק אחר של כלל ישראל, עם טעם וריח, בלי טעם וריח וכו'. כדאיתא בחז"ל שצריכים בזמן הזה לחבר את כל הזמנים. גם הצדיקים וגם הבחינות שאני מרגיש כצדיק, ולחברם עם הזמנים שמרגיש בלי טעם וריח חלילה, ולהבין שכמו שאני לא מבין אבל ה' אוהב אותי, גם היהודי שבלי טעם וריח כמו כן אוהב עם טעם. דהיינו שוודאי עיקר רצון ה' שיהיה עם טעם וריח של תורה ומצוות, אבל גם אז להבין שאין הקשר שלך עם ה' רק כמה שאתה משיג בשכל גשמי על פי העבודה שאתה עושה. אלא גם אחרי כל העבודות הקדושות האהבה של ה' אליך היא למעלה מטעם ודעת. ולכן הוא יכול לאהוב גם כל יהודי גם אם הוא בלי טעם וריח חלילה. ולכן הכח להמשיך בצורה פנימי הוא דווקא על ידי כל המינים יחד בלי להפרידם כלל !

וכן יש להחזיקם עם שתי ידיים (גם בזמן ההקפות צריכים להחזיק בשתי ידיים, ובנוגע לסידור כדאי לקנות סידור קל או לשמוע מהחזן ולומר אחריו ויגיד אחריו, אבל עכ"פ חייבים להחזיק בשתי ידיו). כי שתי ידיים הוא ענין יד ימין ויד שמאל. לכל אחד יש את הדברים שהוא יותר חזק בהם בבחינת ימין. אבל יש גם את צד שמאל וה' רוצה דווקא את שתי הדברים מהיהודי, ורק כשמפנים את הדבר הזה הוא יכול להמשיך את כל האורות של היום טוב בנענועים וההקפות.

ועל השאלה כמה פעמים יכולים לנענע, התשובה היא שכעת זה כמובן כבר לא שאלה אחרי כל האמור, והלוואי היו לנו יותר נענועים שנוכל להכניס בכל יום ובכל נענוע עוד ועוד מצבים, לעשות יותר ויותר קשר לה'.

נמצא שיהודי יוצא אחרי סוכות כשהוא מתייחד לגמרי עם ה' בכל תחומי החיים !

שמחת תורה - קשה עלי פרידתכם

ואז מגיע שמחת תורה ושמיני עצרת. אחרי שמכיר שה' כביכול מבין ואוהב אותו בשלימות בכל הקומה, כעת יכול הוא להתייחד אתו לגמרי. ואז בשמיני עצרת הוא באמת יחוד השלם, כי עכשיו אנו מתייחדים עם ה' לגמרי ובשמחה שלימה.

יהודי שמח ורוקד עם התורה, דהיינו עם ההבנה שה' אתו ממש בכל מעשיו ובכל מצב שרק לא יהיה. ומתחילים את התורה מחדש לגמרי, כי הגם שלמדנו את התורה פעמים רבות, אבל עכשיו אנו מקבלים התורה מחדש, כביכול תורה חדשה עם ההבנה האמורה.

וה' אומר קשה עלי פרידתכם, דהיינו המחשבה שלכם שאחרי החגים ה' כבר לא יהיה אתנו, והיהודי כביכול מרגיש הרגשות מעורבות כל החגים, כי נכון שעכשיו הכל גיוואלדיג, אבל מה יהיה אחר כך ? ואם כן לשמחה זו בחג מה היא עושה אם אחר כך מגיע החורף הקר. ועל זה ה' כביכול אומר 'קשה עלי פרידתכם' שאתם מרגישים רחוקים ממני. לכן אני עושה סעודה קטנה שזה יום שמחת תורה, ובזמן שאנחנו לבד בלי כל אומות העולם כמו שאיתא בחז"ל שבימי סוכות יש התייחסות לאומות העולם ולכן יש את פרי חג כנגד שבעים האומות, אבל עכשיו כשאנחנו לבד אני יכול לגלות את הסוד הגדול:

אין שום מציאות של ריחוק בינינו ! אף פעם אתה חלילה לא לבד! היחוד של שמיני עצרת זהו בחינת יוצא לדרך, ומשמעות הענין היא שבפנימיות נשאר היחוד גם כל ימי החורף.

עד כדי כך שיכולים גם במוצאי שמחת תורה לרקוד גם כן, ויש מקומות שעוד יוצאים עם הריקודים החוצה לרחוב, להראות שהשמחה של שמיני עצרת פורצת החוצה אל תוך ימי החורף הקרים. ולכאורה מה ענין הריקודים עכשיו אחרי שכבר נגמרו הימים הנוראים אלא כאמור שעכשיו מקבל היהודי דעת להבין שגם מתוך החורף הקר כשלא רואים את מציאות ה' ואת קרבתו בגלוי, זהו הזמן לשמוח בפנימיות הקשר ובמה שאני יהודי ושייך לקיום התורה.

וגם אם כל אומות העולם יצחקו עלי כמו שמפורט ב'אקדמות' טענות הגוים 'מנן ומאן הוא רחימך' וכו'. ופנימיות טענתם היא שאם אין שום גילוי אור אלקות מה לך כי תתאמץ כל כך לעבדו ? טוב יותר שתלך אחרי תאוות לבך, לא ממש חלילה, אלא תפסיק עם הדמיונות שה' אתך בכל דבר, באכילה בממון וכו'. אבל אחרי שנגלה עלינו הסוד בשמחת-תורה, יכולים אנו להיות שמחים כל השנה בפנימיות הסוד גם אם חלילה יהודי לא יזכה לשום הארת פנים, אבל הוא כבר יודע את הסוד.

וזה סוד לילות הזהב של החורף, שלכאורה זה הוא זמן של קור וחושך ומה הייחודיות בהם כל כך? אלא הביאור הוא שדווקא בזמני חושך יכול היהודי לקנות קרבת ה' באופן מופלא. כי דווקא על ידי לימוד בזמן ששורר קור רוחני ולא רואים אלוקות, יכולים לקנות קנין אמיתי עוד יותר מאשר בזמנים של התקרבות. כי בזמנים אלו נבנה קשר אמיתי שמוכיח על אמונה ברורה ואיתנה. ואם בחגים היה גילוי מציאות ה', הנה עכשיו זוכה היהודי לגלות לה' שהנה אני יודע בנפשי את האמת שאתה איתי, ולכן אני קם מוקדם לפנות בוקר ללמוד הגם שקר לי ואני לא מרגיש כלום, אבל אני מאמין שאתה מחכה לי ולכן אני מתגבר על השינה וקם ללמוד ולשפוך שיחה לפני ה' בתהילים ושירות ותפילות לה'.

המתנה שיהודי נותן על ידי זה לה', ולעומת זאת הקנין שהוא קונה בנפשו בזה, אין לשער ואין לתאר !