שלוש מילים שאי אפשר לתרגם

כל יהודי התפלל בראש השנה שהקדוש ברוך הוא יתן לו שנה טובה ומתוקה, ויעניק לו ולבני ביתו את כל המצטרך, מתוך הרחבה ובטוב הנראה והנגלה. אמנם, הטוב של הבורא הוא הרי אינסופי, ולכן, מיד לאחר ראש השנה, נתן לנו הקדוש ברוך הוא את "עשרת ימי תשובה", אותם ימים מיוחדים שעל ידי הניצול המרבי שלהם, ניתן לפעול ולהמשיך מאת הקדוש ברוך הוא שיתן לנו טוב גדול עוד יותר ביום הכיפורים.

את העבודה המיוחדת של ימים אלו ניתן לסכם בשלוש מילים המוכרות לנו מתוך המחזור: תשובה, תפילה וצדקה. באמצעות שלושת עניינים אלו ניתן להמשיך שפע גדול יותר ממה שניתן לנו בראש השנה.

לשוב אל עצמי

במבט שטחי נדמה שסך הכל מדובר במושגים אוניברסליים. גם בשפות אחרות יש מושגים מקבילים לאלו, וכך למשל מתרגמים אותם לאנגלית: תשובה – "רֶפֶנְטֶנְס" (Repentance), תפילה – "פְּרֵיֵר" (Prayer) וצדקה – "צְרִיטִי" (Charity). אבל כאשר מתבוננים במושגים הללו לעומק, מגלים שיש הבדל יסודי ומהותי בין עבודתם של בני ישראל בשלושת קווים אלו, לעומת (להבדיל) שאר אומות העולם: "רֶפֶנְטֶנְס" הוא חרטה. אדם שעשה מעשה לא טוב, מצטער על כך ומתחרט על מעשיו, ולכן הוא רוצה לפתוח דף חדש. אבל תשובה היא לא רק חרטה, אלא היא מלשון לשוב בחזרה. יהודי במהותו הוא טוב, ורוצה לעשות רק טוב, אלא שלעיתים הוא נופל למעשים לא טובים מצד סיבות שונות וצדדיות. כאשר הוא נכשל הוא לא צריך ללכת למקום חדש, אלא להיפך, עליו לשוב ולחזור אל מקומו האמיתי, אל הטוב הפנימי הנמצא בתוכו תמיד.

להתחבר

"פְּרֵיֵר" הוא בקשה. כאשר אדם מבקש, זאת אומרת שחסר לו משהו והוא פונה אל הבורא שישלים לו את חסרונו. אבל תפילה היא אינה בקשה בלבד, אלא היא מלשון התחברות, כמו 'התופל כלי חרס' שמשמעותו לחבק ולאחד חלקים יחד. משום כך, תפילה אינה שייכת רק כאשר חסר משהו, אלא היא תמיד, בכל זמן ואצל כל אחד, משום שהיא חיבור מחודש וריענון הדבקות וההתקשרות של יהודי עם הקדוש ברוך הוא.

הדבר הצודק

"צְרִיטִי" הוא חסד. חסד הוא נתינה שאדם עושה לפנים משורת הדין, מתוך נדיבות ליבו. מצד עצמו הוא כלל אינו חייב לתת, אבל בגלל טוב ליבו הוא בוחר לתת סיוע לאדם אחר. אבל צדקה היא מלשון צדק. יהודי יודע שכל מה שיש בידו ניתן לו מאת הקדוש ברוך הוא כפיקדון, ולכן הנתינה לאחר היא לא סתם מעשה של נדיבות, אלא הדבר הנכון והצודק ביותר, שכל יהודי מחוייב בו. כאשר יהודי נותן מעצמו, למרות שבעיניו הוא לא חייב לתת, הוא ממשיך שגם מלמעלה יתנו לו את כל המצטרך לו, למרות שהבורא אינו חייב שום דבר לנברא.

זהו סודם הפנימי של שלושת הדברים שעליהם אנו שמים את הדגש בעשרת ימי תשובה – תשובה, תפילה, וצדקה. כאשר אנו שבים אל הטוב הפנימי שבתוכנו, מתחברים אל הקדוש ברוך הוא, ונותנים צדקה מתוך ידיעה שזהו הדבר הצודק, אנו זוכים לכל המצטרך, לחתימה טובה ולגמר חתימה טובה, כולל ובמיוחד הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ב' עמוד 409)