שיעור בהל' ר"ה (ד'), יום כיפור (ב'), סוכות (ד'), ד' מינים, ברכות, ועוד
- Ha'azinu
- 5787
- Hebrew
הלילה ו' תשרי חל היארצייט של הרה"ק ר' אריה לייב בן ר' ברוך גרונדי זיע"א הידוע בכל תפוצות ישראל בשמו: "הסבא משפולי" או: "השפולע'ר זיידע"! (נפטר בשנת תקע"ב - לפני 215 שנה), הוא היה מגדולי הצדיקים והיה עמל בתורה בהתמדה וסיים את הש"ס פעמים רבות, היה לו דברים מסתוריים והיה מסתיר את עצמו הרבה, היה עוסק הרבה במצוות פדיון שבוים, וידוע המעשה [ופעם סיפרתי אותו למרן הגרב"מ אזרחי זצוק"ל ויש הסרטה של זה] שפעם בעת שעסק במצוות פדין שבוים, הוא הגיע לאיזה מקום ושמע שיש שם יהודי אחד שהיה מוטל בבור של הפריץ על זה שהוא לא שילם לו את כספי אחזקת האחוזה, והיה מנהג הפריצים באותם הימים שהיו עושים ביום הולדתם מסיבה גדולה אליה הגיעו כל פריצי האזור ובה היו נוהגים להביא את היהודי שהיה בבור והיה רוקד לפניהם עם עור של דוב עם דוב אמיתי ואם היה הדוב מנצח הרי שהיה היהודי מת כמובן, ואם היה היהודי מנצח את הדוב היה יוצא לחופשי, ונודע לרבינו מתי צריכה להיות מסיבה זו והוא הגיע בלילה שלפני כן אל היהודי הזה ועמד על פתח הבור ושלשל לו בחבל מאכל ומשתה, ואח"כ ביקש ממנו לעלות בחבל מן הבור ושלשל עצמו תחתיו, ויהי למחר ויבואו כל הפריצים אל המשתה אשר עשה להם הפריץ, וישלח הפריץ את עבדיו עם העור של הדוב להביא את היהודי אל המשתה ויעשו העבדים כן, ויבוא היהודי והתחילו עם התזמורת ויביאו את הדוב וירקד הדוב חזק, ומיד התחיל רבינו עם העור של הדוב לרקד הפלא ופלא ותיכף הביס את הדוב והפילו לארץ בכוח קדושתו וישלחו אותו הפריצים לחופשי, וכך הציל רבינו בקדושתו את היהודי ממיתה משונה ר"ל, ומסר נפשו על כך! [וי"א שלא היה זה דוב אמיתי אלא שהיו מביאים עוד יהודי של פריץ אחר והוא היה רוקד גם עם עור של דוב וכך היו נהנים הגויים לראות שנהי יהודים המכים זה את זה, ואף אחד משניהם לא ידע שאין זה דוב אמיתי, ופעם היה יהודי אחד שמאוד נבהל, והוא עשה מה שיהודי עושה בעת צרה, שהוא התחיל לומר: "שמע ישראל" ולפתע הוא שמע את הדוב אומר: "ה' אלוהינו ה' אחד"! והוא הבין שגם הוא אינו דוב אלא יהודי! ומקובל אצל חסידים שניגון זה שרקד רבינו עם הדוב היה ניגון: "האם קוזק" הידוע עד היום, והפכוהו לצד הקדושה לזכר הנס, עוד מסופר שבזמן האינקוויזיציה בספרד לפני למעלה מ- 535 שנה [שהרי גירוש ספרד היה בט' באב שנת רנ"ב - לפני 535 שנה ומאז החלה תקופת האנוסים] היה יהודי אחד שהיה אנוס ועלה במעלות הממשלה והיה מקיים מצוות בסתר, והנה, הוא נטה למות והזמינו אליו את הכומר שיתוודה לפניו, ותיכף שנכנס הכומר סובב היהודי פניו ממנו ומן הצלם שהוא ענד כי הוא רצה למות בקדושה, ויפן אליו הכומר ויאמר: "אני יודע למה אתה מסובב את ראשך! כי אתה יהודי! אך דע לך כי גם אני יהודי! וזה לך האות: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"! וכך יצאה נשמתו בטהרה!], עוד מובא בהגדה של פסח "פרדייס ההגדה" וכבר סיפרתי את זה פעמים רבות: פעם בליל הסדר נכנס רבינו לערוך את הסדר ואמר לבנו: "זאגט קדש"! ["תאמר קדש"!] כנהוג, ובנו אמר: "כשאבא בא מבית הכנסת הוא ממהר לעשות קידושי"! שאלו רבינו: "הרי יש המשך לזה"? אמר הילד בתמימות: "המלמד לא לימד אותנו יותר"! רבינו שתק והמשיך את הסדר, ויהי למחרת ויבואו בני העיר להקביל פני רבינו ויבוא אף המלמד בתוכם, וישאלו רבינו: "מדוע לא לימדת את הילדים את כל מה שנוהגים לומר בקדש: כדי שלא יירדמו התינוקות וישאלו מה נשתנה"? ויען המלמד ויאמר: "כי חשבתי שאין זה כל כך חשוב, ועוד, כי חשבתי שאין מוחם של הילדים יכול לסבול משפטים כה ארוכים"! ויען רבינו ויאמר: "דע לך! כי כל מנהגי ישראל אין הם סתם, וכאן מה שאנחנו מוסיפים דבר זה אין זה כפשוטו ויש בזה סוד גדול שזה כעין פתיחה לליל הסדר, וכמו שדרשו בזוהר הקדוש את הפסוק (שיר השירים): "אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק וכו', והיינו שהקב"ה מגיע לבתי ישראל בליל הסדר עם פמליה שם מעלה לראות איך הם עושים את הסדר, וכנסת ישראל אומרת לו: "אנא תגאל אותנו"! וזהו הרמז: "כשאבא בא מבית הכנסת" – היינו הקב"ה שמגיע עם פמליה של עלה לראות את הסדר שעושים ישראל, - "הוא ממהר לעשות קידושי" היינו אנחנו מבקשים ממנו שימהר לקדש אותנו מיד, מלשון הפסוק: "וארשתיך לי לעולם", - "כדי שלא יירדמו התינוקות" – היינו עם ישראל! [וכמו שאמר הכתוב: "כי נער ישראל", וכן אמר הכתוב: "בני בכורי ישראל"] שלא יירדמו ברוחניות מעומק הגלות, - "וישאלו מה נשתנה" מה השתנתה הגלות הזאת מכל הגלויות"? ומיד נפל "הייסבא"י על הארץ וגעה בבכייה, ואח"כ התרומם לפתע ואמר: "הלוא יום טוב היום! ואבא רוצה שנשמח עמו" ומיד רקד בעיגול כדרכו! עד כאן המעשה, וכאן יש לציין דבר נפלא הנוגע למעשה זה ולימים אלו שאנחנו נמצאים בהם שהם עשי"ת, ששמעתי לפני שנים רבות מכ"ק האדמו"ר מספינקא דונולו שליט"א מב"ב כאן בירושלים ונחרט הדבר בליבי: הרה"ק ה"קוז'ניצער מגיד" זיע"א [צדיק נשגב וקדמון - נפטר בערב סוכות תקע"ה - לפני 212 שנה] היה אומר על מה שאנחנו מבקשים בתפילת "אבינו מלכנו": "אבינו מלכנו הרם קרן ישראל עמך" והיה מבאר שזה כמו: "קרן וחומש" והיה אומר: "אבא! תגאל את בניך בעוד שיהיה מהם קרן ואל תמתין שיהיה להם חומש כי אז גם הקרן לא יהיה לך לגאול כי הם ישקעו בעומק הגלות"! ובזה הוא ביאר דברי חז"ל שהגלות היא בשביל שיתווספו על ישראל גרים, אך אם הגלות מתארכת הרי שה"קרן" הולכת ואוזלת, והוא ממש כעין העניין הנ"ל ש"א יירדמו התינוקות, היינו יירדמו ברוחניות בחשכת הגלות! יש מעשה פלא על שמו "הסבא" שהיו קוראים לו כך משהיה צעיר והמעשה שהיה הוא שאביו ר' ברוך גרונדי זיע"א היה מתלמידי מרן הבעל שם טוב זיע"א וציווה עליו רבו הבעש"ט שלא ימול את בנו ביום הברית עד שיבוא זקן אחד אל הברית, וגם הבעש"ט עצמו יבוא, וכן היה שהגיע יום הברית והמתין ר' ברוך עד שיגיע אותו זקן והנה, המוזמנים התחילו להראות קוצר רוח אך אביו שמר על מצוות רבו והמתין, לאחר זמן הגיע הזקן וכן הבעש"ט, והזקן היה סנדק ועשו את הברית בשמחה גדולה, ובסיום הברית הניח הזקן את ידו על ראשו של הילד ובירכו שיהיה סבא גדול של ישראל! המוזמנים חייכו, וכך נדבק בו השם: "הסבא" כבר מילדותו, והבעש"ט גילה לו לאחר הברית שאותו זקן היה אליהו הנביא ז"ל, וכאן יש לציין דבר מעניין שמובא בספרים הקדושים שבכל מקום שמובא בש"ס: "ההוא סבא" הכוונה לאליהו הנביא ז"ל, ונביא שני דוגמאות לדבר: בגמרא שבת (ל"ג:) במעשה של התנא הקדוש ר' שמעון בר יוחאי זיע"א ובנו התנא הקדוש ר' אלעזר ב"ר שמעון זיע"א שיצאו מן המערה בפעם השנייה פגשו: "ההוא סבא" שהיה רץ עם שני "מדאני אסא" [ויש גורסים: "מעדני אסא" - היינו הדסים קשורים - עי' רש"י סוכה (י"ג:) ד"ה "ראשי מעדנים"] ואמר שהם לכבוד שבת, והיה זה אליהו הנביא ז"ל, זיע"א. עוד בגמרא שבת (קייט.) במעשה דיוסף מוקיר שבת כתוב: "פגע ביה ההוא סבא אמר ליה מאן דיזיף לשבתא פרעיה שבתאי, והיה זה אליהו הנביא ז"ל, זיע"א.
כעת נעסוק בפלפולים, אגדות והלכות בעז"ה:
א.
רשעים ושל בינונים צדיקים נכתבים לאלתר לחיים רשעים נחתמים לאלתר למיתה בינונים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים", והביא כמה דעות מן הראשונים במהותו של דין זה: דעת התוס' שם שדין זה הוא על העולם הבא, ובכך הוא מתרץ מה שמקשים רבים: הרי אנחנו רואים רשעים הרבה שנשארים בחיים?, עיי"ש, דעת הרמב"ם שזה מנסתרות תמים דעים ורק הוא יכול לשקול עניין זה, ובאמת זה דין על העולם הזה ולגבי הקושיה ה' שוקל את העניין הזה של השכר והעונש, דעת הרמב"ן (ספר הגמול) שהדין הזה הוא דין בעולם הזה, אך אין הכוונה דווקא חיים ומיתה, אלא שבלשון חז"ל שאמרו חיים ומוות נכלל גם כן כל מקרי האדם וענייניו, והיינו: עוני ועושר וכדו', וכמו שאומר הפייטן ר' אמנון ממגנצא זיע"א בפיוטו "ונתנה תוקף": "מי יחיה וכו' מי יעשר וכו', והיינו שכלל כל מקרי האדם בכלל דין זה, עוד הוא הביא מה שהביא המ"ב (ס"ס תקפ"ב) בשם רבינו הגר"א זיע"א בשם ספר "עשרה מאמרות" למקובל הקדמון רמ"ע מפאנו זיע"א שהכריע שאין לומר בר"ה: "יותחתם" אלא רק: "יותכתב" כי אנו כבינונים, וכגמ' הנ"ל, וכמובן שבימים אלו בהם אנחנו נמצאים כעת שהם עשי"ת לכו"ע אומרים: "גמר חתימה טובה", ודיברתי על זה השבוע עם ידידי הגאון ר' מאיר אנקווה שליט"א [נינו של הרה"ק ה"באבא סאלי" זיע"א], עוד הוא הביא ביאור נפלא שביאר במ"ב (סי' תקפ"ב) על מה שאנחנו אומרים בתפילות ימים אלו בתפילה: "זכרנו לחיים" - "בספר חיים" וכו', שבתחילה אנחנו מבקשים את ההכרח ולכן בתחילת התפילה אנחנו מבקשים: "זכרנו לחיים" היינו רק לחיים, ובסוף התפילה אנחנו אומרים כבר: "בספר חיים וכו' ופרנסה וכו' כי כן צריך להיות דרך הבקשה מהמלך ללכת מן הקל את הכבד!.
ב.
ענייני הווידוי ביום הכיפורים - כמה פלפולים בזה.
השבוע דיבר מורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א בחבורה על ענייני הווידוי לקראת יום הכיפורים הבעל"ט ונביא כמה נקודות מדבריו: הרמב"ם מביא (בהל' תשובה, וכן בהל' עבודת יום הכיפורים) שבווידוי אומרים: "אנא ה' חטאתי וכו' אנא ה' כפר וכו', וצריך להבין: מדוע אומרים פעמיים: "אנא"? וביאר הרב שליט"א: "ה"אנא" הראשון הוא לבקש מה' שנזכה בכלל לבוא ולהתוודות לפניו, ושנהיה ראויים לכך! והשני הוא הווידוי, עוד הקשה הרב שליט"א: כתב הרמב"ם שעיקר הווידוי הוא שיאמר: "חטאתי", וידוע ש"חטא" זה בשוגג, וכי כל החטאים שלנו הם בשוגג? ועוד שאנחנו אומרים בליל יום כיפור לאחר "כל נדרי" את הפסוק: "ונסלח לכל עדת בני ישראל וכו' כי לכל העם בשגגה" = וכי כל העם חוטאים בשגגה? וכי הכול הוא בשוגג? וביאר הרב שליט"א: פשוט שיש דיני שוגג ומזיד לגבי קרבן וכדו', אמנם יש לדעת שבעצם רוב החטאים הם בשוגג, שהרי אדם חוטא בגלל שנכנסה בו רוח שטות, ואילו היה יודע כמה החטאים פוגמים בכל העולמות הוא לא היה חוטא! ולכן עיקר הווידוי הוא: "על חטא", והבן, עוד הקשה הרב שליט"א: בלשון הווידוי אנחנו אומרים: "צדיקים אנחנו ולא חטאנו וכו' אבל אנחנו וכו', וקשה: מהי כל ההקדמה הזאת? וביאר הרב שליט"א: הרבה פעמים האדם מתוודה אבל הוא נוטה לחשוב בעומק ליבו הרבה תירוצים למה הוא עשה את החטא, ולכן מקדימים הקדמה זו לומר שלא יחשוב האדם בליבו שהוא צדיק ולא חטא, אלא להחזיק שהוא חוטא, וה' עושה עמו חסד, וכך זה עיקר הווידוי, ולכן מסיימים: "ואתה צדיק וכו', היינו שבאמת חטאנו ובאמת אין ה' חייב לנו כלום, והבן, וכאן המקום לציין לדבר נפלא שמיישב את מה ששאל אותי היום החברותא הבה"ח אליסף מרדכי שיחי': מהו הביאור בווידוי של "על חטא" שאנחנו אומרים ביום הכיפורים: "על חטא שחטאנו לפניך בווידוי פה" הרי כללנו חטאי הלשון ב"על חטא וכו' בדיבור פה" ועוד? וביארתי עפ"י מה שביאר בזה רבינו הגר"א זיע"א שבזה אנחנו מבקשים סליחה על עצם הווידוי עצמו שאין אנחנו עושים אותו מכל הלב לפעמים אלא מן השפה ולחוץ, וכמו שאמר הרב שליט"א בפשט שאמרתי קודם כי יש לנו בלב כל מיני תירוצים ועל זה גופא אנחנו מתוודים, משא"כ: "דיבור פה" שהוא ווידוי כללי על ענייני הדיבור, ומה שהוא שואל יפה: מדוע אנחנו אומרים: "על חטא וכו' בלשון הרע" בנפרד? נראה שכיון שחטא זה הוא גדול ביותר וכן הוא מונע התפילות מלעלות, ועוד לכן מנוהו בנפרד, עוד הוסיף הרב שליט"א דבר נפלא על דברי הרמב"ם שיש לאדם לעשות תשובה בכל עת, והוא כתב עוד שביום כיפור יש לעשות תשובה, וביאר הרב שליט"א שביום הכיפורים יש חיוב לעשות תשובה, ובשאר ימות השנה זה עצה טובה, ורואים כן מלשונו שכתב שמא ימות למחר ולכן יהיו כל ימיו בתשובה, וכדברי התנא (אבות): "ושוב יום אחד קודם מיתתך" - ודרשו חז"ל: "וכי אדם יודע מתי ימות אלא שיהיו כל ימיו בתשובה", ודרשו על זה את הפסוק (קהלת): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים".
ג.
גמרא בבא מציעא - כוח התפילה בראש השנה.
למדתי ביום ראש השנה בין השאר בגמרא מסכת בבא מציעא (ק"ו.) והסוגיה בדיוק קשורה לכוח התפילה ביום ראש השנה ובימים אלו של עשי"ת: יש שם סוגיה מעניינת שעוסקת בדברי המשנה (שם ק"ה:) שמדברת על אדם שחכר שדה מחברו ונשדפה השדה, שיש חילוק בין אם רק שלו נשדפה או ששל כל הבקעה שם נשדפה, שאז הוא יכול לומר לו שזה מכת מדינה, עיי"ש, והגמרא מביאה שם נידון: מה הדין אם הוא אמר לו לזרוע חיטים והוא זרע שעורים ונשדפו השעורים שלו וכן של כל הבקעה האם הוא יכול לומר לו שאילו הוא היה זורע חיטים ולא שעורים זה היה שונה, או שכיון ששל כולם נשדפו הוא לא יכול לטעון לו כן?, והגמרא מביאה שם פסוק (איוב): "ותגזר אומר ויקם לך" והיינו שבטענה שלו הוא אומר לו: "אתה הרי התפללת על חיטים ואילו היית מתפלל על שעורים זה היה מתקיים ולא היה נשדף וממילא כיון ששינית גרמת לזה", ופרש"י (שם) שכל מה שתתפלל ליוצר בראשית השנה מתקיים, עיי"ש, ורואים מזה את כוח התפילה בימים אלו של תחילת השנה, עד כדי כך שזה יכול להיהפך לתביעה ממונית ויש צד שהוא יתחייב על השינוי כיון שבתחילת השנה הוא לא כיוון על זה ואפשר לתלות הנזק בזה, וזה מבהיל!, ומוסיף הבה"ח אליסף מרדכי שיחי': יש לציין שזה דומה מאוד לסוגיה שדיברנו עליה בשבועות הקודמים בגמרא בבא מציעא (ריש פרק השוכר את האומנין) שמביאה הגמרא מהגמרא בבא קמא (פ' הגוזל) לגבי צבעי ששינה את צבע הבגד מלבן לאדום וכדו', וזה נכון! רק שיש חילוק ששם יש צד שהוא מחזיר לו את הצמר, שהרי הוא נמצא רק שהוא עשה בו שינוי, משא"כ כאן שאין לו להביא לו לא חיטים ולא שעורים שהרי הכול נשדף.
ד.
גמרא ראש השנה - הדין של ראש השנה.
כמו כן ביום צום גדליה בין מנחה למעריב היה שיעור ממורנו רה"י הגאון ר' בנימין דרייפוס שליט"א והוא דיבר על הגמרא בראש השנה: "שלשה ספרים נפתחים בראש השנה של צדיקים של רשעים ושל בינונים צדיקים נכתבים לאלתר לחיים רשעים נחתמים לאלתר למיתה בינונים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים", והביא כמה דעות מן הראשונים במהותו של דין זה: דעת התוס' שם שדין זה הוא על העולם הבא, ובכך הוא מתרץ מה שמקשים רבים: הרי אנחנו רואים רשעים הרבה שנשארים בחיים?, עיי"ש, דעת הרמב"ם שזה מנסתרות תמים דעים ורק הוא יכול לשקול עניין זה, ובאמת זה דין על העולם הזה ולגבי הקושיה ה' שוקל את העניין הזה של השכר והעונש, דעת הרמב"ן (ספר הגמול) שהדין הזה הוא דין בעולם הזה, אך אין הכוונה דווקא חיים ומיתה, אלא שבלשון חז"ל שאמרו חיים ומוות נכלל גם כן כל מקרי האדם וענייניו, והיינו: עוני ועושר וכדו', וכמו שאומר הפייטן ר' אמנון ממגנצא זיע"א בפיוטו "ונתנה תוקף": "מי יחיה וכו' מי יעשר וכו', והיינו שכלל כל מקרי האדם בכלל דין זה, עוד הוא הביא מה שהביא המ"ב (ס"ס תקפ"ב) בשם רבינו הגר"א זיע"א בשם ספר "עשרה מאמרות" למקובל הקדמון רמ"ע מפאנו זיע"א שהכריע שאין לומר בר"ה: "יותחתם" אלא רק: "יותכתב" כי אנו כבינונים, וכגמ' הנ"ל, וכמובן שבימים אלו בהם אנחנו נמצאים כעת שהם עשי"ת לכו"ע אומרים: "גמר חתימה טובה", ודיברתי על זה השבוע עם ידידי הגאון ר' מאיר אנקווה שליט"א [נינו של הרה"ק ה"באבא סאלי" זיע"א], עוד הוא הביא ביאור נפלא שביאר במ"ב (סי' תקפ"ב) על מה שאנחנו אומרים בתפילות ימים אלו בתפילה: "זכרנו לחיים" - "בספר חיים" וכו', שבתחילה אנחנו מבקשים את ההכרח ולכן בתחילת התפילה אנחנו מבקשים: "זכרנו לחיים" היינו רק לחיים, ובסוף התפילה אנחנו אומרים כבר: "בספר חיים וכו' ופרנסה וכו' כי כן צריך להיות דרך הבקשה מהמלך ללכת מן הקל את הכבד!.
ה.
"שבתי בבית ה'".
הייתי אתמול כאן בירושלים בחנוכת בית המדרש החדש של כ"ק האדמו"ר מנדבורנה שליט"א מב"ב ברח' דוד 33 בירושלים והוא הביא בדברי תורתו באידיש דברים נפלאים על ימים אלו, ואני אביא חלק מהם כפי הבנתי: הוא הביא את הפסוק (תהילים) שאנחנו אומרים בימים אלו: "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", וביאר אין הכוונה רק מתי שיושבים בבית מדרש, אלא שבכל מצב שבו נמצא האדם ואפילו בעסקי הגשמיות שלו וכגון: אכילה, שתיה וכדו' יש לו להרגיש שהוא עומד לפני ה', וזהו: "כל ימי חיי" היינו שתמיד יהיה בעיניו שהוא בבחינת: "לפני ה'" (שאגב, זה בחינת יום הכיפורים וכמאמר הכתוב (אחרי מות): "לפני ה' תטהרו"), עוד הוא הביא מה שאמרו חז"ל על דוד המלך ע"ה שהיה אומר על עצמו שבכל פעם שהוא היה הולך לאיזה מקום היו רגליו מוליכות אותו לבית המדרש, וביאר שלפעמים מגיע החבר לאדם ואומר לו: "בוא נלך לכאן" וכדו', וצריך לדעת שגם כשצריכים ללכת חוזרים מיד לבית המדרש, וממילא הוא בבחינת: "ישבתי בבית ה'" תמיד כי רק זה העיקר אצלו ונמצא שכל הזמן הוא הולך לבית המדרש! כי זה כל מטרתו ועניינו! עוד הוא הביא מה שאמרו חז"ל: "ישב אדם ולא עבר עבירה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה מצווה", וזה גם הבחינה הנ"ל של: "ישבתי בבית ה'", (והרמז: "ישב", ו י", (והרמז: "ישב", והבן), כי הוא חושב כל הזמן על ה' יתברך! כן הוא דיבר על מה שאמרו חז"ל על הפסוק (תהילים במזמור הנ"ל): "יהי אורי בראש השנה וישעי ביום הכיפורים", וכמה אור יש בימים אלו, ועוד.
ז.
שמחה במצוות ועוד.
דיברתי השבוע עם ידידי הבה"ח יצחק כהן שיחי' מנתיבות והבה"ח שלמה בסו שיחי' על מה שאיתא בגמרא סוכה (מ"ה:): "אמר רב ירמיה אמר חזקיה משום ר' שמעון בר יוחאי כל המצוות כולן אין אדם יוצא בהן אצא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים", (ועיי"ש ברש"י), ומזה למדו הפוסקים שיש ליטול את ד' מינים דרך גדילתן, ובמ"ב הביא מה שדן בשו"ת "בנין ציון" להגאון בעל "ערוך לנר" זצוק"ל שיש להסתפק האם אפשר לבן ארץ ישראל לצאת ידי חובה בדי מינים הבאים מאוסטרליה וכדו', וכן להיפוך, שידוע שאוסטרליה היא בצד השני של הכדור ונמצא שהד' מינים משם שאנחנו נוטלים כאן גדלו הפוך, וזה נידון מעניין, ומה ששואלים הבה"ח ברוך כהן שיחי' והבה"ח דוד שלום בצרי שיחי': לכאורה זה קשור לצורת ההחזקה של הד' מינים בידיים שלנו? וזה גם נכון! וזה צד אחד בספק שלו, אמנם הוא מסתפק אולי זה קשור לצורת הגידול כלפי המחזיק, וצ"ע, עוד הבאתי חידוש גדול שהביא המ"ב בשם האחרונים שלכאורה האתרוג גודל כשהפיטם למטה, וכפי שרואים בפרדס, [פעם לקחו אותי לפרדס בחדרה וראיתי כך] וא"כ אנחנו נוטלים אותם הפוך, אלא שמסתכלים על דרך יציאתם מן העץ, ובאמת כשהם יוצאים מן הפרח הם גדלים כשהפיטם כלפי מעלה, וזה נקרא: "דרך גדילתן", ואח"כ הם מתהפכים מחמת הכובד! ומה ששואלים הבה"ח הנ"ל שיחי': מי אמר שמסכלים על שעת היציאה ולא על הגדילה אח"כ? מבואר מדברי המ"ב הנ"ל שהבין שחכמים הבינו ש"דרך גדילתן" הכוונה היא צורת יציאתם מהעץ, וכך מסתבר שהרי מה שהם מתהפכים אח"כ זה מהכובד, ואין זה צורת הגדילה, ופשוט.
ח.
"חלמיש צור" - זכותם של ישראל.
דיברתי אתמול עם ידידי היקר הבה"ח שלמה פלינטנשטיין שיחי' [נכדו חביבו של כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ שליט"א] ודיברנו על הפסוק (עקב): "חלמיש צור" שתרגומו הוא סלע חזק, וכן על הפסוק (תהילים): "חלמיש למעינו מים", והתבוננתי בזוהר הקדוש שמבאר פסוק זה שה' הוליך את עם ישראל במדבר ארבעים שנה וע"י כך נעשה שם קדושה גדולה והם תיקנו את כל המדבר, ולכן ששולחים את השעיר לעזאזל שולחים אותו למקום אחר שבו לא עברו ישראל, וזהו: "ארץ גזרה", כי המדבר קידשוהו ישראל, וזה מאוד מעניין.
ט.
להניח מקרר מתחת המיטה.
שאל אותי השבוע הבה"ח משה בלוי שיחי' שאלה יפה: דיברנו כבר פעמים רבות על הל' אוכלים ומשקים שתחת המיטה, והשאלה היא: האם מותר להניח לכתחילה מקרר עם מאכלים מתחת המיטה, באופן שאין מקום בחדר? והשבתי כך: לפי מה שנראה מדברי רוב הפוסקים [כן ראיתי ממרנן הגר"ש וואזנר והגר"נ קרליץ זצוק"ל ועוד] וכפי שאמר לי לא מזמן מו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א הרי שעניין זה של איסור אכילת אוכלים ומשקים שתחת המיטה נובע מעניין של רוח רעה, וידוע שרוח רעה חודרת גם דרך כיסויים, ולכן על פניו לא מועיל זה שהאוכלים והמשקים נמצאים בתוך תיק וכדו' [וכמו ששאל אותי השבוע הבה"ח ישראל נחמן אלכביר שיחי'] וכן אין מועיל זה שהמקרר חוצץ בין האוכל לישן, יתר על כן אמר לי מו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א לא מזמן שגם אם אדם ישן מעל אוכלים ומשקים של חברו זה נאסר ואין שייך לומר כאן את הכלל שאמרנו בכל דוכתי (וכגון: לגבי מוקצה, אם הניח מוקצה על חפץ של חברו אין זה הוא נאסר מדין בסיס): "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו", שהרי כאן זה דבר מציאותי, וכפי שאמר לי הרב שליט"א: "וכי הרוח רעה שואלת של מי האוכל"?, ולכן הורתי שלכתחילה אין להניח מקרר תחת המיטה, ולעניין בדיעבד היינו שכבר הניחו [או במזוודה וכדו' וכשאלה הנ"ל] מי שמיקל באכילת אוכלים ומשקים אלו יש לו על מי לסמוך שהרי כתב בשו"ת "תפארת צבי" להרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א [שהיה גאון עצום בנגלה ובנסתר, פעם שאלו את מרן ה"חזון איש" זיע"א על איזה אחד שלא ידעו אם הוא מקובל באמת איך אפשר לדעת מי מקובל אמיתי ומי לא? ואמר להם החזו"א: "תשאלו אותו בבא קמא! אם הוא יודע בנגלה אז זה סימן שהוא מקובל כי מי שלא יודע בנגלה אין הוא יודע בנסתר"! עוד אמר חכם אחד בלשון המשנה ברכות: "אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף", והיינו שיש לבדוק איך הוא מתפלל, ואם הוא מתפלל כהוגן הרי שהוא יכול להיות: "מקובל", ואם לאו: "יודע אני שהוא מטורף" - "סתם מטורף"!.., והנה, ר' צדוק מלבד גדלותו בנסתר השאיר לנו שו"ת נפלא בנגלה בו רואים גודל בקיאותו וחריפותו המלמדת אותנו על הנסתר שלו שתורת אמת הייתה בפיהו!, זכיתי להיות על ציונו הקדוש בבית העלמין החדש בעיר לובלין שבפולין בשנה שעברה] שאין שייך רוח רעה הזאת בזה הזמן, ואת זה הוא מביא שם גם עפ"י נסתר וגם עפ"י נגלה וכנ"ל, וכן מביא בספר "אמרי יושר" להגאון הישיש ר' מאיר גריינמן שליט"א בשם דודו מרן ה"חזון איש" זיע"א שאין שייך הרוח רעה הזאת בזה הזמן, [וראה בספר פסק"ת ח"ב עמ' אחרון בהערה באריכות] ולכן אמר לי מו"ר מרן הגרע"א שליט"א שמעיקר הדין יש להקל בזה בדיעבד, וכנ"ל, ומי שרוצה יחמיר, וכן אמר לי שיכול לתת לאחרים ויאמר להם שמעיקר הדין מותר ומי שרוצה יחמיר, אך לכו"ע אין לעשות כן לכתחילה, ולכן יש לו למצוא מקום אחר למקרר, ומה ששואל הבה"ח אליסף מרדכי שיחי': האם האדם שישן על מאכלי חברו יהיה חייב? התשובה היא: זה נקרא: "גרמא" לכאורה, או "גרמי" וגם שלא עשה הנזק בידיים אלא שע"י שנתו גרם לרו"ר לבוא, ולכאורה יהיה פטור בדיני אדם, ואולי חייב בדיני שמים.
י.
הל' סוכה - תנאי בסוכה לעניין קדושתה, קדושת עשי"ת, כלים בזויים בסוכה, ועוד.
למדתי השבוע עם החברותא הבה"ח אליסף מרדכי שיחי' הל' סוכה לרגל חג הסוכות הקרב ובא, ונביא מההלכות של חג זה: למדנו על מה שאיתא בגמרא ריש סוכה שדרשו חז"ל מהפסוק דכתיב גבי סוכות: "חג לה'" = "כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה", ולמדו מזה חז"ל ש"חג" רומז על קרבן חגיגה, והיינו שכמו שהקרבן הוא קדוש ואסור בהנאה של חולין, כך הסוכה היא קדושה כל ימי החג ואסור ליטול ממנה את הדפנות או את הסכך באמצע החג, וכתבו הפוסקים שאם רוצה להוריד את הקישוטים בחג הרי שיש לו לעשות תנאי עליהם קודם בין השמשות של חג הסוכות ולומר שאינו בודל מהם, וכך אם ירדו גשמים וכדו' הוא יוכל להוריד אותם, ומעיקר הדין מועיל תנאי גם על הקישוטים והנוי סוכה שתלו על הסכך עצמו, אך כיון שהסכך הוא עיקר הסוכה נהגו שאין מתנים על קישוטים אלו ואין מורידים אותם גם ע"י תנאי, אמנם, לגבי הסדינים עצמם גם כשלא התנו עליהם תנאי נהגו להורידם בעת הגשמים, שכיון שהם מתקלקלים ע"י זה ודעת בני אדם להורידם ואין הם חלק מהסוכה עצמה הרי שזה כאילו התנו עליהם מפורש, אם כבר הזכרתי את ההלכות שלמדנו אני יוסיף דבר נפלא שנוגע להל' ימים אלו שאנחנו נמצאים בהם שהם עשרת ימי תשובה שלמדנו בספר "קיצור שולחן ערוך" שמביא בשם רבינו הרמ"ק זיע"א בעל "תומר דבורה" שימים אלו של עשרת ימי תשובה הם כמו ימי חול המועד ויש לעסוק בהם בתשובה ולעסוק בהם רק במלאכות הכרחיות! עוד למדנו בהל' סוכה מה שמובא בשו"ע (ריש סי' תרל"ט) שאין להביא לסוכה כלים שאינם מכובדים ושאין דרך להביא אותם לשולחן וכגון: קדירות וכדו', וכן יש להוציא את הקערות אחר האכילה שהם מאוסים, ובדיעבד אם הביאם לסוכה או שהשאיר את הכלים המלוכלכים אין הסוכה נפסלת בכך, ויש לציין לדברי רבינו מנוח מהראשונים (הביאו השער הציון שם) שסובר שאם הכניס לסוכה כלים מאוסים וכנ"ל הרי שהסוכה נפסלת באותו הזמן, וכתב השעה"צ (שם) שיש לחוש לדבריו לעניין שלא לברך באותו זמן את ברכת: "לישב בסוכה" על סוכה זו, עד שיוציא את הכלים האלו ממנה, והטעם לזה: הוא הבין שאם הגמרא אומרת לא להביא לסוכה כלים אלו הרי שאם הוא כן הביא אין לזה דין סוכה, שהרי בביתו הוא לא מביא אותם וחסר כאן בדין: "תשבו כעין תדורו", (יש להוסיף כאן דבר מעניין שדיברתי עליו היום עם ידידי הגאון ר' רחמים מזרחי שליט"א מה שהביא בספר "לקט יושר" שרבו ה"תרומת הדשן" לא היה ישן בערב סוכות כדי שישן בלילה הראשון לתיאבון בסוכה! ואף שרק כזית ראשון הוא מהתורה, בכל אופן מפני חביבות המצווה נהג כן! עוד חידוש נפלא שדיברתי עליו השבוע: דנו הפוסקים האם סוכה שנמצאת במקום שהוא חדר קבוע כל השנה ובחג פותחים לו את הגג ומסככים אותו חייב במזוזה? דעת הספר "ארבעה טורי אבן" שהיא חייבת במזוזה גם בסוכות כיון שזה חדר קבוע לכל השנה, אמנם דעת ה"פרי מגדים" שאף שכל השנה חדר זה חייב במזוזה בסוכות הוא יהיה פטור, כיון שבסוכות זה דירת ארעי, ולשיטתו יש להויצא את המזוזה אחרי סוכות ולהניחה שוב בברכה כיון שהיו הרבה ימים שהיא הייתה פטורה והוי היסח הדעת, וכתבו האחרונים שאין המנהג כן).
יא.
לקיחת "קלי צום" בערב יום כיפור, הנחת מפה על השולחן בערב יום כיפור.
למדתי אתמול עם החברותא הבה"ח אליסף מרדכי שיחי' בספר "שדי חמד" (מערכת יום הכיפורים - א') שהוא מדבר שם שאין מן הראוי לקחת דברים המקלים על הצום, שהרי אמר הכתוב: "ועיניתם את נפשותיכם", ויש להרגיש את העינוי, עיי"ש (ויש לציין שדנו בזה הפוסקים ואין זה פשוט, ועי' פסק"ת), עוד הוא מביא שם דבר חידוש נפלא: נהגו לכסות את השולחן ביום הכיפורים במפה כמו שעושים בשבת, ושני טעמים לדבר: כי יש לכבד את יום הכיפורים, וכיון שאי אפשר לכבדו ע"י אכילה ושתיה יש לכבדו במפה נאה, וכן שכיון שאין אכילה ושתיה יבואו לטעות ולעשות מלאכה, ולכן נהגו להניח מפה להיכר, ונהגו להניח על השולחן ספרים במקום מאכל ושתייה לרמוז שביום זה יש להרבות בתפילה ובתורה.
יב.
הל' ערב יום כיפור - אכילת שום המעורב בדג בבוקר ערב יום כיפור.
שאל אותי השבוע ידידי הרב מאיר ברוקס שיחי' מק. הרצוג ב"ב: מה שמובא בפוסקים שאין לאכול שום בערב יום כיפור משום קרי, האם באופן שיש ברית בבוקר והכינו כבר דגים ונתנו בהם שום, אסור לאוכלם בסעודת הבוקר? והשבתי: משמעות הפוסקים היא שרק בערב בסעודה מפסקת אין לאכול שום, ואם הכינו כבר את האוכל והסעודה היא בבוקר איני רואה בזה איסור, שלכאורה בסעודת הבוקר אין הגבלות מה לאכול, ועכ"פ לעניין דיעבד שכבר הכינו את האוכל, ומי שלא רוצה לאכול ייקח את הדגים ויניחם למוצאי יום כיפור לסעודת המצווה שיש אז.
יג.
הל' ארבעת המינים - דרך גדילתן.
וכל זה צריך להיות מתוך שמחה ואתמול הייתי בשמחת בר מצווה כאן בירושלים לנכד כ"ק האדמו"ר מנחלת אהרן שליט"א מבית שמש בהשתתפות אדמורי"ם וחשבתי על זה על מה יהודים שמחים ועושים סעודה? על זה שהבן שלהם נהיה מחויב במצוות! וזה מבהיל! וכמה זכויות זה מוסיף לנו ליום הדין, ונזכרתי במה שמובא בספרים שהר"ת של סמא"ל זה: "סיום מסכת אין לעשות, והיינו שלא אכפת לו שיהודי ילמד אך שלא יסיים את לימודו, וכן זה ר"ת: סעודת מצווה אין לעשות, והיינו שלא אכפת לו שיהודי יעשה מצווה אבל אכפת לו שיהודי שמח עם המצווה, ולכן כשיהודים עושים בר מצווה או כל שמחה יהודית ומראים שהם שמחים עם מצוות ה' יתברך כמה זכות זה מוסיף, ויש לנו ללמוד מזה גם לעשות את מצוות התשובה מתוך שמחה, והוא עניין מה שאיתא בגמרא יומא שהעושה תשובה מאהבה נהפכים לו הזדונות לזכויות, ואהבה היינו שמחה, (ובמוצאי שב"ק האזינו תשפ"ז ליל ערב יום הכיפורים זכינו להשתתף כאן בישיבה בסעודת סיומים בראשות ראשי הישיבה שליט"א ורבניה עם כלי זמר וסעודת מצווה, וזה היה דבר גדול מאוד שכול שניהם היינו גם סעודת מצווה וגם סיום מסכתות, וכן זה סעודת מצווה ג"כ לחלק מן הדעות שסוברים שמצוות אכילת ערב יום כיפור מתחילה מהלילה).
יד.
פתיחת ההיכל כשאין ס"ת, וכשאין מפתח לפתוח רק את הפרוכת.
אנחנו נמצאים כעת בעשרת ימי תשובה ונוהגים לומר בהם: "אבינו מלכנו" ופותחים את ההיכל, והנה, השבוע יום אחד רצו לפתוח את ההיכל ולא מצאו את המפתח, ואמרו כך, ודיברתי אח"כ עם הגאונים ר' אריה לוי ור' דוד שמואל נובירט שליט"א האם בכה"ג יש עניין לפתוח את הפרוכת לבד? והבאתי מה שראיתי בגיליון "דברי שיח" בשם מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל ששאלוהו על כך ואמר שאין ענין לפתוח כשאין פותחים את הארון קודש עצמו אלא רק את הפרוכת, לפי שעניין פתיחת ההיכל הוא כפתיחת שערי שמים, וזה בזכות הס"ת, ויאמרו כך, וכן הוא אמר שאם אין ספרי תורה בארון אין עניין לפתוח אותו ויאמרו כך, ואמרו לו: "הרי בגמ' מגילה מבואר שהארון קדוש הוא בפני עצמו ואין קונים בדמיו דברי חולין, אמר שזה נכון, אך הוא נמצא שם ומה העניין לפתוח אותו? והבן.
טו.
לתקוע בשני שופרות.
עוד שאל אתמול ידידנו היקר הגאון ר' גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א [דרך ידידינו היקר מזכה הרבים ר' אלנתן אלוני שיחי'] במכתב הרבה שאלות הנובעים משורש שאלה אחת: האם אפשר לתקוע בשני שופרות בו זמנית? [ופשיטא שזה אחר זה מותר, וכמו שהיה כאן השנה שביקש ממני הבעל תוקע להניח גם את השופר שלי על הבימה בשעת הברכה כי חשש שהשופר שלו יבש, וכן היה שהוא כיוון גם עליו, ובסוף לא היה צריך ואני תקעתי אח"כ במקום אחר] והשבתי להלכה [וממילא זה עונה על כלן השאלות]: כפי המבואר במ"ב ובפוסקים אין יוצאים י"ח בשני שופרות בו זמנית, כי "תרי קלי לא משתמעי", וכן יש בזה חציצה, ועוד טעמים, ואכמ"ל.
טז.
הל' ברכות - ברכת שניצל ובמבה.
עוד דיברתי השבוע באריכות עם ידידי היקר הבה"ח יצחק כהן שיחי' מנתיבות: מהי ברכת השניצל? וכבר אמרתי פעמים רבות שיש מברכים עליו מזונות כי הם סוברים שהעיקר הוא הציפוי שניתן לטעם, ויש מברכים עליו שהכול כי סברי שס"ס העוף הוא העיקר, וכל מה שיברך יצא שהרי ברכת שהכול פוטרת הכול וכן ברכת מזונות פוטרת כל מה שמזין, ולעניין ברכה אחרונה יברך "בורא נפשות" כי אם אכל חצי זית של ברכת "על המחיה" וחצי זית של ברכת "בורא נפשות" יש לברך "בורא נפשות" וכמו שכתב בקישו"ע וכן הביא ממנו בספר "וזאת הברכה" וכן דיברנו על ברכת הבמבה שנחלקו פוסקי דורנו האם יש לברך עליה שהכול או אדמה, שטוב שיברך שהכול כי בכך וודאי שיצא, משא"כ ברכת אדמה שאינה פוטרת הכול, אמנם נראה שבדיעבד אם בירך אדמה יצא שס"ס שורש הבמבה מן האדמה שהרי בוטנים ברכתם אדמה, ולגבי ברכה אחרונה יש לברך: "בורא נפשות" שהרי אין בה ממין הדגן.
יז.
הל' ד' מינים - האבקה האם היא כלאיים?
עד דיברתי השבוע באריכות עם ידידי הגאון הרב רחמים מזרחי שליט"א לגבי מה שדנו הפוסקים האם האבקה שעושות הדבורים מפרי לפרי עושה אותם כלאיים? ומרן הגר"ע יוסף זצוק"ל הביא בשם מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל שחשש לזה, ובשם מרן ה"חזון איש" זצוק"ל שלא חשש לזה, ונפק"מ לדי מינים, ויש בזה אריכות, ועי' בשו"ת "מנחת שלמה" סוף ח"ב) מש"כ בזה, ולי הקטן היה נראה שמן התורה וודאי שאין זה אסור שהרי לא זרע חיטה ורימון במפולת יד, אמנם, הגרש"ז כתב שם שהיות וס"ס זה כלאיים מה נפק"מ בזה, וצ"ע למעשה.
יח.
הל' ד' מינים - אתרוג תימני.
אמר לי היום ידידי הגאון ר' אבידן כהן שליט"א שמרן ה"חזון איש" זיע"א היה מקפיד לקחת אתרוג תימני וחיבבו ביותר כיון שסבר שהמסורת שלהם חזקה.
יט.
הדלקת נרות שבת לבחורי ישיבות.
היו כאן קודם בחורים חשובים מישיבה קטנה "נתיבות יהושע" ושאלוני: האם בחורי ישיבות צריכים להדליק נרות שבת בחדרם? והשבתים: שמעתי ממרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי זצוק"ל שכיון שבחדר האוכל של הישיבה מדליק בחור נרות שבת וזה מכספי הישיבה, הרי שזה כמו בבית שאין מנהגינו להדליק בכל החדרים אלא במקום שאוכלים, וממילא אין הם צריכים להדליק בחדרים, אלא יש לדאוג שיהיה בחדרים קצת אור ואפילו אור שמגיע מן המסדרון כדי שלא יכשלו בעץ ובאבן, וסגי בהכי, ואף שאין כולם מדליקים בחדר אוכל כיון שהשמן הוא מהישיבה כולם שותפים בו, (ועי' בפסק"ת).
יתן ה' שנזכה לגמר חתימה טובה! בשורות טובות! חג שמח! וכל טוב! אמן!
כ"ק האדמו"ר מקרעטשניף סיגעט שליט"א ברכני אור ליום ה' ו' תשרי תשפ"ז בחמימות רבה ובלחיצת יד.
הגאון ר' אברהם חיים עדס שליט"א מו"צ ומח"ס ברכני אור ליום ו' ז' תשרי תשפ"ז במאור פנים בברכת השנים.
הוספות לגיליון הקודם ממורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א שאמר לי בליל ש"ק האזינו תשפ"ז: הדברים נפלאים ביותר! ויש לי להוסיף:
- בעניין סגירת הסוכה בגג שיש להקפיד שיהיה פתוח רק בשעת עשייה – יש לציין שכ"כ גם במ"ב, ולגבי המשל של ציצית בניילון יש לחלק כי הכיסוי אינו פוסלה, משא"כ בסוכה, והבן.
- בעניין כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר - אין ברור כ"כ אם הולכים אחר הבעלים או אחרי רוב העולם.
- בעניין "מכניסי רחמים" יש להוסיף עוד שזה כמו שמתפללים על הקברים בזכות הצדיקים, וכן כאן אין הוא מתפלל למלאכים אלא מבקש זכותם שיכניסו רחמינו" היינו שימליצו עלינו זכות.
- בעניין החומץ בר"ה - כוונתכם שאם האוכל טעים ואינו חמוץ אף אם עירבו בו חומץ מותר לאוכלו, וכל האיסור זה כשהוא חמוץ או מר בפועל.
מרן הגאון ר' משה יהודה שלזינגר שליט"א ברכני ביום א' ט' תשרי ערב יום כיפור תשפ"ז במאור פנים בברכת השנים.
הגאונים ר' יוסף אפרתי, ר' ברוך נובירט, ר' זאב פריינד, ר' מאיר טוביה פולק, ר' משה אהרן בלוך שליט"א ברכוני ביום א' ט' תשרי ערב יום הכיפורים תשפ"ז במאור פנים.
הגאון ר' אריאל מאיר וילנסקי שליט"א ר"י "אש התלמוד" ברכני בחמימות רבה ובלחיצת יד בליל יום הכיפורים תשפ"ז.
כ"ק האדמו"ר מנדבורנה ירושלים שליט"א ברכני במוצאי יום כיפור תשפ"ז במאור פנים ובלחיצת יד "א'גוט גיבענטש יאהר! גמר חתימה טובה! פוילעט אלעס גוט"!
מו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א ברכני בברכת יום טוב במאור פנים אור ליום ד' י"ב תשרי תשפ"ז.
הגאון ר' אברהם נפתלי וייג שליט"א רב "מנין אברכים" בית וגן ברכני ביום ד' י"ב תשרי תשפ"ז.
רה"י הגאון ר' אהרן וינר שליט"א ברכני ביום ה' י"ב תשרי במאור פנים ובלחיצת יד.
הגאון הגדול ר' יצחק ירוחם בורדיאנסקי שליט"א ברכני בחמימות רבה ובלחיצת יד בברכת המועד אור ליום ה' י"ג תשרי תשפ"ז.