Skip to content
Chabad Research Unit

שובה ישראל עד הוי' אלקיך גו'

  • Ha'azinu
  • 5787
  • Hebrew
View printout

בס"ד. שבת פרשת האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תש"ל

שובה ישראל עד הוי' אלקיך גו' קחו עמכם דברים ושובו אל הוי' גו' ונשלמה פרים שפתינו1.

וצריך להבין אומרו "שובה ישראל", "ישראל" דייקא, שהוא שם המעלה על שם "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל"3, דלכאורה, כיון שהכתוב מדבר בענין התשובה, הרי אף שיש גם מדרגות נעלוֹת בתשובה, עד לתשובה ד"והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"4, מכל מקום פשטות והתחלת ענין התשובה, ובפרט מצות התשובה כפי שנמנית ברמ"ח מצות עשה5, הרי זה באפן ששייך לודוי דברים6 ("קחו עמכם דברים"7) והבאת קרבן ("ונשלמה פרים שפתינו"), ותשובה כזו אינה שייכת במדרגת 'ישראל', על שם "כי שרית" גו', אלא דוקא כאשר בני ישראל נמצאים במעמד ומצב שנקראים בשם 'יעקב' בלבד, ואם כן למה נאמר כאן "שובה ישראל". גם צריך להבין הדיוק ד("שובה ישראל) עד הוי' אלקיך"8. גם צריך להבין מה שכתוב "קחו עמכם דברים", דלכאורה, הרי עקר מצות התשובה היא החרטה על העבר והקבלה על להבא - שהיא בלב, וכמו שכתוב9 בצר לך ומצאוך גו' ושבת עד הוי' אלקיך גו' ("כי תדרשנו בכל לבבך"10), ולעיל מניה כתיב ולמה מפרט במיוחד את ענין "קחו עמכם דברים" דוקא. וגם צריך להבין במה שכתוב "ונשלמה פרים שפתינו", דהפירוש הפשוט בזה הוא11, דכיון שבתשובה צריכה להיות גם הבאת קרבן (כנ"ל), ועכשיו משחרב בית המקדש אי אפשר להקריב קרבנות, הנה על זה נאמר "ונשלמה פרים שפתינו", שאפשר להשלים את ענין הקרבנות על ידי התפלה, כי "תפלות כנגד קרבנות תקנום"12, וכן על ידי התורה, כמאמר רבותינו ז"ל13 כל העוסק בתורת עולה, כאלו הקריב עולה וכו'. אבל עדין צריך להבין, למה מדגיש הכתוב את ענין "ונשלמה פרים שפתינו" בנוגע לענין התשובה דוקא, הרי יש קרבנות שאינם באים לכפרה כלל, ואדרבה, עקר ענין הקרבנות הוא "ריח ניחח (נחת רוח) להוי'"14, כי 'ריח' הוא ענין ההעלאה מלמטה למעלה, ש"רזא דקרבנא עולה עד רזא דאין סוף"15 (כמו שנתבאר במאמר שלפני זה16), ועל ידי זה נעשה אחר כך ענין ה"ניחח", מלשון17 'נחות דרגא'18, שהוא ענין ההמשכה מלמעלה למטה, וכמבאר בזהר19 ובתניא20 שעל ידי הקרבת הבהמה, נעשית העלאה והמשכה בכל מין החי, ועל ידי עשרון סלת נעשית העלאה והמשכה בכל מין הצומח [ומזה מובן שכן הוא גם בנוגע למין הדומם, שעל ידי המלח שהיה בכל קרבן, נעשית העלאה והמשכה בכל מין הדומם21, וכן הוא גם בנוגע למין המדבר, על ידי האדם המקריב]. וכיון שעקר ענין הקרבנות הוא ענין "ריח ניחח", ורב הקרבנות אינם שייכים לכפרה כלל, אם כן מדוע מדגיש הכתוב את ענין "ונשלמה פרים שפתינו" בנוגע לענין התשובה דוקא.

ב) ויובן זה בהקדים המבאר במאמר דבור המתחיל "שובה ישראל עד הוי' אלקיך" בשנת תר"ל22 (שנאמר לפני מאה שנה), שמדייק שם בענין 'ודוי דברים' ("קחו עמכם דברים"), דלכאורה, הלא עקר מצות התשובה היא החרטה בלב, ומהו ענין 'ודוי דברים'. ומבאר, שיובן זה בהקדים מאמר רבותינו ז"ל23 שאלו לתורה: נפש החוטאת במה תתכפר, אמרה: יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה, אמר: יעשה תשובה ויתכפר לו. דלכאורה אינו מובן, מפני מה אמרה תורה "יביא אשם ויתכפר לו", והקב"ה אמר "יעשה תשובה", הלא אוריתא וקודשא בריך הוא כלא חד24 ("הוא וחכמתו אחד"25), ומפני מה הם מחלקים בתשובותיהם. ועוד זאת, שחלוקים הם בתכלית, כי הכפרה שעל ידי הקרבנות היא רק על השגגות, ולא על הזדונות, שהרי על מזיד אין שום תקנה על פי התורה. ואף שמענה התורה הוא "יביא אשם" כו', ובקרבן אשם, הנה מלבד האשם שבא על ספק שוגג, ישנו אשם שבא על הזדונות, הרי מבאר בזה26 שהאשם עצמו אינו מכפר על הזדונות, אלא שכיון שהקרבן צריך להיות עם התשובה (שכשמביא קרבן צריך להיות "שב מידיעתו"27), הנה על ידי התשובה מתבטל החמר שבמזיד ונעשה כשוגג, ולאחרי שנעשה כשוגג, אזי מועיל האשם לכפר על השוגג. ונמצא, שמענה התורה "יביא אשם ויתכפר לו", הוא תקנה רק על השגגות. ואלו במענה הקב"ה "יעשה תשובה ויתכפר לו", הרי התשובה מכפרת גם על הזדונות, ש"אין לך דבר העומד בפני התשובה"28, שעל ידה משתנה האדם (ער שטעלט זיך איבער) מן הקצה אל הקצה, ומתעלה בתכלית העלוי, עד ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמד שם"29.

וממשיך במאמר, שיובן כל זה בהקדים להבין מהו ענין הקרבנות, שלכאורה יפלא שכשהאדם חוטא מביא קרבן בהמה ועל ידי זה מתכפר לו החטא, ואיך מתכפר על ידי הקרבת הבהמה, חטא האדם אשר חטא. והינו, דכיון שענין "יביא אשם ויתכפר לו" הוא מענה התורה, וענין התורה הוא הבנה והשגה, הנה כאן המקום לשאל מהי ההסברה בהבנה והשגה בענין הכפרה שעל ידי הקרבנות, שעל ידי הקרבת הבהמה מתכפר חטא האדם.

ג) ומבאר במאמר, דהנה כתיב30 אחור וקדם צרתני, ואמרו רבותינו ז

More in this printout

View the whole printout