סיפורים על הרב זצ"ל

הגר בארץ ישראל עוונותיו נמחלין, עם תשובה

כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות מלכים הלכה י"א), וז"ל: "אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עוונותיו נמחלין שנאמר וכו' אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא" וכו'. ושמא תשאל, וכי אדם שמלא עוונות, הם נמחלים לו רק בגלל שהוא גר בארץ ומהלך בה ד' אמות? ואם תאמר שמדובר בבעלי תשובה מאהבה - הרי בעל תשובה מאהבה, נמחלים כל עוונותיו ונהפכים לו לזכויות גם בלי ארץ ישראל?

וענה מרן הרב אליהו זצוק"ל כי הכפרה של ארץ ישראל חוסכת את ההמתנה שנאמרה בגמרא על ארבעה חילוקי כפרה. שמי שעבר על לא תעשה צריך לחכות ליום כיפור שיתכפר לו. ומי שעבר על עבירות שחייבים עליהם כריתות ומיתות בית דין מתכפר לו רק בייסורין וכד'. וכל זה הוא "ברומי" ששם נשאלה השאלה. ולכן מודגש המקום כדי לומר לך שהדר בארץ ישראל מתכפר לו מיד.

כפרה על הילדים

הייתה זו שנה מאוד קשה עם הילדים שלנו. כולם עברו ממחלה למחלה, משפעת לשפעת. החלימו ושוב חלו. יש לנו שמונה ילדים וכולם היו בסיפור הזה חוץ מילדה אחת. לא ידענו מה לעשות, עד היום שבו ראיתי את הרב אליהו זצ"ל בחתונה של הנכד שלו בקיבוץ שעלבים.

אשתי שאלה את הרב מה לעשות, והוא אמר לנו לעשות כפרה כמו בערב כיפור על כל הילדים. כשחזרנו הביתה נעשה בשרנו חידודים חידודים. נזכרנו כי בדרך כלל בכל שנה אנחנו עושים כפרות לכל המשפחה וגם לילדים. באותה שנה בערב כיפור היינו בלחץ של זמן, ורק לילדה אחת הספקנו לעשות כפרות, וזאת הילדה שלא עברה איתנו את מסכת הייסורים באותה שנה.

תשובה מאהבה

(הרב שי סמנובסקי, קדומים)

אני משמש כר"מ בישיבת יבנה ומלמד תלמידים הרבה. אחד מתלמידיי הזמין אותי לערוך לו חופה, אך כשהתברר לי שהמשפחה קשורה לרב אליהו זצ"ל, הצעתי לו שהרב יערוך חופה וכך אכן נעשה. בחופה זו הייתי אמור להיות עֶד. הרב אליהו קרא לי בשקט ואמר לי שבתור עד אני צריך לחזור בתשובה. לרגע הוא נתן בי מבט ישיר. עין בעין. ואחר כך הקידושין החלו.

המבט הזה של הרב היה כל כך חזק וחודר, עד שהוא לא עוזב אותי עד היום. הרבה רגעים של תשובה עברו בחיי, אבל אני לא זוכר רגע של התעלות בתשובה כל כך גדול כמו אותו רגע של מבט הרב. עד היום כשאני מגיע לחודש אלול ולעשרת ימי תשובה ומדבר עם תלמידים על תשובה, אני רואה את הרב מסתכל בי במבטו החודר כל זמן השיחה. אני חושב שרק לרבי מחב"ד היה מבט כזה.

תשובה בעשרת ימי תשובה

סיפרו בני הזוג דרמוני: ב"ה התחתנו, ובדרך הטבע ציפינו לילדים. אבל עברה שנה ועוד שנה, הכאב גדול והישועה מבוששת לבוא. כעבור שש שנים, בד' תשרי, הגענו למערת המכפלה להשתתף בסליחות במעמד הרב אליהו זצ"ל. כל מי שזכה להיות בתפילות הללו יודע עד כמה הן מרוממות ועד כמה הן פותחות את הלב ואת הנשמה. אחרי התפילה ניגשנו לרב בדחילו ורחימו וביקשנו ממנו ברכה לפרי בטן. בדיוק שנה אחר כך, בד' תשרי, נולדה לנו בת מתוקה. שנתיים אחר כך נולדה לנו עוד בת, וכעבור 10 שנים נולד בן הזקונים שלנו. אנחנו מרגישים שאותה ברכה נמשכת ומלווה אותנו עד היום.