תפילת היתום
הרה"ק בעל בני יששכר מדינוב זי"ע כאשר התפלל לפני העמוד, היה מונח לפניו 'סידור האריז"ל' פתוח, אך לא התפלל מתוכו, אלא התפלל בסידור אחרת, ושאלו אותו תלמידיו, ילמדנו רבינו פשר הדבר, אם מביט בו למה אינו מדפדף בהדפים, ואם אינו מביט בו למה מניחו פתוח לפניו?! והסביר את מנהגו על פי מעשה, שפעם אחת נכנס הבעש"ט הקדוש זי"ע לבית המדרש לתפלת 'כל נדרי', והיה נראה עליו עצבות גדולה והיה סר וזעף מאוד, ואחר אמירת 'כל נדרי' הניח עצמו לפוש כשעה חדא, ואחר כך ראו כי רוח חדשה בא בקרבו, וברוב שמחה וחדוה זימר כל התפלה. אחר יום הכפורים שאלוהו תלמידיו על ככה, וסיפר להם:
בעיר אחת היה אכסנאי (בעל קרעטשמ"ע) שהאדון שלו אהבו מאד, האכסנאי ואשתו הלכו לעולמם, ונשאר אחריהם ילד קטן ורך הצריך לאמו, ריחם עליו האדון, ולקח את הילד היהודי לביתו, וגידלו על ברכיו והשתעשע עמו, ולא ידע הילד מדת יהודית מאומה.
כאשר הגדיל הילד, סיפר לו האדון כי אבותיו היו יהודים, והוא חמל עליו וגידלו כבן, הראה לו מה שנשאר מעט מטלטלין מעזבון אבותיו השוים מחיר קטן, ובתוכם היו כמה חומשים, וגם סידור 'קרבן מנחה' אשר אמו התפללה תמיד מתוכו.
כשהגיעו ימי הסליחות, ראה הילד שבני הכפרים היהודים נוסעים בעגלת צב, ושאל אותם להיכן נוסעים?! והם סיפרו לו: כעת מגיעים ימים נוראים, ובראש השנה יכתבון וכו', ומה נורא היום ההוא, והמה נוסעים לעיר גדולה לה', להתפלל בקיבוץ רב, כי תפלת רבים לא ימאס למקום שמם וחשוך, יצא עמו מהרכב (קא"ר) ואמר לו: כעת אתה לבד במדבר, רק אתה והרבונו של עולם, תבכה אליו, תתחנן אליו כדבר איש אל רעהו, ורק כך תיוושע, ואני חוזר בעוד כחצי שעה לקחתך הביתה. לאחר חצי שעה כשחזר הרב פינקוס, הביט בפני האברך ואמר לו: לא בכית מספיק, תבכה באמת! תתחנן מעומק הלב! תפציר בכל הנשמה! לאחר חצי שעה חזר שוב הרב, הביט על האברך וראה שבגדיו ופניו ספוגי דמעות, חייך אליו ואמר לו: בדיוק לכך התכוונתי, עכשיו תראה שהישועה תבוא... וכך הוה. בלילה ההוא ראה בחלום הלילה את אבותיו מעוררים אותו לחזור לאמונתו, כי יהודי הוא, בבוקר קם מבוהל ונפחד, ויספר לאדונו את חלומותיו, אבל האדון עם אשתו דברו על לבו שחלומות שוא ידברו, ומה חסר לו אצלם, והתרו בו שאם לא יחדול ממחשבות כאלו יחנקו אותו ח"ו, אבל החלומות לא הרפוהו, ובכל לילה מעשי"ת חלם כזאת, עד שהגיע ערב יוה"כ, וכשראה הילד שוב עגלות מלאות יהודים נוסעים לעיר, שאל אותם שוב לסיבת נסיעתם?! והם הגידו לו: כי זהו היום שקוינו, יום סליחה ומחילה, ויום זה קדוש לאדונינו, אשר בו ימחל ויסלח לנו על כל חטאתנו ועוונותינו. הדברים הללו נכנסו לעמקי לבו של הילד, ובחשאי עלה לעליית ביתו, שם היתה מונחת ירושת אבותיו, ויקח משם את הסידור 'קרבן מנחה', ויברח אל אחת הערים, ויכנס שם לבית הכנסת, והגיע לשם כאשר אחזו בתפילת 'כל נדרי', וראה מחזה משונה שעוד לא ראה מימיו, כל העם מעוטפים בבגדי לבן ומחזורים בידם ומתפללים ובוכים, והתחיל גם הילד היתום לזעוק בזעקה גדולה ומרה, וביותר התמרמר על שאינו יודע מה ואיך להתפלל, ונגרם מזה רעש גדול בשמים, וגם הבעש"ט השתתף עצמו בצערו של אותו הילד, ומזה נתעצב כ"כ אל לבו, והתפלל שתתקבל תשובתו, ולא יעלה בדעתו לשוב לסורו ח"ו. בתוך כך התיישב הילד ופתח הסידור והניחו על השולחן, ואמר: רבונו של עולם, איך ווייס נישט וואס צו דאווענען, אין וואס צו זאגן, דא האסטו רבש"ע דעם גאנצן סידור פאר דיר (איני יודע מה להתפלל ומה לאמר, הרי לפניך כל הסידור), וזרק עצמו בראשו על הסידור ובכה ועשה תשובה, ותפילתו עשתה רושם ונתקבלה. וסיים הבעש"ט ואמר: כאשר ראיתי זאת נתמלאתי בעוז וחדוה. והרה"ק הבני יששכר סיים ואמר: גם אנחנו לא נדע מה נעשה, ואין אנו יודעים מה לכוין, לכן אנו לוקחים את הסידור האר"י שיהא פתוח לפנינו בעת התפלה, ובסידור הזה הלא כבר נאמר כל הכוונות.
