וידוי בנגינה
וידוי בנגינה
מסופר (אור ישרים עמוד קפא הערה קפז) שהבעש"ט הקדוש זי"ע בא לעיר אחת קודם ראש השנה, ושאל מאנשי העיר: מי הוא הבעל תפלה בימים הנוראים?! והשיבו לו: כי המרא דאתרא הוא הבעל תפילה, שאל אותם הבעש"ט איך היא הנהגתו בעת תפלתו?! והשיבו לו: שביום הכפורים אומר כל הוידוים בניגונים שמחים מאד.
הזמין הבעש"ט אליו את המרא דאתרא ושאל אותו לטעם מנהג זו, וענה לו הרב: הנה עבד המלך הפחות והנבזה ביותר, אשר תפקידו לגרוף מי שופכין שבחצר ולנקותה מכל מיני טינופת כדי שתהא חצר המלך נקיה. ואם יש לו אהבה גדולה אל המלך, הרי בעת אשר הוא גורף הצינורות ועוסק בנקיון החצר מכל אשפה ולכלוך הנמצא בה, הוא שמח שמחה גדולה על אשר הוא מנקה את חצר המלך, ומזמר ניגוני שמחה על שעושה בזה נחת רוח למלך. והנמשל מובן, אשר בעת אמירת הוידוים, שמנקים את הנשמה מכל לכלוך ופגמים, מזמרים ומשבחים להקב"ה, כששמע זאת הבעש"ט אמר לו: אם תתפללו בכוונה זו, יהא חלקי עמכם.
