בחודש אלול 'צריך להיות בן אדם!'

שיחת שבת פרשת תצא תשכ"ז (תורת מנחם כרך נ, עמוד 344)

טוען הוא שכבר עסק בענייני העבודה ולא פעל מאומה על היצר הרע, וממילא יכול ללכת לישון...; מסקנה כזו, שאינו צריך לעשות מאומה, הרי היא הפך האמת

עניינו של חודש אלול הוא, כלשון הכתוב "ושב וקיבצך": "ושב" - עניין התשובה, והיינו על ידי "וקיבצך" - לקבץ את כל המחשבות, הדיבורים והמעשים של כל השנה כולה, ולערוך חשבון עליהם. ולא רק חשבון סתם, אלא על מנת לשוב עליהם בתשובה.

וזהו גם מה שבחודש אלול מרבים בתפילה. וכפי שמצינו אצל משה רבינו, שבארבעים יום האחרונים (שמתחילים מראש חודש אלול) היה בעיקר עניין התפילה, ולא כמו בארבעים יום הראשונים, לאחר מתן תורה, שבהם היה בעיקר עניין התורה. ובהתאם לזה צריכה להיות גם עיקר עבודת חודש אלול אצל כל אחד ואחת מישראל בעניין התפילה.

ומובן, שאין הכוונה בנוגע לכמות הזמן, שהעסק בתפילה יהיה במשך עשרים ושלוש שעות, ושעה אחת תוקדש עבור לימוד התורה, אלא הכוונה היא בנוגע לאיכות. כלומר: העסק בתפילה צריך להיות עניין עיקרי שחודר בכל ענייני היום כולו, כולל גם ענייני האכילה והשתייה וכו', ועל אחת כמה וכמה בנוגע לענייני התורה והמצוות.

ועל ידי זה נפעל התיקון בכל העניינים. הן בענייני העבודה שהיו חסרים אצלו, והן בענייני העבודה שנעשו ללא חיות והתעוררות; ואפילו בנוגע לענייני העבודה שהיו אצלו בשלמות ניתוסף עילוי על ידי התשובה, על דרך העניין של "לאתבא צדיקייא בתיובתא" ['להשיב את הצדיקים בתשובה'].

ולא לדרשה קאתינא ['לא באתי לומר דרשות'], אלא כוונתי בנוגע למעשה - ש"הוא העיקר" - בפועל ממש:

יש להקפיד על כל סדרי הלימוד, וגם להוסיף בעבודת התפילה, כולל גם ההקפדה על עניית "אמן יהא שמיה רבא", ו"ברוך הוא וברוך שמו".

ועל דרך זה בנוגע לבעלי-עסקים - להקפיד על זמני התפילה ולקבוע עיתים לתורה, ולהיזהר מהשגת גבול, אבק לשון הרע וכיוצא בזה.

וכן יש לבטל את כל ה'הנחות' שלו. כלומר: לא להתעקש דווקא על מה ש'הונח' אצלו, למרות שהתייגע על זה במשך כמה שעות, ימים, שבועות, חודשים ועד לשנים. אלא לבטל את דעתו, ולרצות לכוון לדעת התורה.

וכמו כן יש להוסיף בהידור בקיום המצוות. כפי שרואים שמנהג ישראל בחודש אלול להדר במצוות יותר מאשר במשך כל השנה. ולמרות שגם במשך כל השנה מהדרים במצוות, הרי בענייני תורה ומצוות אין הגבלות.

וכללות העניין בזה - כפתגם כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר בנוגע לחודש אלול: "מען דאַרף זיין אַ מענטש!" [= 'צריך להיות בן אדם!'] - אדם השלם, ברמ"ח איברים ושס"ה גידים, על ידי השלמות בקיום רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, שלמות ברוחניות, שעל ידי זה נעשית השלמות גם בגשמיות.

ומובן, שאין מקום לטענה שכיוון שכבר עסק עד עתה בענייני העבודה, ולא פעל מאומה על היצר הרע, שוב אין לו מה לעסוק בענייני העבודה, ויכול ללכת לישון... אם המסקנה היא שאינו צריך לעשות מאומה, הרי זה הפך האמת. ואין זו אלא טענת היצר, שאין לשמוע בקולו, גם כאשר הוא מתעטף לפעמים ב"איצטלא של משי"...

אדרבה: בשביל זה ישנו חודש אלול, שבו יש נתינת כוח לתקן את כל העניינים, על ידי עבודת התשובה.

...ועל פי האמור בנוגע לראשי תיבות של "אלול" "איש לרעהו ומתנות לאביונים" - הרי בוודאי שגם הקדוש ברוך הוא בעצמו מקיים את העניין ד"מתנות לאביונים", ונותן לכל בני ישראל כל המצטרך להם, ועד לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה - ועל פי מנהג ישראל שבחודש אלול מברכים איש את רעהו בכתיבה וחתימה טובה, פועלים זאת כבר בחודש אלול, בבני חיי ומזוני, וכל העניינים באופן של "רוויחי".