ביכורים - להכיר שהכל מעשי ה'

וביאר דכאשר האדם רואה שדהו מלא בירקות, והפירות צומחים פירש"י אדם יורד לתוך שדהו לשם ולתפארת, יכול לעלות על ורואה תאנה שבכרה, מחשבתו, שכוחו ועוצם ידו עשו כורך עליה גמי לסימן, ואומר הרי לו את החיל הזה, שבכח עמלו זה ביכורים. וטרחתו נתמלא שדהו בתבואות, והאילנות טעונים פירות, ויתנשא הרה"ק הרבי ר' משה לייב בלבו להתפאר בעמלו ובמעשי מסאסוב זי"ע הקשה ידיו, לכן אמרו חז"ל שיכרוך 'גמי' מדוע כורך עליה 'גמי' דווקא?! על הפירות אשר בכרו, גמ"י ראשי

תיבות ג'דולים מ'עשי י-ה' (תהלים קיא, ב), כדי שיזכור בלבו שהכל הם מעשי ה'. וזה שנרמז ג"כ בלשון הכתוב (תהלים כד, ה) ישא 'ברכה' מאת ה', שצריך האדם להשיג שכל הברכה הנכנסת בעמלו ובמשלח ידיו מאת ה' היתה זאת.

לפי שכבר ישכח מפי זרעך או זרע זרעך את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה לך עד הביאך שמה (שישכחו כל הנסים שזכו להם עד שירשו את הארץ, ויחשבו שהכל נעשה בפעולת ידם), על כן אתה צריך לעשות מעשה, ולקחת עמך דברים המזכירים תמיד כי לה' הארץ ומלואה, ומידו ניתנה לך למתנה, והוא המשפיע תמיד כל הצלחותיה, ולזה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא 'מארצך', ירצה מאותה שאתה סבור שהיא ארצך, ואינו כן, כי ה' אלקיך נתנה לך, עיי"ש.

בבחינה זו כתב ג"כ בעל העקידה לפרש אומרו אשר תביא 'מארצך', וזה לשונו: לפי שעיקר קבלת האלקות... הוא במה שיכיר האדם שממנו באות כל הטובות כולם, וכחו ועוצם ידו לא עשו את החיל בשום פנים... והמחשבה בחילוף זה (היינו אם חושב להיפך שכוחו ועוצם ידו עשו את החיל הזה) היא פריקת עול ומורא שמים מעליו, אשר ימשכו לו כל הרעות המתרגשות על דרך העונש, לזה הזהיר ואמר אחר שתבוא אל הארץ, ואחר שתירש אותה ימים ושנים רבים ונושנתם בה, 'השמר לך פן יהיה עם לבבך דבר בליעל לאמר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה',

היוצא מדבריו הק', שתכלית ועיקר מצות ביכורים היא, שיוציא האדם ממחשבתו כאילו הארץ היא 'ארצך', דהיינו שזה שלו, והכל נעשה בפעולתו, בטרחתו וביגיעתו, אלא יבוא לידי השגה והכרה 'אשר ה' אלקיך נותן לך', שהכל קיבל מידי שמים.

אינה בתורת ירושה רק בתורת מתנה

בכלי יקר ביאר ג"כ דעיקר תכלית פרשת ביכורים היא כדי