איך ממליכים את ה'?

כשמתבוננים - רואים שה' הוא המלך

איך ה' מֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם מֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים?

כשאנחנו אומרים "ה' מֶלֶךְ ה' מֶלֶךְ ה' יִמְלֹךְ לְעלָם וָעֶד", אנחנו מתכוונים שה' מנהיג את העולם גם אם לא רואים אותו עין בעין. יש אנשים שלא רואים את ה' וכך היה הסולטן הטורקי שלפני 120 שנה לא רצה לתת לעם ישראל לחזור לארץ ישראל, ה' ראה כך ולקח ממנו את השלטון ונתנו לאימפריה הבריטית שהבטיחה לתת את ארץ ישראל לעם ישראל. כשהיא חזרה בה, ה' לקח לה את השלטון והעביר לארצות הברית של אמריקה. כך ה' מולך על העולם. על זה נאמר "כִּי הוּא אָמַר וַיְהִי הוּא צִוָּה הִוּסְדָה וְעַד עֶתָּה". עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר" (תהילים לג).

מצריים בני דת משה - למען הממלכה המצרית

אנחנו אומרים שראש השנה הוא זכר ליציאת מצרים למרות שהוא יום בריאת העולם. כל זה בגלל שבמצרים ראו בני ישראל את ה' בראש השנה. במשך שנים רבות עבד עם ישראל מרצון את מצרים. כמו שבגרמניה קראו יהודים לעצמם "גרמנים בני דת משה". הם ראו את גרמניה כמולדתם. נלחמו למענה בשדה הקרב, הקריבו את חייהם למענה. הצמיחו את כלכלתה. כך היו יהודים שפעלו במסירות נפש למען המהפכה הקומוניסטית. הסגירו את האחים היהודים שלהם למוות בסיביר למען אמא רוסיה. חשבו שזו ממש זכות גדולה להיות שותפים בתיקון העולם דרך הקומוניזם. כך הם שגו באשליות עד שסטאלין הרג אותם באכזריות מרובה. כך חשבו בני ישראל במצרים שזו זכות לטפח ולקדם את הממלכה שמובילה את הקידמה באנושות. המצריים קנו את היהודים החכמים והתמימים בפה רך. כמו שהיהודים חכמים מאוד כך הם גם תמימים מאוד והתמסרו מרצון לחיזוק הממלכה המצרית.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם

בראש השנה הם התפכחו מהחלום המצרי והפסיקו לעבוד את מצרים. "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם" (ר"ה יא). היהודים שראו כי כל החרטומים לא מצליחים לעצור את מכות משה הבינו שה' הוא האלוקים ולא פרעה. הספיקו להם שלוש מכות בשביל לומר "אצבע אלוקים היא". כמותם היו גם מצריים שהבינו שפרעה הוא מלך מזויף. ה' הוא המלך האמיתי, אבל הם לא היו בשלטון.

וַאֲשֶׁר לֹא שָׁם לִבּוֹ – הפך מהַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה'

לפני מכת ברד מזהיר משה את פרעה ואת כל מצרים מהברד. "הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם וְעַד עֶתָּה" המצרים שכבר ראו שש מכות שמגיעות על מצרים שומעים כעת את משה שאומר "וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךְ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וְמֵתוּ" (שמות ט). היו חכמים שהתורה מספרת עליהם: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים". לעומתם היו המתחכמים שעליהם נאמר "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה". הם כמובן מתו במכה. חשוב לשים לב כי ההפך מהַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' הוא וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ. לומר לך כי מי שלא מתבונן הוא לא ירא את ה'. מסקנה, להתבונן היטב במאורעות חיינו וכך נוכל לראות את ה' מולך עלינו ועל כל העולם.

הבטחות מתקיימות לאבות ולאמהות

הגמרא אומרת שגם האבות והאמהות ראו בראש השנה כי ה' מנהל את עולמו. "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדוּ שָׂרָה, רָחֵל, וְחַנָּה". הם ראו שה' מבטיח לאבות ולאמהות שעם ישראל יתקיים, והוא גם מקיים את הבטחתו. הוא הבטיח לאבות שבניהם יהיו מלכים. "וּנְתַתִּיךְ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (בראשית יז) והוא מקיים את הבטחתו במינוי יוסף למשנה למלך "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין". בראש השנה יוסף מבין שה' הוא המלך שמנהל את העולם מאחורי הקלעים.

תקיעת שופר חשאית - שמהדהדת בכל מצרים

השחרור הראשון של יוסף נעשה בתקיעה חזקה שלא נשמעת. "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפֶר בַּכֹּסֶה לְיוֹם חַנֵּנוּ: כִּי חָק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׁפַת לֹא־יָדַעְתִּי אֶשְׁמֶע: הֲסִירְוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדְוּד תַּעֲבְרְנָה" (תהלים פא). תקיעת שופר הייתה בכסה. אף אחד לא שמע אותה באוזניו, אבל יוסף לומד באמצעותה לדבר אל העולם בשבעים לשון.

התקיעה שבסתר הפכה למחרת לפומבית. כל מצרים רואה את מלכותו של יוסף ברחובות העיר. "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבָד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנָה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוּן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא). כך קורה גם בימינו, תקיעת שופר שמשנה את פני תבל "כָּל יִשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקְעוּ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ" (ישעיה יח ג).

לא המליכו את ה' - תחילת ימי בית שני

כורש שמעיד כי ה' הוא המלך

לפני חורבן בית ראשון מבטיח ירמיה בשם ה' "כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" (ירמיהו כט). עוברות שבעים שנה של גלות קשה ביד נבוכדנאצר. הנבואה של ירמיהו לא נראית מציאותית, אבל אחרי שבעים שנה "לְמַלֹאוֹת דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ" דבר ה' מתקיים לעיני כל העולם.

"וּבְשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקֵד עֲלֵי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל" (דברי הימים ב לו כא). אין לנו ביטוי יותר גדול מזה לכך שה' הוא המלך האמיתי של העולם, הרבה יותר מכורש ונבוכדנאצר, נבוזארדן ואחשורוש.

לא שמים לב – ולא רואים את המלך

ההכרזה של כורש נשמעה ב-120 מדינות "בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב" היו צריכים כל היהודים לשמוח ולומר הנה הנה ה' הוא המלך. הנה כורש מלך העולם עושה את דבר ה' ביד עבדיו הנביאים. כולם היו צריכים לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש. הנה "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי" אבל הם אינם פועלים כך. הם אומרים "פָּשַׁטְתִּי אֶת כְּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְפֵם" (שה"ש ה) ורק "אַרְבַּע רְבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִׁים" עולים כדבר ה' ביד המלך כורש. מסתבר שגם כשיש גילוי מלכות ה' בעולם, יש כאלה שרואים ויודעים אבל לא שמים לב.