החיים עצמם הם סיבה להודות לה'
מכתב זה אני כותב במענה למכתבו [- מכתבך. בדרך כלל פנה הרבי לנמעדים בגוף שלישי], בו הוא כותב איך שלפני זמן מה היה שרוי בעצבות, ורואה את הסיבה בזה [לעצבות שלו בכך] שלפי דעתו, בכמה מענייניו אינו מצליח ותחושת הכישלון דרדרה אותו לעצבות וכו'. ובמכתב, המשיך ותיאר איך הוא ירא שלא יבוא למצב רוח כזה גם בעתיד, ושואל [מבקש] ממני עצה בזה כיצד להימנע מליפול לעצבות שוב.
כהקדמה לתשובתי אומר: אף שאינו כותב מה מצבו בענייני יהדות, לימוד תורה וקיום מצוותיה, מעמידו הנני על חזקתו [החֲזָקָה היא שיהודי הינו שומר מצוות, ולכן אני מניח שגם אתה שומר מצוות]. כלשון חז"ל: "שליח עושה [את] שליחותו" [אם לא הוכח אחרת, ההנחה היא שמי שנשלח לבצע שליחות מסוימת יעשה אותה], והרי כל אחד ואחד מישראל [כל יהודי], הוא שלוחו של מקום [הקדוש ברוך] הוא, בורא העולם ומנהיגו ושליחותו היא לחיות את חייו בעולם זה באופן מתאים להוראת תורתנו, שהיא תורת עולם ותורת חיים. ועל כן יש להניח לגבי כל יהודי שהוא נאמן לשליחותו וחי את חייו לפי הוראות התורה. ועל פי האמור, בוודאי שלא רק שאתה יודע מכך, כי אם גם מקיים את העניין של אמירת דברכות השחר. וכפי שאסביר מיד, תוכן הברכות האלו יכול לתת לך תשובה למצב הרוח שאתה חש ולחשש שלך מליפול שוב לעצבות. שכולן [כל הברכות שאומרים בסדר הבוקר] מתחילות בטופסי [בנוסח הקבוע של] "ברוך אתה [ה' אלוקינו]", זאת אומרת - הבעת תודה לקדוש ברוך הוא. וגם לפני זה, מיד בקימה מהשינה אומרים: "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי". במלות [במילים] אחרות, תוכן האמירה הזו והברכות שבהן פותחים את הבוקר מדי יום הוא, אשר בעצם החזרת הנשמה וחיים חיותו [חייו] של האדם עלי אדמות, יש בהם עניין [הם כבר סיבה מספיקה] להבעת תודה ליוצר האדם ומנהיגו. אלא שלצד זאת, מטעם הידוע [מסיבה שלא ידועה לנו אלא רק] ליוצר האדם [זהו הקדוש ברוך הוא], בחירה חופשית ניתנה להאדם [לאדם], האם לחיות את חייו באופן המתאים לפניו [בעיני הקדוש ברוך הוא], בכדי שיהיו החיים ראויים לשמם, חיים מלאים תוכן טוב וקדושה. וכיוון שניתנה הבחירה לאדם האם להסתפק בעצם החיים או לחיות אותם על פי רצון הקדוש ברוך הוא, בוודאי שניתנו גם הכוחות והאפשרויות לכל אחד ואחד להביא את כל זה בפועל [לממש את תכלית החיים ולחיות אותם כך שיהיו מלאים תוכן וקדושה]. ורואים במוחש, שאף שכמה פעמים עושים באיזה עניין [בתחום מסוים] ואין מצליחים, אין זה הוכחה כלל שגם בעתיד יהיה כן, ואפשר [ייתכן] שבפעם הנוספת שינסה, אף אם הוא פעם המאה או פעם המאה ואחד דווקא [ניסיון מספר מאה ואחת נחשב למאמץ מיוחד שמעבר להערכת היכולת הרגילה של האדם], אז יצליח ואף בהצלחה מרובה. ומובן שבדברים אלה אין כוונתי לבאר השקפת עולם על פי התורה באופן עיוני בלבד, כי אם כוונתי לומר שכן הוא בפועל בחיי המעשים של כל אחד ואחד איתנו. ומכאן התשובה לפחד שלך שתמשיך להיכשל בחיים ובעקבות זאת להיגרר לעצבות. ראשית, עצם החיים הם סיבה לשמחה ולהודיה לקדוש ברוך הוא. ושנית, הקדוש ברוך הוא נתן לכל אדם את הכוחות להצליח בחיים ובלבד שהאדם יעשה את המוטל עליו, וצריך להדגיש שהמשימה אפשרית בהחלט לביצוע כי אין דורשים ממנו
אלא לפי כוחו [בהתאם לכוחותיו ולא מעבר לכך], ואז כשהאדם יעשה באמת את המוטל עליו סוף סוף [בסופו של דבר הוא] יצליח. ואין לך אדם שהוא (כלשונו במכתבו) "לא מצליח", כי אם החילוק [ההבדל] בין אדם מוצלח לאדם שנכשל הוא בין האדם העצל ובין אדם שמשתמש ומנצל האפשרויות והכוחות הניתנים לו בעין יפה על ידי בורא העולם. ועם זאת, מובן וגם פשוט [מובן מאליו] שמעשיו של האדם לא מבטיחים את ההצלחה ובכל זמן זקוקים לברכת השם יתברך. וכל הוספה בענייני תורה ומצוות, מוסיפה בברכות השם יתברך במה שמצטרך לאדם. (אגרות קודש, כרך יח, אגרת ו'תשטז)
