הכרת הטוב

פָּרָשַׁת כִּי תָּבוֹא נִקְרַאת תָּמִיד לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. בַּגְּמָרָא (מְגְלָּה ל"א:) מוּבָא כִּי הַדָּבָר נְתַקֵן לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי עֶזְרָא הַסּוֹפֵר, כְּדֵי לְרַמֵז שֶׁתִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ וְתָחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ. וְחַכְמֵי הַתּוֹסָפוֹת מוֹסִיפִים כִּי נִתְּנָה שַׁבָּת אַחַת לְהַפְסִיק בֵּין קְרִיאָה זוֹ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּדֵי שֶׁלֹא לִסְמֹךְ מַמָּשׁ אֶת הַקְלָלוֹת לְיוֹם הַדִּין. הֲרֵי שֶׁלָּעִנְיָנִים הַנִּזְכָּרִים בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ יֶשְׁנָהּ שַׁיָּכוּת לַתְּקוּפָה בָּהּ חָלָה הַקְרִיאָה, וְאִם כָּךְ נְנַפֶּה לְהָפִיק מֵהַפָּרָשָׁה לְקָחִים הַנּוֹגְעִים לְכָל אֶחָד לִקְרַאת יְמֵי הַדִּין: הַפָּרָשָׁה פּוֹתַחַת בְּנוֹשֵׂא הַבְּכּוּרִים, שֶׁעָקַר מִצְוָה זוֹ הוּא הַכָּרַת הַטּוֹב וְהַהוֹדָאָה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁהוּא מַנְחִיל לָנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְהִנֵּה בְּמִצְוָה זוֹ יֵשׁ שְׁנֵי חֲלָקִים: א. עֶצֶם הֲבָאַת הַבִּכּוּרִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. ב. 'מִקְרָא בִּכּוּרִים'. דְהַיְנוּ, הַפְּסוּקִים שֶׁצָרִיךְ לוֹמַר מֵבִיא הַבִּכּוּרִים כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ - וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו'...

וְאוֹמֵר רָשִׁ