הכרת הטוב בקול רם

וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וגו' (כו, ה).

הבית ישראל הקשה, דלעיל בפסוק ג' כתב רש"י 'ואמרת' שאינך כפוי טובה, וכאן כתב רש"י 'וענית ואמרת', שהוא לשון הרמת קול?!

וביאר, כי שניהם אמת, ואחד משלים את השני, דרך העולם כשבאים להתפלל לפני הקב"ה, צועקים ומבקשים בכל פה ובקול גדול, אבל כאשר צריכים להודות ולשבח לה', אזי מסתפקים באמירה בשפה רפה, או בחצי פה, ומפרשת ביכורים נלמד כי גם על הכרת הטובה צריך להיות בהרמת קול, להודות להלל ולשבח להקב"ה על כל הטובה שעשה לנו.

ויש ללמוד מכאן, שאדם צריך להודות לחבירו על הטובה שעשה לו, לא בשפה רפה, ולמלמל 'אינטערן נאז' (מתחת לאף), כי אם בפה מלא 'מיטן גאנצן קנאק' (בכל התוקף) ובסבר פנים יפות.