המלך בשדה

סיפור מדהים ביח"ל

מורי ורבותי, תשמעו סיפור מפעים שהתרחש בבית מדרשו של הרב וואזנר זצ"ל. את הסיפור שמעתי מר' ישראל ויזל, שהיה משגיח בישיבת יח"ל, וכך אמר:

קריאה פתאומית בעיצומה של קבלת שבת

הרב וואזנר היה מתפלל בליל שבת עם בעלי הבתים, ואילו הבחורים התפללו בהיכל הישיבה. ליל שבת אחת, אחרי שגמרנו מנחה ולפני שהתחילו קבלת שבת, ירד אברך מההיכל שלמעלה ואמר לי: "הרבי קורא לך". אמרתי לו: "אמצע קבלת שבת, והוא קורא לי? מה אתה עושה ממני צחוק?". הוא אמר לי: "זה רציני ביותר, אני פשוט לא מבין". עליתי, וראיתי בדלת הכניסה לבית המדרש שהרב וואזנר מסתובב ומחפש אותי. ניגשתי אליו. הרבי קרא לי ואמר לי: "כן". הוא שאל אותי: "מה קורה בישיבה?". "ב"ה הכל בסדר", עניתי. "איפה הבחורים?". "הם מתפללים למטה, כולם". "תגיד לי, מה קורה בפנימייה?". "לא ידוע לי על שום דבר מיוחד, כולם עכשיו בהיכל הישיבה". בחיים הוא לא שאל אותי כזאת שאלה. הבנתי שקרה שם משהו.

המראה המזעזע והגילוי המרטיט

רצתי לכיוון הפנימייה, עברתי במהירות חדר-חדר ולא ראיתי דבר. כשהגעתי לאחד החדרים בסוף הפנימייה, קיבלתי שוק. ראיתי בחור מפזם שירים עם משחת נעליים וסיגריה. אמרתי לו: "אתה נורמלי? שבת כבר נכנסה!". הוא אמר לי: "כבוד הרב, התבלבלת בשעות, עדיין לא נכנסה השבת". אמרתי לו: "שבת?! מה קורה לך, אתה מחלל שבת עכשיו!". תבין, זה היה בחור ירא שמים גדול. הוא טעה בשעות כי הוילון בחדר היה מאוד עבה, והוא לא ראה שבחוץ כבר חשוך והיה בטוח שעוד היום גדול. ואז, כשצעקתי "שבת!", הוא הזיז את הוילון וראה שאכן חשוך. הוא צרח צרחה, זרק את הסיגריה ואת משחת הנעלים. ראיתי שכמעט הוא קיבל דום לב; הוא נפל על המיטה ולא זז. ניסיתי לעודד אותו: "אתה לא ידעת, אתה שוגג אמיתי". היה קשה מאוד להרגיע אותו, הוא היה נסער.

הלב הגדול של הרב וואזנר

ביום ראשון, הרב וואזנר קורא לי ושואל אותי אם הכל היה בסדר עם התלמידים. סיפרתי לו על הבחור וכו', ואז הוא אמר לי: "אני רוצה שתבין למה קראתי לך בליל שבת: הרגשתי שיש חילול השם בתוך הישיבה, כביכול הנשמה אמרה לי, ולא ידעתי מה זה, ולכן שלחתי אותך שתבדוק". ואז הוא הוסיף לי: "ראש ישיבה שלא מרגיש מה שמתרחש עם הבחורים שלו - הוא לא ראש ישיבה". סיפור כזה מני אבן מעיד על גדלותו העצומה של הרב וואזנר זצ"ל. ואתם בטח תמהים לשם מה הבאתי את הסיפור הזה? אני יספר לכם עוד סיפור ואז תבינו.

סיפור מופלא על עקשנות שהצליחה ורצון עז שהתממש

יש לי ידיד קוראים לו רבי פתחיה זיו אור, הוא מכהן כראש מוסד 'שיבת תיכונית רמת גן'. הרב זיו אור מלא אהבת תורה, ותמיד הוא מחפש להקנות אותה לתלמידיו. ומאחר וחז"ל אמרו שבגלל נס פורים הדור קבלוה מאהבה, לכן אצלו פורים הוא יום של קבלת התורה מאהבה, וכל שנה הוא מכין את הבחורים ליום זה בכמה דרכים: ראשית לימוד והתמדה וסיומי מסכתות, שנית ליל שישי לפני פורים כל התלמידים עורכים משמר. שיא המעמד הוא בליל פורים בו הם שוכרים את אחד האולמות הגדולים ברמת גן עם תזמורת רבת כלים ומנגנים ידועי שם עולמי, ושם רוקדים ריקודי שמחה יהודית בהתלהבות, שעל הריקודים מנצח הרב זיו אור לבוש בקיטל והוא מעודד את הריקודים, שמחה של מצווה עתה היא עת קבלת התורה מאהבה.

השאיפה להביא את גדול הדור

אחד המנהגים הקבועים שלו הוא הבאת תלמיד חכם גדול לישיבה או למסיבה, דבר זה עושה רושם גדול על התלמידים. סיפר לי הרב זיו אור שנה אחת החלטתי שאני רוצה להביא את פוסק הדור גדול הדור הרב וואזנר לישיבה. ידעתי שדבר זה יעשה רושם אדיר על התלמידים. אמרו לי חברי: אתה חולם חלומות! הרב וואזנר השייך לקהילות החרדיות השמרניות ביותר יבוא לאחת הישיבות של הציונות הדתית? ועוד שקוראים לה ישיבה תיכונית? אמרו לי אין מצב בעולם, תשכח מזה. לי היתה מטרה אחת מול העיניים: להכניס בתלמידים שאינם באים מעולמה של תורה אהבת תורה ויראת שמים, וביודעי ששהותו של הרב וואזנר במחיצתם תיצור בהם רושם עצום והיא תהיה נכרת לדורות. החלטתי ללכת על זה בכל הכוח, דיברתי עם הבני בית בקשתי הפצרתי התחננתי פעם ועוד פעם לבסוף נעניתי לצורך זיכוי הרבים אמרו הגבאים הרב יעשה דבר שהוא לא עשה אף פעם והוא יבוא אליכם התרגשתי כמו שלא התרגשתי בחיי התחלתי להכין את הישיבה ואת התלמידים מאורע של פעם במאה שנה עברו כמה ימים.

האכזבה הגדולה

התקשר אלי אחד הגבאים ואמר לי כך את הרב תקפה חולשה גדולה, הוא בקושי יוצא מהבית, ובודאי לא למקום שיש בו הרבה מדריגות כמו אצלכם, לכן עם כל הרצון הטוב אין מצב שהוא יבוא אליכם אבל לקבל אתכם בביתו בחפץ לב הוא יוכל. מיד סכמתי איתו על יום שבו יבואו התלמידים אל הרב. ולתלמידים אמרתי: לגדול הדור נכנסים אחרי לימוד בהתמדה וסיומי מסכתות, ואמרתי להם כמובן שכולם באים בבגדי שבת מכובדים שחור לבן ונעליים מכובדות. אכן ביום שסוכם כל הישיבה לבושה בגדי חג ואנו מתכוננים להגיע לביתו של הרב. זמן מה לפני שאנחנו יוצאים התקשר הגבאי והודיע הרב זיו אור צר לי לאכזב אותך אבל מה אני יכול לעשות הרב מאוד לא מרגיש טוב אין היום קבלת קהל משום צורה עמכם הסליחה וסגר את הטלפון. הרגשתי כאילו האצבעות שלי נטרקו בדלת. כל ההכנה הגדולה ירדה לטמיון כולם היו מאוכזבים קשות. עכשיו תשמע טוב דבר מדהים חצי שנה חלפה מאז.

המפגש המפתיע בפארק הלאומי

עשינו מבצע חיזוק שבו כל תלמיד מהכיתה הגבוהה אוסף תחתיו מספר תלמידים מהכיתות הנמוכות ומחזקם. בנושאים שונים בסיומו של המבצע נסעו כל התלמידים עם צוות המורים ליום כיף בפארק הלאומי. לפארק יצאנו סדר גודל של מאתיים בחורים. תוכנית היום כללה משחקי כדור שונים, מנחה וארוחת צהריים מכובדת וחזרה הביתה. לא העליתי בדעתי מה הולך להתרחש בפארק לפני שעמדנו להתפלל מנחה, אני רואה מרחוק את הגבאי של הרב וואזנר הולך. אני שואל את עצמי מה הוא עושה כאן בטח הלך לטייל פתאום אני רואה גבאי נוסף מעניין. גם הוא כאן. התקרבתי לעברם להגיד להם שלום פתאום אני מבחין בשמשיה שתחתיה יושב הרב וואזנר ולומד. אני חושב פשוט הרב יצא להתאוורר וללמוד בחיק הטבע. ואז נפל לי האסימון: יש כאן הזדמנות נדירה שבו יוכלו התלמידים לקבל ברכה מהרב ולהשלים את מה שלא עשו בפורים. זאת הייתה העזה נוראה. אני מסתכל על התלמידים, חלקם עם נעלי ספורט, צבעוניים חלקם סנדלים בלי גרביים מכנסיים קצרים, חולצות קצרצרות, מזיעים ונוטפים אחרי משחק ביום קיץ לוהט עם הכדורגל ביד. חשבתי איך אני מכניס אותם לרב, זה לא דרך ארץ. מצד שני עיתוי כזה מוצלח אי אפשר לפספס והרי הפגישה עמו תהיה לה השפעה עצומה על התלמידים אי אפשר לפספס כזה דבר. החלטתי לגשת לגבאים ולשאול אותם. אמרו לי: ניגש לרב ונשאל אותו. אחרי דקה הם חוזרים: הרב הסכים לקבלם. אמרו לי הגבאים: תתארגנו ובואו. עם דמעות התרגשות בעיניים אספתי את התלמידים וספרתי להם. ישר באנו, מאתיים תלמידים, והרב קיבל כל תלמיד באהבה, לחץ לו את היד וברכו בחמימות. הרב וואזנר שאל את התלמידים: איפה אתם לומדים? אמרו לו: ישיבה תיכונית רמת גן. אמר להם: לא, ישיבת רמת גן, לא תיכונית, אתם תהיו עמלי תורה וגדולי תורה. התלמידים היו מרוגשים בצורה בלתי רגילה.

יגעתי ומצאתי תאמין

אז הרגשתי על בשרי את מאמר חז"ל: יגעתי ומצאתי תאמין. כמה יגיעות יגעתי בשביל שיוכלו להיכנס לרב וואזנר ולא עלתה בידי, והנה הרב וואזנר פוגש את התלמידים במקום שלא הייתי מעלה בדעתי לעולם. מורי ורבותי, אני רוצה לשואל אתכם שאלה: הרי כשהיו אמורים בתחילה לבוא לביתו של הרב הם התכוננו בדחילו ורחימו סיומי מסכתות בגדים מכובדים ואלו כאן בלי כל זה הרב מקל אותם. בואו נדמיין אם הם היו באים לביתו של הרב ברח' הלפרין בצורה ככזאת מה הייתה תגובת הגבאים? בטח היו אומרים: זו חוצפה, כך לא באים לגדול הדור ! למה כאן הרב קיבל אותם בכזאת חמימות ועוד עם כל הזמן שבעולם? התשובה: בפארק הכללים והסדרים שונים, בפארק הרב עם גדלותו העצומה ולבו הגדול מתייחס גם למי שאינו לבוש כראוי, כמו כן בפארק הרחק מהמולת הבית והסדרים התובעניים שלה יש יותר זמן והרב יותר נינוח.

המשל והנמשל

רבותי, משל חי וברור הוא למה שכתב בעל שולחן ערוך הרב, שחודש אלול נמשל לתקופה שבה "המלך נמצא בשדה". שבשעה שהמלך יורד אל העם, כל אחד יכול לגשת אליו ולדבר איתו. המלך מקבל כל אחד בסבר פנים יפות ומגלה פנים שוחקות לכל אחד ואחד - אפילו למי שבאופן אישי לא היה מתקבל בארמון המלך וטיפש מי שנמצא קרוב למלך ואינו מנצל את ההזדמנות כך בדיוק פועל חודש אלול: דרשו ה' בהמצאו הקב"ה נמצא עמנו קשוב אלינו משפיע עלינו מרחמיו לכן טפשות לבזבז את ההזדמנות וחלילה לתת לה להתפספס.

המשל אינו דומה לנמשל

האמת שהמשל אינו מספק. נכון שהרב וואזנר קבלם בסבר פנים יפות בזמן שבביתו לא היה מקבלם בצורה הזאת אבל אני שואל שאלה אם הם לא היו פונים לרב בעצמו הוא בוודאי לא היה פונה אליהם זה לא חודש אלול כי המלך שבא לשדה הוא לא בא לנוח סתם הוא בא בשביל לפגוש את נתיניו כך גם בחודש אלול הקב"ה רוצה לתת לנו לכן הוא מרחם עלינו ולכן הוא בא אלינו.

החיבוק מר' חיים

אני רוצה לספר סיפור אחר ובדידי הוה עובדא ילד צעיר הייתי נסעתי מירושלים לבני ברק להתארח בשבת אצל דודי הרב יחזקאל שיין לרפו"ש לחברים שלי התגאיתי אני יכנס לר' חיים. בצהרי יום השבת אחרי הטשולנט החלטתי שזה הזמן ללכת הייתי בטוח שהרב כביכול מחכה לי אפילו לא שאלתי את דודי שהיה בקשר עמו אם אפשר להכנס או לא ומתי וכו' אני מגיע לביתו של ר' חיים דומני שזה היה בפר' קרח חום נוראי ולחות חזקה שכשירושלמי לא הייתי רגיל אליה אני דופק בדלת ואף אחד לא פותח דופק ודופק אני לא מתייאש אין מצב שאני לא נכנס מה אני יגיד לחברים לא היה לי את השכל להבין שזה לא זמן קבלת קהל. באיזה שהוא שלב ראיתי שאף אחד לא פותח החלטתי שאני פותח לבד את הדלת אני בא לפתוח אני לא מצליח משהו מבפנים עוצר אותי ולא נותן לי לפתוח אני דוחף מבחוץ והוא עוצר מבפנים. אמרתי די עד כאן לא מספיק שבני הבית לא פותחים לי עוד בכח לא נותנים לי להכנס החלטתי שאני דוחף עם כל הכח את הדלת ודחפתי הדלת נפתחה בחזקה וההוא שהיה בפנים כמעט ונפל ארצה מעוצמת הדחיפה כשראיתי מי זה היה כמעט נפלתי אני ארצה זה היה ר' חיים בעצמו [אחר כך הבנתי ר' חיים לחץ על הידית בשביל לפתוח לי מבפנים אך היות ואני לחצתי על הידית מבחוץ לא הצלחתי להכנס]. אמרתי לעצמי אדמה תפתחי את פיך כמו שבלעת את קרח תבלעי גם אותי אוי לה לאותה בושה אוי לאותה כלימה כל גווני הצבעים שקיימים בטבע התחלפו בפני. ר' חיים הבחין בכלימתי הוא הניח עלי את היד קירב אותי לגופו וכך הסתובב איתי במשך שתי דקות אחר כך הוא שחרר אותי. החמימות הזאת לא נשכחה ממני עד היום חיבוק מגדול הדור ועוד מר' חיים ובעודי מחובק אליו ר' חיים שאל אותי מה רצית אני זוכר ששאלתי אותו כמה שאלות שבעיני היום הם שאלות טפשיות גדול הדור שמילותיו מתקיימות בשמים מחבק אותי הרי זה עת רצון הכי גדולה שיש היה אפשר להוציא מר' חיים ברכה על מקרים קשים ומסובכים ובעיות יותר גדולות מבעיות חברתיות של ילד בן שלוש עשרה אבל את הנעשה כבר אי אפשר להשיב.

הנמשל: התחדשות ורחמי שמים

רבותי בואו ונראה את הנמשל. הקב"ה הולך לברוא את העולם מחדש לשנה נוספת והוא רוצה לשבץ אותנו במקום טוב יותר לחבר אותנו אליו ולהשפיע עלינו מכל טוב ומאחר והמעשים שלנו בתחילת השנה קובעים את המציאות שתתרחש אתנו במשך השנה לטוב או למוטב ולדאבונינו אנו מלאים בהרגלים לא טובים בא הקב"ה ואומר לנו אני לא יכול לראות אתכם בכשלונכם אני יורד אליכם עם הרבה אהבה מחזיק אתכם קרוב לליבי ועם הנהגת י"ג מידות של רחמים עצומים כמו יחס של דוד לאחיין. וכך כל עבודה על האישיות תיהיה אפקט עצום כל התגברות על אגו ביטול האנוכיות התבטלות לרצון ה' אפילו במשהו קטן יצור אותנו מחדש ויוריד את הרשמים הלא טובים שנוצרו מהחטא כך שהקשר איתי יהיה כאלו לא היה חטא בכלל הוא יבנה את העולם שמסביבינו טוב יותר יתקן את כל השנה הקודמת וכשתרצו לוותר על טינות כעסים וקנאות ותגידו שאתם עושים זאת מאהבה הדיבור הזה יגרום שעוונתיכם יתהפכו לזכויות וישפיע לטובה על כל מה שיתרחש במשך השנה. אנו רואים זאת אצל משה. הוא ביקש רחמים כבר בתחילת אלול ענה לו הקב"ה אני יבוא אליך אעביר כל טובי על פניך בא ואלמדך סדר בקשת רחמים וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם עם ישראל הם בני הם נכשלו הם פגעו בי אך אני מאהבתי אותם ארד אליהם ואשפיע להם רחמים. עוד אמר לו אז הקב"ה פסל לך שני לוחות אבנים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונות אשר שברת אומר הקב"ה למשה מחמת מידת הרחמים שלי התשובה שלהם תגרום שלמרות שחטאו בעגל ועלובה כלה וכו' בבית חמיה הם יחזרו להיות כמו בתולה טהורה כאלו לא היה חטא מהיום מר"ח אלול בכל שבירה תהיה לכם הזדמנות להתחדש וליצור לוחות חדשות על לבכם כאלו לא נשברו הראשונות והנכם רצוים לפני כמו שהייתם קודם החטא ודבר זה אינו מתרחש בכל עשיית תשובה אלא בחודש אלול.

הילדה בצומת גהה

האמת שגם המשל הזה אינו מספק אותי ר' חיים ראה אותי בבזיוני הוא בא להציל אותי נפלא זה לא אלול לאלול יש היבט יותר עמוק ואני רוצה לספר לכם סיפור שראיתיו בעיני ואני חושב שהוא הנמשל הברור של אלול. לפני כמה שנים עברתי בצומת גהה בבני ברק לכיוון קרית הרצוג אני שם לב לילדה קטנה שהולכת עם בובה והיא עוברת את הרמזורים באדום וממשיכה אני צועק לה ילדה זה מסוכן לעצור והיא לא שומעת אני צועק יותר חזק היא לא שומעת אני רואה שהיא לא פונה ימינה או שמאלה ברח' זבוטינסקי אלא ממשיכה ישר לכיוון אם המושבות שם אין מדרכה רק כביש זה ממש מסוכן ואין עמי לדבר. אני ועוד אחד עצרנו את הילדה ולא נתנו לה ללכת והילדה צועקת. האנשים שעברו שם התענינו מה קרה ספרתי להם ואז התחיל דיון מה עושים בטח היא ברחה מאמא שלה איך משיגים את אמא שלה? התקשרתי לקרוב משפחה שמתנדב בארגון הצלה אמרתי לו תכריז בקשר של מתנדבי הצלה שנמצאה ילד בצומת גהה ואז התברר שאמא שלה כבר השאירה הודעה שבתה נאבדה במסעדה ליד טרם ברח' זבוטינסקי. הילדה כעסה על אמא שלה לקחה את הרגליים שלה וברחה כברת דרך שלילדה קטנה היא ארוכה. אני במקום מחכה לאמא שלה ואז ראיתי מחזה מדהים מרחוק משהו רץ במהירות אדירה זאת היתה אמא שלה היא רצה אחוזה תזזית כולה דומעת היא שואלת בצרחות איפה הבת שלי איפה היא ואז היא רואה אותה היא רצה אליה מחבקת אותה ואומרת אמא כל כך אוהבת אותך יותר לא תעזבי אותי ופורצת בבכי מר עין לא נותרה יבשה.

הקב"ה משתוקק להיטיב לנו

חיבוק של אמא - משל חודש אלול

הסיפור הזה ממחיש את אלול: כשהילדה ברחה לאמה היא נקרעה, היא רצה, היא שעטה לעברה - לא צעקה עליה, לא העירה לה, רק חבקה אותה, כי זאת הבת שלה ואותה היא אוהבת. הנמשל - למדונו רבותינו: הקב"ה ברא אותנו, חיבר אותנו אליו לעם, רק בשביל להיטיב לנו הטבה בלתי מוגבלת. אלא שאחרי שחטא אדם הראשון והרעל של עץ הדעת נספג בכל האנושות, הטבה בשפע לכולם יכולה להיות מסוכנת ולא יעילה, ולזה צריך דין ומשפט - לכל אחד לפי מעשיו ויכולותיו: כמה הטבה יקבל, איך ומתי. אבל לפני שברא, היתה בדעתו להיטיב בלי גבול.

ימי אלול - לחזור אל הרצון הקדום להיטיב

כל שנה, בהגיע ימי חודש אלול - שהם הימים טרום בריאת האדם מחדש - מתעורר הרצון של הקב"ה להיטיב לילדיו בלי גבול. ובפרט שהולכים לבוא ימי דין ומשפט, ושם הדברים בכלל לא פשוטים: מי יחיה ומי ימות, מי יהיה קרוב לקב"ה ויחיה, מי יתרחק מהקב"ה ואולי הוא יהיה עשיר אבל הוא יסבול וימות.

עולם הרחמים פתוח לפנינו

רואה הקב"ה ויש מבניו שבלי דעת הם מתרחקים ממנו, וזה כואב לו; כביכול רץ הקב"ה אחרינו. בני, עולם האהבה והרחמים פתוחים! בפעולות קטנות של שינוי הרגלים אתם גורמים לי להיטיב לכם, ולממש את רצוני העז לברוא אתכם מחדש ולתת לכם שנה טובה ומתוקה. לכן, אל תפספסו כל רגע, תנצלו אותו עד תום! כל עשיה, כל מאמץ, כל רצון, כל מחשבה - יובילו אותי ואתכם ליעד הנכסף: הטבה בלי גבול. נזכה לכך, אמן.