השנה הגורלית

השנה, יחול ראש השנה ביום שבת קודש (היום הראשון), ויש לדעת סוד וגילוי אדיר שמגלה לנו אחד מגדולי הפוסקים והמפרשים – בעל ה'ערוך לנר', רבנו יעקב אֶטלינגר (בספרו 'מנחת עני' האזינו, לפני כ-200 שנה), והנה דבריו: "יש לחקור אם ראש השנה בשבת אם זה סימן טוב", הסיבה לדבר נעוצה בדברי המדרש (ויקרא רבה כט, ג): "בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין (בראש השנה), וישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה – עומד ה' מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמים". הרי לנו שזכות תקיעת השופר ה' עובר לכסא רחמים, ועוד שאומרים חז"ל (ר"ה טז) כי השטן מתבלבל בעת תקיעת השופר ואינו מקטרג על ישראל, ולכן זוהי שעת רצון גדולה. הרי לנו שבשנה שחל ראש השנה בשבת, ואין ביום הראשון תקיעת שופר, הרי שאין את הדבר העוצר את מידת הדין ומעורר את הרחמים.

לכן, ממשיך בעל ה'ערוך לנר' וכותב: "ומצאנו בזה שהשנים הרעות ביותר והשנים הטובות ביותר שהיו לישראל - חל ראש השנה בשבת". ומפרט ה'ערוך לנר' ומביא דוגמאות לדבר: "שני בתי המקדש נחרבו בשנה בה חל ראש השנה בשבת (ירושלמי תענית פ"ד ה"ו)". וכמובן, מי לא זוכר את ראש השנה התשפ"ד, בו פרץ טבח שמחת תורה (7.10 למניינם), שבאותה השנה חל ראש השנה בשבת. ממשיך הצדיק ואומר: "ובשנים הטובות ביותר לישראל, כגון שנה של מחילת עוון העגל, ושנה של הקמת המשכן, והשנה שנכנסו בה ישראל לארץ ישראל לראשונה עם יהושע בן נון - כל שנים אלו חל ראש השנה בשבת" (עיין בדבריו שעשה את החישוב לכל דבר).

ומדוע קורה כך הדבר?... מביא ה'ערוך לנר' משל: "שר אחד בממשלה של המלך חטא בחטא גדול והעמידו המלך לדין. אלא, שכיוון ששר זה היה אהוב אצל המלך, ביקש המלך שיביאו סנגור שימליץ טוב על השר, בכדי לרחם עליו ולפוטרו מעונש.

שמעה זאת אשתו, ואמרה לבעלה השר: "אני אבוא ואפיל תחינתי לפני המלך שירחם עליך, ואמסור את נפשי בעבורך!". ואכן, ביום הדין, הגיעה האשה ונפלה לפני המלך שירחם על בעלה, ואכן התקבלו תחנוניה, והשר חזר לביתו לחיים ולשלום, ובלבד שיזהר להבא שלא לחטוא כנגד המלך.

אותו שר היה רגוע, ואמר לעצמו...

"כמו שחברי השר הקודם הביא את אשתו וניצל מהגזירה הקשה, אף אני אביא את אשתי שתבקש מהמלך רחמים עליי ואצא לחיים טובים ולשלום!". וכך היה ממתין למשפט כשהוא שמח וטוב לב.

אלא, שאותה אשה היתה מוכה ומושפלת ע"י בעלה השר. והנה, ביום המשפט, הגיעה האשה עם בעלה אל המשפט וביקשה בקור רוח שיפטרו את בעלה מהעונש. ראה המלך כי היא כולה חבולה ופצועה, ושאל אותה לפשר הדבר. ענתה האשה ואמרה בבושת פנים כי בעלה מכה ומצער אותה, וכעת מהפחד והיראה ממנו, באה להמליץ עליו זכות שיוציאו המלך לחיים טובים ולשלום.

שמע זאת המלך וזעם עד למאד: "אם כך, אכן השר הזה הינו אדם רשע, ואגזור עליו דין מוות". כך שהסנגור של השר (אשתו), הפך להיות הקטגור עליו.

מסביר ה'ערוך לנר': "ובזה יתבאר עניין ראש השנה שחל בשבת, לפי שבשנה שאין שופר מליץ זכות על ישראל, מגיעה השבת הקדושה לפני הקב"ה לעורר רחמי שמיים ואומרת: "רבונו של עולם, ישראל בניך לא תקעו בשופר השנה בגללי. אנא, עשה למעני ומחול להם, לפי שהם מכבדים אותי ושומרים על כבודי".

באותה שעה, בודק הקב"ה - אם ישראל משתדלים לכבד ולשמור את השבת הקדושה, הרי שהיא הופכת להם לזכות, ואותה שנה נעשית לשנה הטובה ביותר לישראל. ואם חלילה להיפך, השבת מוכה וחבולה מבעלה, הרי שהדבר נעשה לקטגוריה ח"ו לאותה שנה.

מסיים הצדיק: "ולכן, יתאמץ כל אדם בתשובה בלי הפסק בשנה שכזו, כי המופלא ממנו בל נדע ובמכוסה ממנו בל נשאל, ומי יודע אחרית השנה אם טוב ואם רע הוא".

כל יהודי וכל משפחה הרוצה שהשבת קודש תעמוד להליץ עליהם זכות, ישתדלו בכל כוחם להתחזק בשמירת השבתות האחרונות הללו של השנה ולהוסיף בכל דבר שיכולים.

את המעשה הבא סיפר הרב אברהם ישראל פרידמן שליט"א (מגזין 'במה'): "היה זה לפני כמה שנים. עובדי ה'חברה קדישא' (המסייעים בהבאת הנפטר לקבורה) בעיר תל אביב התאגדו לערוך שבת גיבוש באחד המלונות הממוקמים על חופה של העיר טבריה, לרגל ז' באדר - יום המצוין אצל ארגון ה'חברא קדישא' כיום התעלות ותשובה. אל השבת הוזמנו עובדי 'חברא קדישא' ונשותיהם, ללא השתתפות ילדיהם.

אחד הזוגות שהשתתפו באותה שבת, זכו לילדה אחת קטנה וחמודה, ילדה שהגיעה אחר שנים ארוכות של ציפיה. ביקשו הזוג מבני משפחתם שגרו בחיפה, אם יואילו בטובם לארח את בתם הקטנה, על מנת שיוכלו לנפוש ולהתחזק בשבת החברא קדישא. בני המשפחה הסכימו בשמחה, והזוג העביר את הבת אל המשפחה.

השבת החלה באווירה מרוממת. התפילות וסעודת ליל שבת היו מרוממות ושמחות עד למאד.

והנה, בשעה 3:00 בלילה, מצלצל הטלפון בקבלה של בית המלון בטבריה. על הקו מדברים ממזכירות בית החולים 'רמב"ם' בחיפה, וכי הם מבקשים להודיע לזוג המתארח באותו מלון השבת, כי עליהם להגיע במהירות אל בית החולים על מנת להיפרד מבתם הפעוטה... מה קרה? בליל שבת נפלה הילדה מקומה גבוהה וקיבלה חבטה קשה, כך שמצבה מוגדר כקריטי.

קבלה בית המלון שלחה שליח על מנת להעיר את ההורים באמצע הלילה. ההורים המסכנים קיבלו את הבשורה בתדהמה ובהלה, כשהאשה פורצת בבכי קשה ונורא. הם חיפשו פוסק הלכה הסמוך למלון, וב"ה אחר מאמצים הצליחו להשיג יהודי תלמיד חכם ושאלו אותו האם מותר להם לנסוע אל בית החולים בעיצומה של השבת, במצב שהבת היחידה שלהם נמצאת במצב קריטי. הרב הורה לאמא כי היא יכולה לנסוע ע"י מונית עם נהג גוי שיוזמן לה ע"י צוות המלון שהיו גויים, וכך היא תעשה את דרכה אל בית החולים רמב"ם.

השעה כבר היתה 10:15 בשבת בבוקר, ומונית הגיעה אל פתח בית המלון. האמא עלתה למונית כשהיא שבורה ומטולטלת ומתחננת לה' שירחם על בתה, הנמצאת בין חיים למוות. לאחר כמה דקות, בעודה אומרת תהלים בתחנונים פרצה האם בבכי ותלתה תקווה בבורא עולם שיושיע אותם ויתן להם את בתם במתנה.

הנהג החל להתעניין מה אירע, ואף הוסיף ואמר: "אל דאגה, אל ייאוש. אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים".

האשה נתקפה בהלם ולא הבינה מה קורה פה. הרי הודיעו למלון כי חברת המוניות שולחת נהג גוי, וכיצד אותו גוי יודע לדקלם מאמרי חז"ל. היא פנתה אליו בכמה שאלות, ונדהמה לגלות כי הנהג....

הנהג אינו גוי, אלא יהודי שלא זכה לשמור תורה ומצוות. חברת המוניות חיפשה אחר נהג גוי, ומשלא מצאה, שלחה את אותו נהג במקום.

חשבה לעצמה האשה: "הרי כל ההיתר שלי לנסוע בשבת, זה אך ורק בגלל שהנהג הינו גוי, אך אם הנהג יהודי, הרי שיש בעיה גדולה בדבר, ואינני רוצה לפגום בכבודה של השבת". היא התפללה לה' מעומקי ליבה ואמרה: "רבונו של עולם, לכבודך ולכבוד שבת המלכה, שהיא מקור כל הברכות והישועות, אני יורדת מהרכב כעת על מנת לשמור את השבת כראוי".

היא ביקשה מהנהג לעצור ולרדת, אלא שהלה ניסה לשכנעה כי אסור לו לעצור באמצע הדרך, וכי הוא יסע מהר כדי שתגיע בזמן. היא לא ויתרה וביקשה לרדת מיד, ובלית ברירה, הנהג הוריד אותה בעצירה הסמוכה. היה זה בשעה 10:30 בבוקר - אותה אשה ירדה בצומת 'גבעת אבני', הסמוך לשכונת 'פוריה' בטבריה עילית, ועשתה את דרכה ברגל לישוב הסמוך.

היא נקשה על דלת הבית של אחת המשפחות, תוך כדי שהיא מתפללת שבורא עולם יעזור לה למצוא מקום תורני וחם שיסכים לארח אתה עד צאת השבת, כשבד בבד מתפללת לרחמים על בתה שתישאר בחיים. כעת אין לה שום מושג מה קורה עם הבת בבית החולים רמב"ם - היא מנותקת מכל וכל. את הדלת פתחה אמא צדיקה שקיבלה אותה בהארת פנים גדולה, ואירחה אותה כיד המלך עם כל בני משפחתה. האשה הצעירה החלה לספר לבני המשפחה את כל הסיפור שהביא אותה עד הנה, וכולם הרגישו צער ומתח בסיפורה. הם התפללו כל השבת לרפואת הבת, וניסו להמשיך בשמחה וברוממות, עם כל המתח הגדול והנורא שאפף את האם החרדה לגורלה של בתה היחידה.

מיד עם צאת השבת, התקשרה האם בבכיות של מתח נורא אל בית החולים רמב"ם, על מנת לקבל דיווח על מצב בתה.

אחד הרופאים שקיבל את הרשות לדבר עמה, בישר לה ואמר: "הבת שלך הגיעה אל בית החולים בליל שבת כשהיא מורדמת ומונשמת אחר שנפלה מקומה גבוהה, וכי היא קיבלה מכה שהפכה את מצבה לבלתי יציב. התקשרנו אליכם ב-3:00 בלילה כשאנו נלחמים על חייה של הילדה.

ואז... בשעה 10:30 בבוקר - אירע הנס הגדול. המדדים בגופה של הילדה התאזנו, ולפתע פתאום היא פתחה את עיניה והתעוררה מהמצב האנוש שהיתה בו. אין לנו הסבר מדוע ואיך זה קרה, כיצד מדדי גופה התייצבו, אלא אנו מגדירים זאת כנס רפואי של ממש!. בואו לראות את הילדה היא בריאה ושלימה".

האם פרצה בבכי נורא של הלל והודאה לבורא עולם, כשהיא המומה: 'הרופא אמר כי בשעה 10:30 המדדים התייצבו והילדה התעוררה!. בדיוק בשעה בה ירדה האם מהמונית על מנת לשמור על כבודה של השבת!. היא לא היתה מוכנה להקל ולזלזל באף איסור של שבת המלכה, ואין ספק, כי ההשגחה העליונה הראתה לה, שהמעשה שלה הביא הצלה וישועה לבתה". (הרוצים לזכות בזכות עצומה טרם בוא יום הדין ולתרום ערכת שבת של ארגון 'ושמרו', על מנת לתת למשפחה המתחילה לשמור שבת ערכת שבת, יצרו קשר 03-6956066).

בשנה כה גורלית שראש השנה יחול בשבת, והשבת קודש עומדת ומליצה זכות על כל יהודי להצילו, אין יותר חזק וטוב מלקבל קבלה לשנה החדשה בשמירת השבת:להוציא שבת כרבנו תם (דעת רוב הראשונים), ללמוד הלכות שבת בסעודות השבת, ללכת לשיעור תורה בשבת, ללמוד הלכות בורר / מבשל ועוד. וכבר אמר רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל: 'אילולא שמרו ישראל 2 שבתות מיד הם נגאלים', מדובר ב-2 השבתות האחרונות של השנה שיכולות לגאול האדם מכל ענייניו.

אמר רבנו החיד"א: "לך ה' הצדקה" שנתת לנו 2 שבתות אחרונות בשנה לשומם כראוי ולתקן הכל, "ולנו בושת הפנים"-שפספסנו הזכות ח"ו!.