אמרת השבוע - עימו אנוכי בצרה
רבי אברהם יעקב מסדיגורה סיפר כי פעם אחת, בערב שבת קודש, הורה הבעל שם-טוב לעגלונו לרתום את הסוסים ונסע לשבות בכפר אחד.
התושבים לא הבינו את פשר בואו, אך שמחו וקיבלו אותו בכבוד רב. לאחר קבלת שבת הורה הבעש"ט לציבור להישאר בבית הכנסת ולומר תהילים. הקהל עשה כדבריו והחל לומר תהילים מתוך שפיכת הנפש, עד סמוך לחצות הלילה.
בשלב זה אמר הבעש"ט לציבור ללכת הביתה לאכול סעודת שבת, אבל לחזור מייד להמשך אמירת התהילים, עד הבוקר, וכך עשו כל יהודי הכפר.
לאחר זמן התברר שבאותו לילה התכוננו איכרי הסביבה להתנפל על הכפר, וכבר עמדו מוכנים ומזוינים, והבעש"ט ביטל את מזימתם על־ידי אמירת התהילים.
שאל הרבי מסדיגורה: "לשם מה היה הבעש"ט צריך לטרוח ולנסוע לאותו כפר, והלוא היה יכול לפעול את מה שפעל גם ממקומו? אלא כך אמר הבעש"ט: אם אצליח בפעולתי מה טוב; ואם לאו, רצוני להיות עם אותם יהודים".
