הפלפול של הבעש"ט
ואמר: "אחיי, אל תאמרו כך. חס ושלום להעלות מפיו של הבעש"ט הקדוש עצמו. אך עליכם על הדעת שאיש אלוקי זה, הבעש"ט הקדוש, היה להקשיב היטב, כי הדברים עמוקים מאוד מאוד".
איש פשוט ולא היו לו יד ורגל בתורת הנגלה. זו הרבי החל לומר את הפלפול. דבריו עסקו הנחה מופרכת כל־כך! הרי זה כמו שמישהו יאמר בשיטה ש'פלגא נזקא ממונא' במסכת בבא קמא שבים אין רטיבות כלל!".
(יש שם מחלוקת אם החובה שהטילה התורה על בעליו של שור תם לשלם מחצית הנזק נחשבת חיוב ממוני רגיל או קנס).
המשיך הרבי והסביר: "ידוע לכול שרבי דובער, המגיד ממזריטש, היה גאון עצום הפלפול היה עמוק ומורכב. רבי שניאור זלמן ומפורסם עוד בטרם הכיר את הבעש"ט. ואני עבר מדברי הגמרא לדברי הראשונים, קישר בין עצמי שמעתי ממנו פעמים רבות כיצד שיבח סוגיות שונות והעלה חילוקים דקים ומעמיקים. והפליא את למדנותו של רבו, הבעש"ט. המגיד הוא שילב בדבריו מקורות רבים כל־כך, עד אמר ש'קוטנו של הבעש"ט עבה ממותנינו כולנו שנראה היה כאילו כל מסכתות הש"ס פתוחות בתורת הנגלה'. היינו שעמקותו בלימוד גדולה לפניו.
הרבה יותר מההשגות שלנו.
"הרב המגיד הפליא את חריפותו ובקיאותו של הפלפול נמשך שלוש שעות וחצי ברציפות. הבעש"ט שהיא כאחד מן התנאים! הוא אף אמר שדרך לימודו הייתה דומה לדרך השכלתו של כל אותו זמן עמד לצידו רבי פינחס רייזס. הוא האמורא אביי!". היה מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן ותלמידי חכם עצום, שגם נמנה עם כותבי מאמריו של שני תלמידי החכמים הביטו ברבי שניאורי הרבי. הוא נודע בדייקנותו הגדולה ובמאמציו לשמור בדיוק על לשונו.
לימים העיד רבי פינחס על אותו מעמד:
"חצי מהפלפול הבנתי. חידושים ורעיונות כאלו לא שמעתי מעולם ולא מצאתי בספרי הקדמונים. הבקיאות הייתה עצומה והקיפה את כל מסכתות הש"ס, בבלי וירושלמי, וספרי ספרא ועוד. היו שם הבחנות דקות ועמוקות ביותר, שאותן אפשר להבין בכלים רוחניים בלבד.
"אבל את החצי השני של הפלפול כבר לא יכולתי להבין לעומק, והדברים נשארו אצלי בבחינת 'מקיף' בלבד".
כאשר סיים רבי שניאור זלמן את אמירת הפלפול הביטו בו שני הגאונים בהשתאות. "הוויות של אביי ורבא ראינו כאן!", אמרו בהתפעלות.
רבי שניאור זלמן הבהיר מייד: "הפלפול של הבעש"ט היה לפי דרך לימודו של אביי. דרך לימודו של רבא הייתה שונה, כי השכלתו הייתה באופן אחר".
(על־פי 'סיפורים נוראים')
