'פסח שלישי'...

מֵאֵת: עוּזִי קַפְּלוֹן

תַּקְצִיר: סָעִיד מִשְׁתַּכְנֵעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לִהְיוֹת הַגּוֹי הַקּוֹנֶה אֶת הֶחָמֵץ מֵהָרַב שִׁמְעוֹן – בְּפֶסַח שֵׁנִי!... הוּא מַאֲמִין שֶׁכָּךְ יִשְׁתַּחְרֵר מֵהַכֶּלֶא... הוּא מַחְזִיר אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת לְאָבִיהָ וְנִשְׁלָח לְמַעֲצָר

חַג הַפֶּסַח חָלַף בִּנְעִימִים. לִמּוּד תּוֹרָה בְּכֵיף בְּמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם, עִם אַבָּא פָּנוּי וְרָגוּעַ; פְּגִישׁוֹת מְלַבְּבוֹת עִם בְּנֵי הַדּוֹדִים, טִיּוּל נֶחְמָד פֹּה וָשָׁם וּלְסִיּוּם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח מְרוֹמֵם... טוֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לְמָקוֹם עָלֵינוּ וְעַל כֻּלָּם. שֶׁתָּבִינוּ: אִם בַּהַתְחָלָה עוֹד נֶהֱנֵינוּ מֵהַעֲרָצַת הַקְּרוֹבִים הַצְּעִירִים, שֶׁלֹּא פָּסְקוּ מִלִּשְׁאוֹל שׁוּב וָשׁוּב עַל סָעִיד וְעַל מַעֲלָלָיו, הֲרֵי שֶׁכְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַיָּמִים, הִתְחַלְתִּי קְצָת לְהִתְעַיֵּף, שֶׁהַהִלָּה שֶׁעוֹטֶפֶת אוֹתִי בְּעֵינֵי כֻּלָּם מְרַחֶפֶת מִסָּעִיד, סָעִיד וְשׁוּב סָעִיד...

לָכֵן שָׂמַחְתִּי כָּל־כָּךְ עַל 'נִקּוּי הָרֹאשׁ' בְּעֶזְרַת הַ'לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת' עִם אַבָּא, הַמִּשְׂחָקִים... כָּל הָאֲוִירָה הַמְּיֻחֶדֶת הַזֹּאת שֶׁתֵּאַרְתִּי מִקֹּדֶם: שֶׁל יְצִיאָה מִמְּצָרִים, מִפַּרְעֹה, מִסָּעִיד וּמִכָּל מְרֵעָיו בִּישִׁין.

רַק כְּשֶׁהִסְתַּיֵּם הַחַג וְחָזַרְנוּ לַסֵּדֶר הָרָגִיל, שַׁבְנוּ לְהִתְעַנְיֵן מְעַט, בְּאֶמְצָעוּת יְדִידֵנוּ הַוָּתִיק, הַבַּלָּשׁ מַר אַמְנוֹן, בְּהִתְקַדְּמוּת חֲקִירָתוֹ שֶׁל סָעִיד.

"הָרַב שִׁמְעוֹן זֶה שֶׁפָּגַשְׁנוּ", הִתְלַהֵב מַר אַמְנוֹן, "הוּא יְהוּדִי פִּקֵּחַ בְּיוֹתֵר! בִּזְכוּתוֹ הַחֲקִירָה מִתְקַדֶּמֶת בְּצוּרָה לֹא רָעָה כְּלָל. מִדֵּי פַּעַם, כְּשֶׁסָּעִיד מְנַסֶּה לִפְתֹּחַ אֶת הַפֶּה, הַחוֹקֵר טוֹרֵחַ לְהַזְכִּיר לוֹ בַּעֲדִינוּת כִּי 'פֶּסַח מִסְפָּר שְׁתַּיִם' קָרֵב וּבָא, וְאִם הוּא מְעֻנְיָן שֶׁהָרַב שִׁמְעוֹן לֹא יְחַפֵּשׂ לוֹ גּוֹי אַחֵר לִמְכִירַת הֶחָמֵץ הֲרֵי שֶׁעָלָיו לְמַהֵר וְלִפְתֹּחַ אֶת סְגוֹר לִבּוֹ..."

כְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַיָּמִים וּ'פֶּסַח שֵׁנִי' הִתְקָרֵב וְהָלַךְ, הִתְחַלְתִּי לִדְאֹג. גַּם צִילוֹ. בְּאֶחָד הַיָּמִים בִּקַּשְׁנוּ מִמַּר אַמְנוֹן אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל אוֹתוֹ רַב חָבִיב, שֶׁהִתְגּוֹרֵר בִּכְלָל בְּאַשְׁדּוֹד, וְיָצַרְנוּ אִתּוֹ קֶשֶׁר.

תְּחִלָּה הִזְכַּרְנוּ לוֹ מִי אֲנַחְנוּ וְאַחַר־כָּךְ הֵעַזְנוּ לְהִתְעַנְיֵן: "הַאִם אֵינְךָ מִתְכַּוֵּן לָגֶשֶׁת לְבַקֵּר אֶת סָעִיד בַּכֶּלֶא?".

"אֲנִי?!", הִתְפַּלֵּא הָרַב שִׁמְעוֹן. "אֲנִי חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ אֶל סָעִיד. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁגַּם הוּא לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלַי".

"זֶה הָעִנְיָן, כְּבוֹד הָרַב!", הִתְלַהַבְתִּי. "סָעִיד כֵּן מְאוֹד רוֹצֶה. הוּא בָּטוּחַ שֶׁאַתָּה מַגִּיעַ אֵלָיו לִקְרַאת 'פֶּסַח שֵׁנִי', לַחְתֹּם אִתּוֹ עַל שְׁטַר 'מְכִירַת חָמֵץ'! רַק בִּזְכוּת זֶה פָּתַח אֶת פִּיו בַּחֲקִירָה!".

"בָּרוּךְ הַשֵּׁם", שָׂמַח הָרַב. "אָז מָה, מַגִּיעַ לוֹ פְּרָס עַל זֶה?".

"כְּבוֹד הָרַב, לֹא פְּרָס! חָשַׁבְנוּ שֶׁטּוֹב הָיָה שֶׁתַּעֲלוּ לִירוּשָׁלַיִם וְתַעֲשׂוּ אִתּוֹ כְּאִלּוּ 'מְכִירַת חָמֵץ', רַק לְמַעַן שְׁלוֹמְכֶם וּבִטְחוֹנְכֶם! הֲרֵי כְּשֶׁהוּא יֵצֵא מִן הַכֶּלֶא לְחֻפְשַׁת יוֹם, לְבַקֵּר מִשְׁפַּחְתּוֹ, הוּא בָּטוּחַ יִרְצֶה לִנְקֹם עַל הֲפָרַת הַהֶסְכֵּם!".

הָרַב שִׁמְעוֹן הִתְהַרְהֵר קִמְעָה. רַק עַכְשָׁו הֵבִין אֶת פֵּשֶׁר דַּאֲגָתֵנוּ. "בְּכָל־זֹאת", פָּסַק לְבַסּוֹף, "אֵין לִי זְמַן לְבַזְבֵּז עַל מְחַבֵּל נִקְלֶה. מִצִּדִּי, הוּא יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אוֹתִי עַד... עַד 'פֶּסַח שְׁלִישִׁי'! הוּא לֹא יִמְצָא אוֹתִי, מִפְּנֵי שֶׁבִּכְלָל נִתְקַעְתִּי בְּאֵיזֶה שֵׁם שֶׁל רַב שֶׁאֵינוֹ קַיָּם - מִמּוֹצָא עִלִּית אוֹ תַּחְתִּית - אֵינֶנִּי זוֹכֵר, כָּךְ שֶׁבְּכָל מִקְרֶה הוּא לֹא יִרְדֹּף אַחֲרַי הַיּוֹם"...

גַּם אֲנַחְנוּ קִוִּינוּ שֶׁהוּא צוֹדֵק. סִפַּרְנוּ עַל הַשִּׂיחָה הַזֹּאת לְמַר אַמְנוֹן, שֶׁדַּוְקָא תָּמַךְ בְּעֶמְדָּתֵנוּ. "דֶּרֶךְ אַגַּב", הוֹסִיף, "הַחוֹקְרִים שֶׁלּוֹ דַּוְקָא נוֹטִים לְאַשֵּׁר לוֹ אֶת חֻפְשַׁת הַיּוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה, בְּקָרוֹב, כִּתְגְמוּל עַל שִׁתּוּף הַפְּעֻלָּה הַמָּלֵא מִצִּדּוֹ. יִתָּכֵן שֶׁזֶּה יִהְיֶה אֲפִלּוּ בְּי"ד בְּאִיָּר - פֶּסַח שֵׁנִי"...

"מָה?!", נִדְרַכְנוּ מִיָּד, צִילוֹ וַאֲנִי. "זֶה יָצָא כָּכָה, בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, אוֹ שֶׁסָּעִיד בִּקֵּשׁ אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַזֶּה דַּוְקָא?".

מַר אַמְנוֹן חִיֵּךְ: "זֶה יָצָא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית בְּדִיּוּק כָּכָה - שֶׁסָּעִיד בִּקֵּשׁ אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַזֶּה דַּוְקָא".

"וּבְכֵן", הֵגִיב צִילוֹ בְּקוֹל חָמוּר, "אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁסָּעִיד מְתַכְנֵן בְּכָל־זֹאת נְקָמָה קְטַנָּה, אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא מְחַכֶּה לִרְאוֹת אִם הָרַב שִׁמְעוֹן בָּא אֵלָיו לִמְכֹּר לוֹ אֶת הֶחָמֵץ, וְאִם לֹא, הוּא זָקוּק לְיוֹם הַחֹפֶשׁ הַזֶּה כְּדֵי לִנְקֹם. זֹאת הַתְּחוּשָׁה שֶׁלִּי, וְהַלְוַאי שֶׁאֲנִי לֹא צוֹדֵק".

הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא