רציתי לשאול - האומנם אזהרות התוכחה מכוונות גם למי שעובד את ה' אלא שאינו עושה זאת בשמחה?

רציתי לשאול

עם הרב דוד גוראריה

שליח הרבי ויו"ר מוסדות חב"ד בחולון

שְׁאֵלָה: הַאֻמְנָם אַזְהָרוֹת הַתּוֹכֵחָה מְכוּוָנוֹת גַּם לְמִי שֶׁעוֹבֵד אֶת ה' אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה זֹאת בְּשִׂמְחָה?

תְּשׁוּבָה: בְּפָּרָשַׁת הַתּוֹכֵחָה נֶאֱמַר: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ". הַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט הוּא, שֶׁלֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתָ שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה וְהָיָה לְךָ שֶׁפַע רַב. וְאוּלָם הָאֲרִיזָ"ל שָׁם אֶת הַדְּגָשׁ עַל הַ'בְּשִׂמְחָה'; לֵאמֹר: אָמְנָם עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, אַךְ לֹא בְּשִׂמְחָה, וְלָכֵן בָּא הָעֹנֶשׁ.

רַבֵּנוּ הַזָּקֵן שׁוֹאֵל עַל כָּךְ (לִקּוּטֵי תּוֹרָה תַּזְרִיעַ כג): וְכִי מִפְּנֵי הֶעְדֵּר הַשִּׂמְחָה בִּלְבַד רְאוּיִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעֹנֶשׁ כָּזֶה? וְהוּא מַסְבִּיר שֶׁהַשִּׂמְחָה בְּכֹחָהּ לְבַטֵּל קִטְרוּגִים שֶׁמִּתְעוֹרְרִים מֵחֲמַת הַחֲטָאִים, וְאִלּוּ הָיְתָה הַשִּׂמְחָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, הָיוּ הַקִּטְרוּגִים מִתְבַּטְּלִים.

הקטרוגים מתבטלים.

תורת החסידות רואה בשמחה מרכיב מרכזי בעבודת הבורא, ולא תוספת נחמדה בלבד. קיום מצוות בלי שמחה מצביע על ליקוי יסודי בכל הקשר עם הקב"ה. הדברים הם טכניים, חיצוניים, ואינם מבטאים את התשוקה לקרבת אלוקים.

הרבי מליובאוויטש אומר (תורת מנחם כרך יג, עמ' 16): "עניין השמחה אינו הידור או עניין פרטי בלבד, אלא דבר עיקרי שנוגע לכללות העבודה של קיום המצוות. כי בשעה שהאדם שמח בעשיית המצווה, הרי זה מורה שעבודת ה' חביבה עליו; ואם אינו שמח, הרי הוא פוגע חס ושלום בכבוד המקום".

האריז"ל שם פתגם חסידי מפרש כך את הפסוק הנ"ל: אם חסרה העבודה "בשמחה ובטוב לבב", התוצאה היא ש"ועבדת את אויביך". בסופו של דבר האדם נעשה עבד של יצר הרע, שהוא אויבו הגדול של האדם.

עלינו נדרש להתבונן בדברים המעוררים את השמחה (כמבואר בהרחבה בתורת החסידות), ואז תהיה לנו חיות בעבודת השם.