סיפורים על הרב זצ"ל

סיפור מעל לטבע

יש סיפורים שאם לא תראה אותם במו עיניך לא תאמין שהם יכולים להתרחש. את הסיפור הבא ראיתי במו עיני.

חמי קיבל זעזוע מוח והיה משותק בכל גופו. הוא לא היה מסוגל לזוז לשום מקום. רק לדבר. חמותי היתה צריכה להאכיל אותו, כי הוא לא היה יכול לקחת את המזלג או את הכפית עם האוכל. חמותי עשתה את זה במסירות, עד שהפרופסור שטיפל בו אמר לה שחמי לעולם לא יצא מהמצב הזה. אין תקנה. וזה קשה בגילה לטפל בו. לקחנו אותו לבית החולים "הרצוג" שמטפל במקרים סיעודיים כאלה.

אני הייתי רגיל לעשות בכל שנה את ההילולא של גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי, רבנו יוסף חיים זיע"א, ומורנו הרב אליהו היה רגיל לבוא להילולא הזאת. באותה שנה הוא בא להילולא ושאל אותי מה שלום חמי. אמרתי לו שהוא בבית החולים "הרצוג". אמר לי: "זה לא ייתכן, הוא צריך להיות בריא", וקבע איתי שנלך יחד לבקר אותו למחרת בשעה 09:00 בבוקר. בבוקר הרב כבר חיכה לי בחוץ ונכנסנו יחד לבית החולים. כשהרב נכנס היתה שם תכונה גדולה. הוא כדרכו בירך כל אחד והאיר פנים לכולם. חמי התרגש מאוד וניסה לזוז מעט, כאילו לקום לכבודו, אבל כמובן שלא היה יכול. אז קרה הפלא הגדול. הרב שאל אותו: "אתה רוצה להיות בריא?" וחמי ענה לו שכן. אמר לו הרב: "אם כן, תקום". חמי לא האמין שזאת כוונת הרב, שדבר כזה יכול להיות.

בגמרא מסופר על אמוראים שכך ריפאו זה את זה (ברכות ד' ע"ב): "רַבִּי יוֹחָנָן חָלַשׁ, עַאל לְגַבֵּיהּ רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין? אָמַר לוֹ: לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן. אָמַר לוֹ: הַב לִי יְדָךְ, יָהַב לֵיהּ יָדֵיהּ וְאוּקְמֵיהּ". תרגום: כשחלה רבי יוחנן בא לבקר אותו רבי חנינא ושאל אותו: חֲבִיבִין עָלֶיךְ יִסּוּרִין? אמר לו רבי יוחנן: "לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן". אמר רבי חנניא לו: "תן לי את ידך". נתן לו ידו והקימו.

הגמרא מספרת שפעם אחת היה רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא חולה ובא רבי יוחנן, נתן לו יד והקימו מהמחלה. שואלת הגמרא: אם רבי יוחנן יכול להקים את רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, למה לא הקים את עצמו? עונה הגמרא: "אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין". הסיפור בגמרא היה לפני אלף ושמונה-מאות שנה. הסיפור הזה היה מול העיניים שלנו. הרב המשיך ואמר לחמי בפעם השנייה: "תקום!".

לחמי יש כבוד גדול לרבנים. חמי עלה מבגדאד וגדל על כבודו של בעל הבן איש חי, שאותו היום היתה ההילולא שלו. הוא ראה ברב אליהו ממשיך דרכו של הרב בעל הבן איש חי זיע"א ולכן הוא ניסה לעשות כל מה שמורנו הרב אמר לו. התאמץ לקום אבל לא הצליח. האחים והאחיות שהיו שם לא הבינו מה הולך לקרות. הם לא ראו דבר כזה מימיהם, וחשבו שאלו רק דיבורים של כבוד ועידוד. כשהרב ראה שחמי לא מצליח לקום לבדו, הוא נתן לו את ידו ואמר לו: "אמרתי לך קום - אז קום!". חמי לא יכול היה לעמוד בפני בקשתו של הרב, והתחיל לזוז ממיטתו. לפתע הוא התיישב על המיטה אל מול עיניהם הנדהמות של הרופאים והאחיות.

הרב המשיך להקים את חמי בידיו, והנה חמי עמד על רגליו. הרב אומר לו: "לך", והוא מתחיל ללכת על רגליו. "לך לביתך", אמר לו הרב. "אל תחזור למיטה הזאת יותר. שלום".

הרב אמר לנו: "לא נפריע לחולה הזה יותר", ויצא משם בברכת שלום לכל הרופאים והצוות. אני יצאתי משם ללוות את הרב למכוניתו וחזרתי לחדר. שם ראיתי את חמי מתלבש לקראת יציאה מבית החולים, וכל הצוות עומד עדיין המום מהפלא שהתרחש אל מול עיניו. התקשרתי משם לפרופסור שטיפל בחמי וסיפרתי לו מה שקרה, והוא אמר לי כי לפי מה שהוא מכיר "זה מעל לטבע". שתים-עשרה שנה האריך מו"ר חמי לחיות "מעל הטבע", וכל אותם ימים ושנים היה הולך על רגליו כאחד האדם.

(שמואל בן עטר, רדיו "קול האמת")