טעימה ראשונה מעלוני פרשת השבוע

טעימה ראשונה מעלוני פרשת השבוע

סיפור ה': בעלון הנפלא 'סיפורי צדיקים', בעריכת הרה"ח ר' פנחס שיינברגר הי"ו, מצאנו סיפור נפלא שהוא מביא בשם ה'ילקוט מעם לועז': מסופר על זכותם הגדולה של הסוחרים, שמשקלותיהם נכונים והם נזהרים מאד שלא לשקול או למדוד פחות מהמידה. בעיר אחת גזרו תענית בשעת עצירת גשמים ולא נענו. בלילה הורו לרב העיר בחלום שהם יענו מן השמים, אם חנווני פלוני יעבור לפני התיבה. הדבר היה לפלא, כי אותו חנווני לא נחשב כלל לתלמיד חכם, אולם כאשר החלום נשנה כמה פעמים, כינס הרב את אנשי עדתו לתפילה, להפתעת כולם, ביקש הרב מהחנווני שיעבור לפני התיבה. אולם הלה סירב באומרו שאינו ראוי לכך, היות והוא נחשב לעם הארץ. הרב גזר עליו שיתפלל עבור הציבור, והחנווני עזב את בית הכנסת, הלך לביתו והביא את המאזניים של חנותו. הוא ירד לפני התיבה ואמר, "ריבונו של עולם, שתי כפות מאזנים אלו כנגד שתי אותיות ה' שבשם הקדוש הוי"ה, מוט המאזנים באמצע, כנגד ו' שבשם הוי"ה, הידית שבה מחזיקים את המאזניים כנגד י'. רבונו של עולם, העד נא, אם עשיתי עוול בכפות מאזנים אלו, לשקול בהן פחות מהמידה ופגמתי בשמך הקדוש, תרד אש מן השמים ותשרוף אותי, ואם לא עשיתי עוול, אני מתפלל לפניך, שתוריד גשמי רצון בזכות מאזנים הללו". השמים התכסו בעבים וירדו גשמי ברכה מרובים.

רבע דולר יקר במיוחד

בעלון הנפלא והמלא תוכן 'האור לחיים' מאת הגאון הגדול רבי ראובן אלבז שליט"א, ראש ישיבת 'אור החיים' מובא מעשה מדהים, שממחיש עד כמה גדול כוחה של הזהירות בממון הזולת. קהילה בטקסס פנתה בהצעת רבנות לרב מסוים. מדובר היה ברב מוכשר, צעיר ודינאמי, ובקהילה המקפידה על מורשת ישראל, לא חלילה רפורמית או קונסרבטיבית, כמו הקהילות הסמוכות. הוא קיבל על עצמו את התפקיד והגיע עם משפחתו לגור שם. באחד הימים הראשונים לשהותו במקום עלה לאוטובוס, שילם לנהג חמישה דולרים לקניית כרטיס נסיעה וקיבל בתודה את העודף. כשהתבונן במטבעות שניתנו לו, נדמה היה לו שקיבל רבע דולר מיותר. הוא ספר שוב, ואכן כן. לפי חשבונו נתן לו נהג האוטובוס רבע דולר מיותר. הוא היסס לרגע אם לקום ממקומו ולגשת להחזיר לו את הכסף, אך אמר בליבו: סוף כל סוף הוא גוי, וזה לא שאני גנבתי, אלא הוא טעה בעצמו. לכאורה אין שום סיבה בעולם שאחזיר לו את הכסף. אך אולי יש צד שני – חלפה בו מחשבה שונה יתכן שיגרום קידוש ה' מכך 23 פרשה למעשה שיהודי שומר מצוות מחזיר כסף. ואולי לא... כך היה הופך במחשבתו לכאן ולכאן ומתלבט – רגע רוצה לקום ולהחזיר, ובמשנהו ממשיך לשבת. כשעמד לרדת היה עליו לעבור שוב דרך הנהג. הוא הרגיש שאינו מסוגל לחלוף על פניו בלי להחזיר, ולכן ניגש, הושיט לו רבע דולר, ואמר: "נתת לי רבע דולר מיותר, הנה קח". שאל הנהג: "אתה הרב שהתמנה כעת לקהילה ?". "כן" – הנהן בראשו". "ראיתי אותך כשעלית לאוטובוס" שיתף אותו הנהג - "והאמת היא שכבר תקופה ארוכה אני מעוניין להצטרף לאחת הקהילות הדתיות באזור מגורי, ומוצא את עצמי מתלבט בין הקהילה הרפורמית לקהילה החרדית. כשראיתי אותך התרשמתי והחלטתי שאתה מסקרן אותי, ואני רוצה לשמוע קודם כל אותך, רגע אחד לפני שהעניין הופך לסופי, החלטתי שאנסה אותך – אתן לך רבע דולר מיותר ואבדוק אם תחזיר לי אותו. הבטחתי לעצמי שאם תחזיר, אבוא להתפלל בקהילתכם. כעת החזרת, ובעזרת ה' בשבת הקרובה אני מגיע אליכם". "כששמעתי את דבריו" – סיפר הרב – "הסתחררתי כולי. מוכרח הייתי להחזיק בעמוד שלא אפול, אוי ואבוי! ואני עוד חשבתי שהוא גוי... נורא לחשוב שבשביל רבע דולר עמדתי לאבד נפש בישראל ולהפוך אותו לרפורמי ולגוי גמור, בשביל רבע דולר".

בעלון 'באוצר החיים' (צאנז-קלויזנבורג) מובא דבר נורא שסיפר כ"ק מרן הגה"ק בעל ה'שפע חיים' מצאנז זיע"א": "ידוע שהיה לו לזקני הקדוש ה'ישמח משה' זי"ע כח נפלא לעורר את העם בדרשותיו, ולפעמי היה מאריך בדרוש במשך כמה שעות עד שכל הקהל נפלו על פניהם ארצה ובכו. גם זקני הקדוש ה'ייטב לב' זי"ע היה דרשן מופלג, ושמעתי מכ"ק אדוני אבי מורי ורבי זי"ע שראה בעצמו בשעה שזקני ה'ייטב לב' דרש, שעמד שם יהודי אשר כיסה את ראשו בשק, והטיחו לארץ בחזקה, ובכה ביללות כאלו שבקושי אפשר היה לשמוע את הדרשה! זקני החסידים היו אומרים: אתם סבורים כי לא יתכן יותר מזה? (התשובה פעל ה'ייטב לב' בדרשותיו), אילו הייתם שומעים את ה'ישמח משה' הייתם יודעים מה פירוש לומר דרשה (שהיה כח הדרשה שלו גדול מכח הדרשה של ה'ייטב לב'. פעם אחת כשסיים ה'ישמח משה' זי"ע את דרשתו, וכבר עמד לרדת מהבימה, חזר בו ואמר כי הוא מרגיש שישנם בביהמ"ד שני יהודים שעדיין לא עשו תשובה... זה היה ביהמ"ד גדול שהיו בו למעלה מאלף אנשים שבאו לשמוע את הדרשה... והתחיל לדרוש שוב פעם והמשיך כשעתא חדתא עד שחזרו ונתעוררו כל הנוכחים בבכיה, ואז גמר את הדרשה ופנה וירד מהבימה... כי לא רצה להשאיר אפילו נפש אחת מישראל שלא שבה בתשובה! שאסור להשאיר אף אחד בודד במקום נידח, ואם אינך יכול להעלות את כל הביהמ"ד לעולם התשובה טוב יותר שלא תאמר כלל דרשה".

כיצד מוכיחין?

סיפור ז': סיפר רבי חיים מיכאל ביברפלד שליט"א, רב בית המדרש צ'ורטקוב לונדון :בקרן הרחובות נחמני-יהודה הלוי בתל אביב, שכן ביהמ"ד של זקני הרה"ק רבי צבי אריה מזלטופול טשורטקוב זצ"ל. ממול הייתה מסעדה. ביום מן הימים החליט בעלי המסעדה לפתחה בשבת רח"ל. אנוכי הקטן, יחד עם ידידי מנוער הרה"צ האדמו"ר מבוהוש שליט"א, החלטנו לעשות מעשה, ועודדנו ציבור להפגין בשבת מול המסעדה הפתוחה. בעל המסעדה כלל לא התייחס לכך, והמסעדה נשארה פתוחה בשבתות. אחרי כחודש, סגר האיש את שערי המסעדה בשבת. כאשר ראה אותי צועד עם אבי זצ"ל, אמר לאבי: "דע, כי ההפגנה שבנך ארגן בשבת מול החנות שלי, לא נגעה אל לבי כלל. אני הייתי במחנה אושוויץ כחמש שנים. (וכאן גילה האיש את זרועו להראות לנו את המספר המקועקע מן הנאצים ימ"ש), וכל זה איננו משפיע עלי כלל". "אולם, בכל שבת עובר כאן הרבי אשר גר מול החנות שלי, והוא אומר לי 'שבת שלום'. היה ברור לי שכואב לו היות המסעדה פתוחה בשבת, ולמרות זאת הוא מברכני, ומזכיר לי בכך כי שבת היום. ואת זה, לא יכולתי לסבול עוד, ועל כן סוגר אני את המסעדה מעתה והלאה. (מתוך מאמרו של הרב ישראל חיים בלומנטל, מג"ש בכולל תורת מרדכי, בגיליון 'אספקלריה').

מעשה נפלא שסיפר הגאון רבי פנחס וינד שליט"א

סיפור ח': הגאון רבי פינחס וינד שליט"א סיפר מעשה נפלא שאירע לאחרונה והוא היה עד לו, בו נתקיימו דברי חז"ל שהנזהר בהלכות ריבית נכסיו מתברכים ועולים. יהודי בעל בעמיו מכר דירתו לקונה, וקבע עמו זמן גמר פירעון לאחר כמה חדשים. הכוונה הייתה שהקונה יקח הלוואה (משכנתא) מהבנק על הדירה ובזה יגמור את תשלומי הדירה. הקונה היה אברך צעיר הדחוק בפרנסתו, וכדי לחסוך את התשלום שצריך לשלם ליועץ משכנתאות, החליט להוציא את המשכנתא בעצמו בלא היועץ. אלא שלא היה לאברך כל נסיון בדברים אלו, ולכן התאחרה מאוד קבלת ההלוואה מהבנק, ורק לאחר שמונה או תשעה חדשים הצליח לקבלה וסיים את תשלומי הדירה. והנה, בהסכם שנחתם בחוזה שבין הקונה והמוכר נקבע, שאם הקונה יאחר את תשלומיו בכמה חדשים יתחייב בזה לשלם קנסות וריביות, וכן היה נחשב כ'הפרת חוזה' מצד הקונה, וביד המוכר לבטל את כל החוזה והקניה. כשגמר הקונה לשלם את כל הסכום, חכך המוכר בדעתו האם לתבוע מהקונה את הקנסות על איחור התשלום כפי שנקבע מתחילה בהסכם שביניהם. מצד אחד ריחם על הקונה שבקושי גומר את החודש, והרי הקנסות הללו עולים להון רב, ומאידך, הרי הוא עצמו הפסיד 'הפסד מרובה' כשלא היו המעות בידו והוכרח לוותר על קניית דירה אחרת שעמדה על הפרק (ובכלל, הרגיש שהקונה איחר בתשלום כי ניצל את טוב ליבו שלא דחק בו להביא את הכסף, ורצה לפצות את עצמו עכ"פ בחלק מהסכום.) ועל הכל, חכך המוכר בדעתו, כי האף אמנם שהוסיפו בהסכם שהכל נעשה לפי כללי היתר עיסקא כדת וכדין, הרי הוא גדר לעצמו שאינו משתמש לכתחילה בהיתר עיסקא אלא כשאין לו ברירה, ובפרט שלא ברור לו שהקונה הרוויח בתקופה זו רווחים מנכסיו בסכומים אלו, ואולי עדיף לוותר על הריביות והקנסות כדי שלא להיכשל בחשש איסור ריבית. התייעץ המוכר עם הגר"פ שליט"א כדת מה לעשות, והרב השיב לו: צדקו דבריך שלפי ההסכם על הקונה לפצות אותך בסכום נכבד, ובפרט שהפסדת הרבה מאיחור זה, אולם דע לך, שהמציאות מוכיחה שהמוותר מממונו כדי שלא להיכנס לחשש איסור, לא הפסיד לעולם, אדרבה כולם מרוויחים ורואים בחוש את הבטחת התורה למען יברכך ה' אלוקיך בכל משלח ידך. המוכר קיבל את הדברים, והחליט בדעתו שלא לגבות מהקונה שום סכום על האיחור, כדי שלא ליכנס לחשש איסור. וראה זה פלא, באותו יום כשחזר המוכר לביתו, קיבל הודעה שהקרקע שקנה בצפון הארץ לפני כעשרים שנה וכבר התייאש מלקבל עליה היתר בניה הוכשרה לבנות בה בניני מגורים, והוא קרוי לאסיפה דחופה שתתקיים בעוד כמה ימים כדי לאשר את תהליך הבניה. וכך ראה מיד את ברכת ה' בנס שנעשה לו עם הקרקע, שכבר מזה עידן ועדנים נתייאש הימנה, ומהשמים סיבבו שבאותו יום שוויתר לקונה בגלל חשש ריבית, הופשרה הקרקע לבניה וזכה ברווחים גבוהים מאוד. ואילו היה מבקש את הכסף מהקונה, אולי היה מצליח להוציא ממנו סכום קטן, וכאן קיבל לידיו סכום גדול פי כמה וכמה, וכהבטחת התורה שיצליח בכל נכסיו. (באר הפרשה כי תצא תשע"ח.)

"היום זה בחינם" – סיפור אמיתי ומדהים שאירע בחנות מכולת טבריינית

סיפור ט': הרב אברהם פוקס פעם נכנסתי לחנות מכולת בטבריה, חנות מוכרת וידועה באזור שבו מתגורר ציבור יראי ה'. המוכר, יהודי שומר תורה ומצוות שפאותיו מתבדרות ברוח, על שולחנו מונחים ספרי הלכה פתוחים שבהם הוא הוגה בין לקוח ללקוח, היה עסוק בלספר סיפור. הוא כבר היה בסופו של הסיפור המעניין, מה שגרם לי לבקש ממנו שיספר את סיפורו בשנית, לטובת כולנו כמובן. "חכה", אומר לי רבי חיים המוכר החביב, "חכה שידלדלו קצת הקונים ואוכל לספר לך בנחת, בינתיים תשב וקח לך איזה ספר, אמר תוך שהוא מחווה בידו על השולחן והמדף שלאחוריו. "אל תראה אותי כמו שאני עכשיו", מתחיל חיים בסיפורו. "פעם הייתי מכור לכסף, מחובר אליו באינפוזיה. הייתי פחות חזק בדת, בטח לא משקיע שעות ביממה על לימוד תורה. פתחתי את החנות בארבע לפנות בוקר וסגרתי באחת עשרה בלילה, כשאשתי מחליפה אותי לכמה שעות מנוחה בצהריים"... כשאני מנסה לברר למי אצה הדרך לקנות חלב ולחם בשעה מוקדמת כל כך, עונה לי חיים שתמיד ישנם אנשים, ובימי שישי כשהבעל קם לתפילת ותיקין, ישנם נשים שדואגות לכך שכאשר יחזור חצי ממאכלי השבת כבר יהיו מבושלים. ובכלל טבריה זו היא עיר של מטיילים ונופשים, ורבים שעברו ליד החנות בשעה מוקדמת והופתעו לראותה פתוחה, נכנסו לקנות בה מכל הבא ליד. עד כאן ההקדמה, ומכאן לסיפור: "זה קרה לפני כשנתיים, יום שישי בחמש בבוקר. נכנס לחנות אדם מבוגר בעל מראה פשוט ביותר, כשספר תהילים בידו האחת ובידו השניה כרטיס אשראי. אנחנו מברכים אחד את השני בבוקר טוב, הוא מגיש לי את הכרטיס ואומר לי: 'תגהץ שלושים אלף "!כמה ? שאלתי אותו בידיעה ברורה שלא שמעתי טוב, ומתברר לי ששמעתי טוב מאד. 'שלושים אלף', הוא חוזר ואומר. לא הייתי רגיל כמובן בסכומים שכאלו, אני בסך הכל מנהל מכולת ולא מגרש מכוניות, לקחתי את הכרטיס ופשוט עשיתי כדבריו. אני מחכה לאישור העיסקה, שמיד מגיע. מה עכשיו? אני שואל אותו. 'תראה', הוא אומר לי, 'אני אשב על כסא בצד ואומר תהילים, כל מי שנכנס לקנות, תעשה לו חשבון ולאחר מכן תאמר לו שהיום זה בחינם ואין צורך לשלם, וככה תמשיך עם הקונים עד שיגיע לסכום של שלושים אלף. אבל אני מזהיר אותך, לא להסתכל לכיוון שלי, ולא לומר שמישהו שילם עליהם. פשוט תאמר שהיום זה בחינם וזהו". "הוא אכן מתיישב בפינה ואומר תהילים בדבקות, כשהוא לא מרים את עיניו מהתהילים. לא עוברות כמה דקות, נכנסת לקוחה לחנות ועורכת קניות לשבת. אני עורך לה חשבון ובסופו אני אומר לה כמוסכם, היום זה בחינם. היא מסתכלת עלי ומנסה להבין, אני חוזר שוב על דבריי. היא אורזת את קניותיה ויוצאת מהחנות. לקוח נוסף נכנס וגם לו אני אומר לאחר החשבון היום זה בחינם". "לא תאמין למה שקרה בהמשך: תוך רבע שעה החנות התמלאה בלקוחות. הזעקתי את האחים שלי שיעמדו בחוץ ולא יתנו להיכנס מחשש לסכנת נפשות, ועל כל אדם שיוצא יכניסו אחר במקומו. נהיה ברחוב תור של עשרות עשרות אנשים ועדיין לא הגיעה השעה שש בבוקר! אני מסתכל על המבוגר בקצה החנות שכולו עסוק באמירת תהילים, כאילו הוא לא קשור לכל מה שקורה סביבו. בשעה שמונה וחצי הגעתי לסכום של שלושים אלף, וגם ככה לא השאירו הרבה בחנות, ופשוט סגרתי את החנות והלכתי הביתה, שמח מיום החופש שקיבלתי". "לא, אני לא יודע מי זה היה, והחיוב של האשראי כובד במלואו, אם אתה דואג. מאז לא ראיתי אותו שוב, המשכתי לעבוד בחנות ביום ראשון כרגיל, אבל משום מה הסיפור הזה נתן לי פרופורציות על כסף. בהמשך הורדתי משעות העבודה והעברתי את אותן השעות לעבודת ה', והיום, כמו שאתה רואה אותי, לבוש בבגדים של בן תורה ומוקף בספרים שבהם אני לומד", מסיים חיים את דבריו, פונה ללקוח הבא ומשאיר אותי נפעם מהסיפור ומלא מחשבות. חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות בו אנו נמצאים, הוא ממש כמו אותו תורם אלמוני. תיקח, היום זה בחינם. חודש אלול מעניק לנו כוחות נפלאים להשיג דברים שנראו בעבר קשים ובלתי-אפשריים, חודש שיש בו קרבת ה' גדולה יותר מכל השנה. הוא מצפה לנו שננצל זאת, שנמלא את השקיות בשפע רוחני וכל טוב הרבה יותר משלושים אלף. אני לדודי ודודי לי. ככל שנתקרב לדודי יתקרב אלי, החודש זה בחינם! דודי

סיכום: אנחנו כולנו שייכים לבורא העולם, ואנחנו כן מאמינים בו ועובדים אותו בכל לבבנו, ואפילו שיש זמנים שאנחנו לא מרגישים את העבודת ה' בכל חוזקה, גם אז אנחנו קשורים לבורא העולם בקשר בל ינותק, ולכן כולנו כן נקראים 'עובדי ה' – עבדי ה' באמת'. לכן בס"ד אנחנו קוראים לדפים הללו בשם "כלנו יודעי שמך", כדי להודיע לכל באי עולם, על הטעות והשקר הנורא שהיצר מנסה לפתותינו שנחשוב שאנחנו לא "יודעי שמך", ואילו אנחנו נצעק ונאמר לעצמינו ולסביבותינו שאנחנו שייכים לקבוצת "כלנו כן יודעי שמך", אנחנו כלנו עבדי ה', כל אחד בדרגא וברמה שלו, אבל המכנה המשותף לכלנו הוא, ש"כלנו יודעי שמך". והיינו צריכים לכתוב את שם החוברת ככה: "כלנו יודעי שמך!!!" עם סימני קריאה מרובים, כדי להדגיש את הוודאות והבהירות אשר השם הזה מסמל עבורנו, ושאין פה שום ספקות או אי וודאות ויאושים, ורק מפני שבכותרות ושמות של ספרים לא כותבים סימני קריאה, לכן לא נכתוב את זה, אבל לעצמנו אנו נשנן ונחזור ונשנן את האמת היחידה והבלעדית, בעוז בשמחה ובגאווה דקדושה, שאנו כמובן שייכים לקבוצה הנבחרת של בורא העולם הנקראת "אנחנו - כלנו יודעי שמך!!!"