והיה כי תבוא אל הארץ

צריך לצעוק ולהתפלל לה' שיצילנו מיצר הרע

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ וכו' {כו,א-ח}

רבינו הקדוש מבאר את הפסוקים בתחילת הפרשה בדרך רמז על ביאת הנשמה אל העולם העליון. וכך יתבאר הכתוב: וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ וכו', פירוש: כשהנשמה תבוא אל הארץ העליונה, היא תענה ותיתן תשובה לה' ותתנצל לפניו על אשר לא עשתה את רצונו יתברך כמצטרך. וזהו שאמר הכתוב: 'וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ', כלומר שתשובתה לה' על שלא עשתה את רצונו יתברך תהיה, בגלל ש'אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי', דהיינו ש'אֲרַמִּי' כוונתו ליצר הרע, שהוא רמאי גדול, כמאמר הכתוב: (בראשית ג א) 'והנחש היה ערום', המרמה את הבריות כדי לאבדם מן העולם. ומה שאמר 'אבֵד אָבִי' כוונתו ליצר הרע שאיבד את אדם הראשון שהוא אבי כל העולם, ואיבדו על ידי שהחטיאו ובכך גרם מיתה לו ולכל הדורות הבאים אחריו, ועל ידי זה השריש בכל הנפשות את חלק הרע. ולא זו בלבד אלא אף 'וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה', פירוש - שהיצר הרע יורד אל הגוף ומגביל אותו. שמצרים לשון 'מיצר וגבול'. וכמו שהגוף יסודו מעפר כך היצר הרע שהוא הנחש חיותו מהעפר בסוד הכתוב: (ישעיה סה כה) 'ונחש עפר לחמו'. ומאחר ששניהם מאותו יסוד נוח להם להתחבר ולחפוץ את מה שה' מתעב מדברי העולם הזה ומטעמיו. וכן הגוף נקרא 'מִצְרַיְמָה' שהוא מיצר ומציק לנשמה להתקרב לבוראה על ידי התאוות.

וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ' - כאן רמז לנו הכתוב שבשביל להינצל מהיצר הרע, צריך האדם להתפלל ולצעוק לה' בכל יום שיצילהו מידו. וממילא 'וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ', פירוש אפילו שה' הוא שברא את היצר הרע, בשביל לבחון את האדם עד כמה הוא יהיה מסור לעבודתו יתברך, אף על פי כן מי שצועק אל ה' ומתפלל אליו שיצליח בידו להתגבר עליו, ה' שומע תפילתו ומציל אותו מידו, מטעם שה' ראה 'אֶת עָנְיֵנוּ' - שאין בנו כוח מספיק להילחם נגדו ולגרשו מאיתנו. וְאֶת עֲמָלֵנוּ' שאנו צריכים לעמול קשה במלחמתו. וְאֶת לַחֲצֵנוּ' - הדחק שדוחק היצר את האדם לחטוא בעל כורחו. ולשלוש סיבות אלו שמע ה' את קולנו.

ומסיים הכתוב ואומר: 'וַיּוֹצְאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם' זו ההצלה שה' מציל אותנו מהיצר הרע וכוחותיו המצרים אותנו, כמאמר חז