(הנחה בלתי מוגה)
וממשיך ומבאר בכתוב ענין מצות בכורים שנצטוו בה בבואם לארץ, וצריך להבין מדוע תלה הכתוב מצוה זו דוקא בביאתם לארץ. ויש להוסיף בזה, שהרי אמרו רבותינו ז"ל בגמרא (והובא בפירוש רש"י על התורה) שלא נתחייבו במצות בכורים אלא לאחר כיבוש וחלוקה, שבע שכבשו ושבע שחלקו, ואם-כן מדוע תלה הכתוב המצוה בביאה לארץ. וגם לפי מה שכתוב בספרי אין והיה אלא מיד, היינו שחיוב המצוה הוא מיד בבואם לארץ, מכל-מקום מובן שאין זה מיד ממש, שהרי צריכה להיות הבאת בכורים אל המקום אשר יבחר ה', דבשביל זה צריך שיהיה בנין המשכן וכו'. ולכאורה יש מצות שחיובן חל לפני-זה, תכף ממש בכניסתם לארץ. וכגון מצות חלה, שהחיוב היה מיד בבואם לארץ, ויש אומרים שהחיוב הוא אפילו על עיסה שמצאוה כשנכנסו לארץ. ובפשטות הרי במצות חלה יש חיוב הפרשת חלה המתיר את העיסה גם לפני מסירתה לגבוה כו', דלא כביכורים שהמצוה היא להביאם אל המקום אשר יבחר ה' גו'. ולפי זה דורש ביאור ביותר מדוע מודגש בכתוב שתיכף בבואם לארץ נצטוו במצות בכורים דוקא. ובהכרח לומר, שיש בזה ענין רוחני,
מצות ביכורים ברוחניות, שענין ביאת הארץ תלוי בה. ובמילא אף בזמן כזה שעדין לא התחייבו במצוה זו בפועל, ישנו ענין זה ברוחניות.
ויובן זה על-פי מה דאיתא במדרש, צפה משה רבינו עליו-השלום ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין ג' פעמים בכל יום כו'. והינו, דענין הביכורים בעבודה רוחנית הוא ענין עבודת התפלה. דבכללות אמרו רבותינו ז"ל תפלות במקום קרבנות תקנום, אך בפרטיות יותר, בקרבנות גופא, הנה ענין התפלות הוא כנגד ענין הביכורים. וביאור הענין הוא, על-פי מה שמבאר כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' ב'אור התורה', דבמצות הביכורים יש ב' דברים, הפרשת והבאת הבכורים, וקריאת פרשת ביכורים כמו שכתוב וענית ואמרת גו'. דההפרש בין ב' ענינים אלו הוא, דענין הבאת הביכורים תוכנו ההעלאה מלמטה למעלה, כי מפריש את כל הביכורים מכל הפירות ומעלה אותם אל המקום אשר יבחר ה' גו'. וענין קריאת הפרשה כו' הוא ההמשכה מלמעלה למטה, כי ענינה של קריאה הוא לפרסם בקול רם את גודל חסדי ה' עם בני ישראל וכו', ארמי אובד אבי גו', וחסדיו עמו בפרט, והקריאה צריכה להיות בקול רם כמו שכתוב הגדתי היום להוי' אלקיך גו'. ובזה מובן מדוע התפלות במקום קרבנות תקנום, כי גם בענין התפלה ישנם ב' ענינים אלו. דהתפלה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הינו שהיא סולם שעל-ידו עולות התפלות למעלה מעלה, ענין ההעלאה מלמטה, ואחר-כך הרי על-ידי סולם התפלה יורדות ההמשכות שעל-ידי התפלה מהשמימה לארצה, למלא את כל צרכי האדם המתפלל.
ובזה יובן גם עוד ענין, דהנה הבכורים צריכים להיות מראשית פרי האדמה, דהינו מהחלק המובחר והמשובח וכו', וכמו שכתב הרמב"ם דילפינן ממה שכתוב כל חלב להוי', שכל דבר שהוא להוי' צריך להיות מן הטוב והמשובח וכו', וכן הוא גם בענין התפלה ובב' הענינים הנ"ל שבה. דהתפלה עצמה היא מחלק הכי נעלה שבנפש האדם, כמובן מזה שבעת התפלה הרי האדם מתבונן ויודע לפני מי הוא עומד, שזה מביא שתפלתו תהיה במובחר ומשובח שבכוחותיו. ועל-דרך-זה היא ההמשכה מלמעלה למטה, שהיא בתכלית השלימות, כי הקב"ה נותן מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, ונמשך על-ידי שם הוי' (וכמבואר במקום אחר שד' ענינים אלו (המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה) הם כנגד ד' אותיות דשם הוי'), מן היו"ד שבשם הוי' עד לה' אחרונה, שהיא נמשכת מעולם האצילות לג' עולמות בריאה-יצירה-עשיה, בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וג' הענינים דמחשבה דבור ומעשה, ועד למחשבה דבור ומעשה כפשוטם של האדם העובד.
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה, וידועה תורת הבעל-שם-טוב על הפסוק, שוהיה כי תבוא אל הארץ, הנה ארץ יש בה ב' פירושים, לשון מרוצה ומלשון שרצתה לעשות רצון קונה, שזהו בחינת העלאה מלמטה למעלה. וזה נמשך אחר-כך באופן של התישבות, וישבת בה, ועד שנמשך אורות בכלים, וכמו שממשיך ושמת בטנא, שבפשטות הם הכלים, ובפרט על-פי הידוע שטנא ראשי-תיבות טעמים נקודות אותיות, שהוא בחינת המשכה מלמעלה למטה.
שזה יביא את הברכה הכי גדולה, כאשר יקוים ענין כי תבוא אל הארץ כפשוטו, בביאת משיח צדקנו יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו ובעגלא דידן, ובפרט על-ידי מצות התפלה שכנגד ביכורים, אשר על מצות הביכורים אמרו עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ, ובאופן כפרוש הספרי, והיה כי תבוא מיד, וכלשון הרמב"ם הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה כו' ומיד הן נגאלין, מיד ממש, על-פי הלכה, ואז יהיה שלימות התורה ושלימות העם ושלימות הארץ, ותהיה הבאת ביכורים בבית המקדש השלישי, מקדש אד' כוננו ידיך, במהרה בימינו ממש.
ביאור בדרך אפשר
על מצות הבאת ביכורים (מפירות שבעת המינים הראשונים שצמחו באותה שנה) נאמר בתורה בפרשת השבוע: והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה גו', וממשיך ומבאר בכתוב ענין מצות בכורים שנצטוו בה בבואם לארץ, וצריך להבין מדוע תלה הכתוב מצוה זו דוקא בביאתם לארץ ואילו בחוץ לארץ אין מצוות הביכורים נוהגת. ויש להוסיף בזה, ולדייק עוד בפסוק זה שהרי אמרו רבותינו ז"ל בגמרא (והובא בפירוש רש"י על התורה) שלא נתחייבו במצות בכורים אלא לאחר כיבוש וחלוקה של הארץ לשבטים כך שכל שבט התיישב בנחלתו, ולכן מצוות ביכורים החלה לנהוג בפועל ארבע עשרה שנה לאחר כניסת בני ישראל לארץ, כעבור שבע שנים שכבשו בהן את הארץ מידי אומות העולם וכעבור שבע שנים נוספות שבהן חילקו את הארץ לשבטים, ואם כן מאחר שלמעשה קיימו את המצווה רק לאחר ארבע עשרה שנים מזמן כניסתם לארץ מדוע תלה הכתוב המצוה בביאה לארץ היינו בכניסה עצמה. וגם לפי מה שכתוב בספרי מדרש הלכתי על הספרים במדבר ודברים אין והיה אלא מיד, ונאמר כאן "והיה כי תבוא" היינו שחיוב המצוה הוא מיד בבואם לארץ, מכל מקום שגם לפי פירוש ה'ספרי' שמצוות הביכורים נוהגת מיד, ואם כן אין מקום לעיכוב של ארבע עשרה שנה, בכל זאת מובן שאין זה מיד ממש, שהרי צריכה להיות הבאת בכורים אל המקום אשר יבחר ה', היינו, המקום שבו יהיה המשכן, ולאחר מכן המקום שבו יהיה בית המקדש בשביל זה צריך שיהיה בנין המשכן וכו', וגם כדי לבנות את המשכן (ואת בית המקדש) נדרש זמן מסויים לאחר כניסתם לארץ כך שבכל אופן לא ניתן להביא ביכורים "מיד", ממש עם הכניסה. ולכאורה יש מצות שחיובן חל לפני זה, תכף ממש בכניסתם לארץ וחיובן הוא אכן מיד ממש. וכגון מצות חלה, שבה מפורש (בפרשת שלח), שהחיוב היה מיד בבואם של בני ישראל לארץ, ויש אומרים שהחיוב של מצוות 'חלה' הוא אפילו על עיסה שמצאוה כשנכנסו לארץ כלומר שגם בצק שנילוש כבר לפני בואם לארץ חייב בחלה, ואם כן חיובה חל ממש מיד עם כניסתם לארץ. ובפשטות הרי במצות חלה יש חיוב הפרשת חלה המתיר את העיסה באכילה לכל אדם גם לפני מסירתה לגבוה כו', כלומר שניתן להפריש חלה, ומיד אחר כך לאכול את העיסה שהופרש ממנה ואת מסירת החלה שהופרשה לכוהנים ניתן לעשות מאוחר יותר דלא כביכורים שהמצוה היא להביאם את הביכורים עצמם אל המקום אשר יבחר ה' גו' ולא רק ההפרשה עצמה, כך שקיום המצווה בפועל מותנה בקיומו של המשכן (או המקדש). ולפי זה דורש ביאור ביותר מדוע מודגש בכתוב שתיכף בבואם לארץ נצטוו במצות בכורים דוקא בעוד שלמעשה קיומה של מצוות ביכורים (בשונה ממצוות הפרשת חלה) היה דווקא לאחר זמן רב. ובהכרח לומר, שיש בזה ענין רוחני,
מצות ביכורים ברוחניות, שענין ביאת הארץ תלוי בה במצוות ביכורים במשמעותה הרוחנית. ובמילא אף בזמן כזה שעדיין לא התחייבו במצוה זו בפועל, וכמבואר לעיל שהקיום בפועל אכן לא היה יכול להיות מיד ממש ישנו ענין זה ברוחניות כפי שהולך ומבאר.
ויובן זה התוכן הרוחני של מצות הביכורים על-פי מה דאיתא במדרש, צפה משה רבינו עליו-השלום ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין ג' פעמים בכל יום כו' כדי שהתוכן והעניין הרוחני של התפילה ישמש תחליף לתוכן ולעניין הרוחני של מצות הביכורים. והינו, מדברי המדרש הללו מובן דענין הביכורים בעבודה רוחנית הוא ענין עבודת התפלה. דבכללות לגבי התוכן הכללי של עבודת התפילה אמרו רבותינו ז"ל תפלות במקום קרבנות תקנום, וכמבואר בהרחבה בתורת החסידות שהעניין הרוחני של עבודת הקרבנות הוא התקרבות האדם לאלוקות וזה גם עניינה של התפילה, מלשון התחברות והתקשרות (כמו "התופל כלי חרס") אך בפרטיות יותר, בקרבנות גופא, מבין הקרבנות עצמם הנה ענין התפלות הוא במיוחד, יותר כנגד ענין הביכורים משאר הקרבנות, כפי שיבאר להלן. וביאור הענין של הקשר המיוחד בין מצוות הביכורים לעניין התפילה הוא, על-פי מה שמבאר כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק' ב'אור התורה', דבמצות הביכורים יש ב' דברים, האחד הוא הפרשת והבאת הבכורים למשכן או למקדש, והשני הוא קריאת פרשת ביכורים כמו שכתוב בתורה בהמשך הפרשה וענית ואמרת גו' דברי תודה לה' על יציאת מצרים ועוד (המתחילים ב"ארמי אובד אבי" – הפסוקים הנדרשים בהגדה של פסח), כפי שמפורט להלן. דההפרש בין ב' ענינים אלו ההבדל בין עניין הפרשת והבאת הביכורים לעניין קריאת הביכורים הוא, על פי המבואר בחסידות שקיימות שתי דרכים בהן יכול האדם להתקרב לאלוקות. האחת – "העלאה", כאשר האדם מצידו מתעורר ופועל להתעלות מלמטה למעלה, והשנייה – "המשכה", כאשר ההתקרבות נוצרת באמצעות המשכה והשפעה של התעוררות מלמעלה למטה (בדרך כלל, זה גם ההבדל בין תפילה שהיא בדרך העלאה כי עיקרה עבודת הלב מצד האדם ללימוד תורה שהוא בדרך המשכה כי התורה ניתנה מלמעלה), ולענייננו - דענין הבאת הביכורים תוכנו ההעלאה מלמטה למעלה, שהיא כאמור התקרבות לאלוקות מצד האדם כי מפריש את כל הביכורים מכל הפירות שלו אשר טרח וגידל ומעלה אותם אל המקום אשר יבחר ה' גו' ועל-ידי זה פועל בפירות הגשמיים הפשוטים התעלות להיות דבר של מצווה העולה למשכן ולמקדש. לעומת זאת וענין קריאת הפרשה כו', הוא ההתקרבות לאלוקות מצד ההשפעה ההמשכה מלמעלה למטה, כי ענינה של קריאה הוא לפרסם בקול רם את גודל חסדי ה' עם בני ישראל וכו', ארמי אובד אבי גו', והכתוב מפרט את חסדי ה' עם בני ישראל ככלל, ביציאת מצרים וחסדיו עמו מביא הביכורים בפרט בתנובת השדות שלו (ככתוב, "הנה הבאתי מראשית פרי האדמה אשר נתתי לי ה'"), והקריאה צריכה להיות בקול רם כמו שכתוב הגדתי היום להוי' אלקיך גו' הרי שבאמירת הביכורים מודגש שעיקר השפע בא ונמשך מלמעלה למטה. ובזה מובן מדוע התפלות במקום קרבנות תקנום, כי גם בענין התפלה כמו בעניין הביכורים ישנם ב' ענינים אלו של "העלאה" ו"המשכה". דהתפלה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, על הסולם שראה יעקב אבינו בחלומו נאמר בתורה שהיה גבוה מהארץ ועד השמים ומבואר על כך שזהו משל לעניין התפילה שבאמצעותה האדם הנמצא בארץ יכול להתחבר עם האלוקות, ה'שמים'. היינו שהיא סולם שעל-ידו עולות התפלות למעלה מעלה, והתפילה נמשלה לסולם, כי כשם שבאמצעות סולם עולים מלמטה למעלה, כך התפילה היא סולם שדרכו האדם יכול להתעלות ממצבו התחתון ולעלות עלייה רוחנית מלמטה למעלה ענין ההעלאה מלמטה, ואחר-כך הרי על-ידי סולם התפלה האדם זוכה שתפילתו נשמעת ועל ידי כך יורדות ההמשכות וההשפעות שעל-ידי התפלה מהשמימה לארצה, כלומר מלמעלה למטה, למלא את כל צרכי האדם המתפלל. הרי שהתפילה כוללת לא רק העלאה מלמטה למעלה אלא גם המשכה מלמטה למעלה (כשם שבמצוות הביכורים נכללים שני הדברים – "העלאה" בהבאת הבכורים" ו"המשכה" בקריאת הפרשה, כמבואר לעיל).
ובזה יובן גם עוד ענין, דהנה הבכורים צריכים להיות מראשית פרי האדמה, לא רק 'מראשית' כפשוטו, ממה שצמח ראשון, אלא 'ראשית' באיכות, דהינו מהחלק המובחר והמשובח וכו', וכמו שכתב הרמב
"ם אנו למדים ממה שכתוב כל חלב להוי', שכל דבר שהוא להוי' קרבנות, תרומות ומעשרות וכד' צריך להיות מן הטוב והמשובח וכו', כמו החלב שהוא חלק טוב ושומני בבהמה וכן הוא גם בענין התפלה שהיא מקבילה לעניין הבכורים גם בפרט זה שהיא צריכה להיות מהטוב והמשובח (כפי שיתבאר להלן) ובב' הענינים הנ"ל שבה ה"העלאה" וה"ההמשכה" שבשניהם התפילה צריכה להיות "מהטוב והמשובח".
דהתפלה עצמה היא מחלק הכי נעלה שבנפש האדם, היינו שהתפילה שהיא בהתבוננות במוח ובהתעוררות רגש הלב, היא באמצעות הכוחות הפנימיים והנעלים, "הטוב והמשובח", שבנפש האדם, כמובן מזה שבשעת התפלה הרי האדם מתבונן ויודע לפני מי הוא עומד, כדברי חכמינו ז"ל בגמרא (וכן נפסק בהלכה) שבתפילה על האדם לעמוד מתוך תחושה שהוא ניצב לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שזה מביא גורם ומעורר שתפלתו תהיה במובחר ומשובח שבכוחותיו הנפשיים, כי מאחר שהוא עומד לפני ה' בוודאי יתאמץ להתפלל עם כוחות הנפש הכי נעלים שלו וזו העלאה מלמטה למעלה באופן נעלה.
ועל-דרך-זה היא ההמשכה מלמעלה למטה, שבאה בעקבות התפילה שהיא בתכלית השלימות, השפעה מלאה ומושלמת כי הקב"ה נותן לאדם וממשיך לו מלמעלה למטה בצורה מושלמת שהיא, כפי שאומרים בברכת המזון, שהשפעה של הקדוש ברוך הוא היא מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, ונמשך על-ידי שם הוי' ובנוסף לכך המשכת השפע מלמעלה היא משם הוי' שהוא שם נעלה במיוחד (וכמבואר במקום אחר שד' ענינים אלו המתארים את גודלה ומעלתה של ההמשכה וההשפעה מלמעלה (המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה) הם כנגד ד' אותיות דשם הוי'), וההשפעה נמשכה ממקור עליון וגבוה ביותר ועד מקום נמוך ותחתון ביותר, כפי שהדבר נרמז בשם הוי' שבארבע אותיותיו באים לידי ביטוי עניין זה שההשפעה היא מלמעלה ביותר ועד למטה ביותר, מן היו"ד שבשם הוי' האות הראשונה הרומזת לדרגות הנעלות של מקור השפע עד לה' אחרונה, הרומזת להמשכת השפע עד למטה כיוון שהיא נמשכת מעולם האצילות שהוא העולם הרוחני הנעלה ביותר מבין ארבעת העולמות הרוחניים הכלליים לג' עולמות שלמטה מעולם האצילות בריאה-יצירה-עשיה, הנרמזים בפסוק בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וג' הענינים דמחשבה דבור ומעשה, שההשפעה באה ונמשכת גם במחשבה דיבור ומעשה, תחילה במובן הרוחני ועד למחשבה דבור ומעשה כפשוטם של האדם העובד שההשפעה מלמעלה באה וניכרת ונרגשת בתוכם.
וזהו והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה, ומעתה מובנת המשמעות הפנימית של פסוק זה, בהתאם למבואר לעיל שמצוות ביכורים כוללת גם "העלאה" וגם "המשכה", ולביאור הדברים וידועה תורת הבעל-שם-טוב על הפסוק, שוהיה כי תבוא אל הארץ, הנה ארץ יש בה ב' פירושים, פירוש אחד לשון מרוצה ופירוש שני ומלשון שרצתה לעשות רצון קונה, לשון רצון, במובן של תשוקה להתעלות מלמעלה למטה (כמו בפסוק האמור במעשה מרכבה "והחיות רצוא ושוב" ש"רצוא" הוא תשוקה ורצון להתעלות למעלה) שזהו בחינת העלאה מלמטה למעלה. הרצון והתשוקה של ה'ארץ' (הרוחנית) יוצר קירוב של ה'ארץ' התחתונה עם הדרגות העליונות באלוקות וכתוצאה מכך וזה נמשך אחר-כך בדרך המשכה מלמעלה למטה באופן של התישבות, שמשמעו קליטה בפנימיות (בשונה מ'מרוצה' ו'רצון' שהם מצבים של תשוקה וחוסר מנוחה, היפך ההתיישבות והמנוחה) וישבת בה, ועד שנמשך אורות בכלים, הספירות העליונות מאירות ומשפיעות באמצעות התלבשות של האורות העליונים ב'כלים' שקולטים אותם בקליטה פנימית ולכן ירידת השפע עד להמשכה של האורות בכלים מעידה על 'התיישבות' וכמו שממשיך בפסוק לגבי אופן קיום מצוות הביכורים ושמת בטנא, לשים את הפירות בתוך כלי שבפשטות הם הכלים, היינו המשכת האורות העליונים בתוך 'כלים' ובפרט על-פי הידוע שטנא ראשי-תבות טעמים נקודות אותיות, שהיא הדרך בה התגלו אותיות התורה וכך התורה ירדה מלמטה למעלה והתלבשה באותיות ומילים מובנות בשכל האנושי שהוא בחינת המשכה מלמעלה למטה.
ויהי-רצון שזה כללות עניין הביכורים יביא את הברכה הכי גדולה, שהיא הגאולה השלימה כאשר יקוים ענין כי תבוא אל הארץ כפשוטו, בכניסת וביאת כל בני ישראל לארץ ישראל בביאת משיח צדקנו יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו ובעגלא דידן, במהירות שלנו (לפי המושגים שלנו) ובפרט על-ידי מצות התפלה שכנגד ביכורים, אשר על מצות הביכורים אמרו חכמינו ז"ל עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ, ובאופן כפירוש הספרי, שהובא בתחילת המאמר והיה כי תבוא מיד, וכך גם הגאולה תבוא מיד וכלשון הרמב"ם הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה כו' ומיד הן נגאלין, מיד ממש, על-פי הלכה, בהתאם להגדרה של "מיד" על פי ההלכה (שמונה עשרה או לכל היותר עשרים וארבע דקות) ואז כשתבוא הגאולה בפועל יהיה שלימות התורה ושלימות העם ושלימות הארץ, ותהיה הבאת ביכורים בבית המקדש השלישי, עליו נאמר מקדש אד' כוננו ידיך, כלומר שבית המקדש השלישי יבנה בידי שמים במהרה בימינו ממש.