דיני התרת נדרים
המנהג להתיר נדדים בעד"ה
א. בערב ר"ה אחר התפילה נוהגין לעשות סדר התרת נדרים, ובש"ך עה"ת נמצא רמז לזה בהכתוב "לא יחל דברו ככל" ס"ת אלול והיינו שבסוף אלול מתירין הנדרים, וכתבו הפוסקים שמכאן יצא המנהג להתיר את הנדרים בערב ר"הא.
לפרט הנדד
ב. מה שנוהגין בהתרת נדרים לומר, 'דאף שמצד הדין המבקש התרה צריך לפרוט הנדר אך דעו נא רבותי כי אי אפשר לפורטם כי רבים הם', זה אינו מהני רק לנדרים ששכח בשעת ההתרה, אבל הנדרים שלא שכח וזוכר אותם בשעת ההתרה צריך לפרטם אם רוצה להתירם, ודי שיפרט את נדרו לפני א' מהמתיריןב.
להבין ענין ההתדה
ג. צריכים להבין ענין ההתרה ולא כמו שחושבים איזה ע"ה שזו איזה תחינה הנאמרת בער"ה, ואם אינו מבין לשון הקודש יאמר את נוסח התרת נדרים והמסירת מודעא בלשון שמביןג.
מנין המתירים
ד. אין התרת נדרים בפחות משלשה אנשים [שבזמנינו אין יחיד מומחה], ויש המדקדקים ליקח עשרה אנשים כדי להתיר את הנדרים והנזירות והשבועות שקיבל על עצמו בחלום דבעינן לזה עשרהד.
נשים בהתרת נדרים
ה. מנהג הנשים לסמוך בהתרת נדרים על ההתרה שמתירים באמירת כל נדרי שביום הכיפורים, ויש המדקדקים להתיר גם את נדרי נשותיהם ע"י שליחותן בער"ה, ולמנהגם בסוף ההתרה יאמר להמתירין שהוא שליח להתיר ג"כ את נדרי אשתו, וחוזרים המתירים ואומרים מותרים לה ג"פ, ובכה"ג לא יוכל בעלה להיות א' מן השלשה מתירים, ואולם אביה כשר להצטרף עם המתיריןה.
ביטול הנדדים מכאן ולהבא
ו. המסירת מודעא שמוסרים לבטל את כל הנדרים שידור מכאן ולהבא, מהני רק באופן שלא יזכור את המודעא בשעת הנדר, ולכתחילה אין לסמוך כלל על המסירת מודעא הנ"ל ועל כן חוזרים ומתירים בכל שנה ושנהו, ונחלקו הפוסקים לגבי מנהגי מצוה שנהג ולא התנה עליהם שיהיה בלי נדר האם צריכים להתירם, או שיש לסמוך בזה על המסירת מודעא שמסר בער"ה והם בטלים מאליהםז.
אם המתידים קרובים, להתיד בלילה, ובי"ד שקול
ז. המתירים יכולים להיות קרובים זה לזה, וגם קרובים למבקש ההתרה, ומותר להתיר גם בלילה קודם עלות השחר, וכן מהני בזה בי"ד שקול [וכן חזינן מהמנהג להתיר בעשרה]ח.
ליקח בחוד להתרת נדדים
ח. נשים וקטנים פסולים להתרת נדרים, ולכן לא יקח לדיין אלא בחור שכבר נתמלא זקנו או שידוע לו שכבר הביא ב' שערותט.
להתיד נדדי קטנים ושהמתידים יהיו גדולים
ט. קטן שהוא מופלא הסמוך לאיש דהיינו מי"ב שנים ומעלה, וכן קטנה מבת י"א שנים ומעלה, נדריהם נדר מן התורה וצריכים להתיר נדריהםי, ואמנם לא מהני שיתירו אצל בני גילם רק צריכים להתיר אצל גדולים שכבר הביאו ב' שערות, והוא הדין לבחורים המתירים נדריהם שלא יתירו אצל בחורים אחרים שלא ידוע אם הביאו ב' שערות רק אצל בחורים שנתמלא זקנם. וכמדומה שמנהג העולם שלא לדקדק בכל זה רק סומכים על אמירת כל נדרי שביוהכ"פ.
ליקח א' שכבר התיד לעצמו נדדין
י. יש המהדרין להתיר אצל אלו שכבר התירו לעצמן, אבל מדינא אין קפידא בכך ואף לא חזינן לרבנן קשישאי שנהגו כןיא.
א. עיי' ברכ"י סו"ס תקפ"א בשם הש"ך עה"ת, ושע"ת סק"א, ובקיצוש"ע סו"ס קכ"ח דלכך נהגו לעשות התרה בער"ה.
ב. דה"ח ומקורו בשבלי הלקט. ובענין מה שאומרים אפילו נזירות שמשון, עיי' פ"ת יו"ד רל"ט סק"ו שהק' שהרי לנזירות שמשון לא מהני התרה, ועיי' תשו' בני"צ ח"א סי' פ"א.
ג. חיי"א וקיצוש"ע.
ד. עיי' מט"א סמ"ט, ובשל"ה הק' מבואר דבעי עשרה, ובספר יהושע בסופו פסקים קצ"ט כתב שנכון ליקח י' מתירים כיון שמזכירים בנוסח להתיר אף נדרים ושבועות שקיבל ע"ע בחלום ומבו' בהל' נדרים סי' ר"י דלחלום בעינן י' אנשים, "ולזה מנהג הראשונים שהיה בעדה כולה ולא היו פורשים לכמה כיתות נכון מאד, וכן יש לנהוג להתיר העדה כולה כי אז ישנו עכ"פ עשרה לומדים להתיר".
ה. עיי' שו"ע יו"ד רל"ד סנ"ז.
ו. עיי' רמ"א יו"ד סי' רי"א ס"א ובש"ך שם.
ז. סתימת הפוסקים שהצריכו התרה למנהגי מצוה משמע שאין חילוק בזה בין נדר למנהג מצוה ולעולם אין לסמוך לכתחילה על התנאי והביטול שעשה בער"ה, ואולם עיי' בשו"ת שלמת חיים סי' רל"א והנראה מדבריו שאף שלענין נדר אין לסמוך לכתחי' על התנאי של ער"ה וכדברי הרמ"א מיהו לענין מנהג מצוה שפיר יש לסמוך בזה על התנאי הנ", וכן דעת הגרשז"א ועוד.
ח. שו"ע יו"ד סי' רכ"ח, ושו"ת רעק"א סי'ע"ג.
ט. עיי' להרעק"א בשו"ת סי' ע"ג ובגליונו ליו"ד סי' רכ"ח דבנדרים לא סמכינן אחזקה דרבא שמסתמא הביא ב' שערות, רק בעינן שיהיה לנו ידיעה ברורה שכבר הביא ב' שערות.
י. עיי' מנ"ח מצוה ת"ז שהסתפק אם מהני שאלה על נדרו של מופלא הסמוך לאיש, ומקור הספק במל"מ פ"ב מהל' נזירות, ובשו"ת שבה"ל ח"ה סי' קכ"ט שמסתימת הפוסקים נראה שמהני התרה.
יא. בספר מקראי קודש כתב שהגאון בעל תורת חסד היה מהדר להתיר אצל מי שכבר התיר לעצמו, עפ"י הגמ' שבועות י"ד ע"א מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב, ואמנם אין זה רק סמך בעלמא שהרי התרת נדרים אינה כפרה.
