הורינו

בס"ד

הורינו דברות קדשך

כיבוד אב ואם בפרשת השבוע

בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ (שם)

באור החיים הקדוש מפרש שאביו ואימו הנאמרים כאן, הם כנסת ישראל והקב"ה. ומבאר שהסיבה לכך שבן סורר ומורה גונב מאביו ואימו ומתחצף אליהם, היא בגלל שהם לא חינכו אותו כנדרש להיות נכנע לקב"ה. וזה לשון האוה"ח; העיר הכתוב כי בן סורר ומורה ליולדיו יסובבהו על כן היותו מורד באביו ואימו, שהם הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל וכו' כי לפי שיולדיו חושכים שבטם מבניהם ומניחים אותם לעשות הטוב והישר בעיניהם, זה יסובב שגם בהם ימרוד.

בספר 'ושלל לא יחסר' מביא את דרשתו של האדמו"ר רבי חיים אליעזר שפירא ממונקאטש, בעל שו"ת 'מנחת אלעזר', בתוכחת מוסר מופלאה המלמדת אותנו כי יסוד התנהגותם הטובה של הילדים, זה כאשר הם הולכים בדרכי אבותיהם ושומעים ב"קולם", במה שאומרים בקול. אם זה ברכות ודברי קדושה או להיפך. וכך כותב; הנה, מי שיש לו בנים כשתילי זיתים סביב לשולחנו, והולכים עמו לבית הכנסת או לבית המדרש, אם רואים הם את אביהם מתפלל כראוי בקול נעימה ובכוונה, או אז גם הם יתלהבו בליבם ברשפי אש של קדושה, ויערב להם ויאהבו להתפלל כראוי, וממילא גם כשיגדלו ילכו הם בדרך ה'. וכן בתהלוכות ביתו, אם רואה הבן שאביו ואימו לא ידקדקו במצוות ה', לברך ברכות הנהנים וברכת המזון וברכת אשר יצר וקריאת שמע כדת של תורה וכדו' אז אף אם אביו ואימו ייסרוהו בדברים ללמוד ולהתפלל ולברך ברכת המזון - לא ישמע להם, כיון שרואה שאביו ואימו בעצמם התרשלו בזה.

כי יִהְיֶה לְאִישׁ בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרָה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ (כ"א, י"ח)

בפשטות מדובר בילד שאין לו עול ומרות ואין לו יראת שמים, ונהרג ששם סופו שסופו ללסטם את הבריות. אולם הרמב"ן מחדש שתחילת הקלקול של בן סורר הוא דווקא בכך שאינו שומע בקול אביו ובקול אימו. ולכן לומד הרמב"ן בסוף דבריו כאן על הפסוק, שכל דין בן סורר הוא השתלשלות הנובעת ממצוות כיבוד אב ואם. "וגם זו מצוה מחודשת או מבוארת מן כבד את אביך ואת אימך, ואיש אימו ואביו תיראו". עכ"ל.

וכך גם מרחיב יותר האברבנאל בדבריו, גם המצווה מחודשת כי השם יתברך צווה כבד את אביך ואת אימך ובסדר קדושים איש אימו ואביו תיראו. ולכן ראה משה רבינו עליו השלום לבאר בזה עונש הסורר לאביו ולאימו. ע"כ. דהיינו, שפרשת בן סורר מגיעה לאחר ציווי כבד את אביו בלוחות שניות בפרשת ואתחנן, כי זה תוצאה של זה. אם אין כבד את אביך ואת אימך, יגיע לבן סורר. ו"איננו שומע בקול אביו ובקול אימו" זה לא רק שאינו מחונך ואינו הולך בדרכם, אלא שעובר בצורה ברורה על כיבוד ומורא אב ואם.

ובאבן עזרא גם רומז לכך ומפרש סורר ומורה. כנגד השם וכנגד אבותיו אם הם יראי השם:

הורינו דרך חיים

כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג

כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות, כהלכות ברכות, שבת, שמירת הלשון ועוד, כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות כיבוד אב ואם ומוראם, שמצווה זו היא תמידית בכל זמן, וחמורה היא עד מאוד, ואם לא ילמד את הלכותיה, מאין ידע היכן לקיימן, ויכשל בדברים רבים, מבלי לדעת שהוא נכשל.

כיון שבספר בן איש חי בהמשך דבריו הנ"ל בפרשת שופטים מביא הלכות כיבוד אב ואם, נמנה כאן מספר הלכות מתוך דברים.

קצת הלכות נפוצות שראוי לשים לב - חלק ב'

הדין להאכיל את אביו ואימו: מעיקר הדין מאכילם משלהם ולא צריך להוציא עליהם מכספו. אמנם, זה כאשר יש להם, אבל אם אין להם, בית דין כופים על אדם לדאוג למזון אביו ואימו כמה שהוא יכול. ואם גם לו אין אפשרות, אינו חייב לחזר על הפתחים עבורם. ובכל זאת כותב הבן איש חי, שאמנם לא כופים עליו לחזר על הפתחים אבל ראוי לעשות את זה "מצד הנימוס ודרך ארץ" ולא משורת הדין. ומלבד זאת, גם כאשר אינו מחויב להאכילם כאשר אין לו, זה עדיין לא פוטר אותו מעצם מצוות כיבוד אב ואם, וחייב לכבדם בגופו.

וחשוב להזכיר - אפילו שכאשר אין להורים אוכל כראוי, מחויבים הילדים לזון אותם, עדיין אם לחלק מהילדים יותר קל מבחינה כלכלית ולחלק מהילדים יותר קשה. כותב הבן איש חי "ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים מחייבים את העשירים בלבד".

עד היכן כבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכוהו לים לא יכלימם ולא יכעס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק. ויש אומרים שאם רוצים לזרוק מעותיו, יכול הבן למנוע מהם, וזה דווקא קודם שזרקו שאפשר שימנעו, אבל אם כבר זרקו אסור להכלימם ולדבר כלום כנגדם. וגם בזה (למנוע מהם לפני) מותר דווקא במקום שרוצים ולא לעשות לו הפסד, אבל אם רוצים למנוע ממנו רווח, אסור בכל ענין: ראה את אביו שעבר על דברי תורה, לא יאמר לו עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו אבא, כתוב בתורה כך וכך? כאלו הוא שואל ממנו ואינו מזהירו, והוא יבין מעצמו ולא יתבייש. ואפילו היה אביו עם הארץ וראהו עבר על דברי תורה (ולא יכול לומר לו בלשון שאלה - כתוב בתורה כך וכך? כי אביו לא יודע) יאמר לו בדרך סיפור; מעשה שהיה באדם אחד שכך וכך עשה, ואמר לו החכם שדבר זה אסור. וכך אינו מביישו אלא כביכול מספר לו סיפור.

אנו רואים בעוונותינו הרבים כשהבנים אינם מכבדים את הוריהם ומתחצפים אליהם, הם אינם עושים את רצונם גם כשמצווים אותם בדרך תורה ומצוות, ואיש בדרכו הולך עד שיש שסוטים לגמרי מדרך התורה והמצוות, וכל זה משום שלא חינכו אותם בילדותם בכיבוד אב ואם כמו שצריך. (אברבנאל פרשת יתרו)

בס"ד

מעשה אבות

סיפור מהחיים

מעשה בבן קטן שלא ציער את אביו על שלא קיבל ממנו אומה - חלק ב'

תקציר תחילת המעשה משבוע שעבר:

מעשה בעשיר בא בימיו שהכין לכל אחד מעשרת בניו כיס עם אלף דינרי זהב. במרוצת הזמן נאלץ להוציא כסף מהכיס ששמר לבנו הצעיר, עד שנותרו בו רק שמונים דינרים. הבן, אף שהבין זאת, לא התלונן ולא ציער את אביו. לפני מותו אמר להם בני, ידעתם שנתתי בידכם חלק יפה וטוב, הרי שלכם לפניכם, אם תשמרום, תשמרום. ואם תעזבום, תעזבום. לפי שהעושר בעוה"ז אין לו קיום, ואז ברך לכל אחד ואחד. לבן הצעיר, על כיבודו הרב, לא נתן כסף אלא "פתקה" - עדות חתומה מגדולי ירושלים על קיום מצוות כיבוד אב שלו, ועמה ברכת האבות שאינה ניתנת ליטול. הבן קיבל זאת באהבה ותפר את הפתקה על בגדיו. לאחר מות האב התגאו האחים בעושרם, ולעגו לבן הקטן שקיבל "רק" פתקה. הוא נאלץ לעבוד באדמה בשנת בצורת, וכמעט מת ברעב.

פעם אחת פגע בו רבי אלעזר בן חרסום ועשיר גדול היה, וותרן בממונו היה, והיה נהוג שהיה מהנה ת"ח ואנשי מעשה מנכסיו, והיה עוזר אותם בממונו. אמר לו אותו הבן: רבי, פרנסני. אמר לו קראת? אמר לו לא. אמר לו שנית? אמר לו לא. אלא ב(זכות)מה אפרנסך? אמר לו בזה שבידי פרנסני - הוציא הפתקא שכתב לו אביו, והראה אותה לו. כשראה רבי אלעזר איך היה אביו מעיד עליו שקיים מצות כיבוד ונזהר עליה מאד, אמר לו - בני, מצוה גדולה קיימת. כדאית היא להגין עליך בעוה"ז ובעוה"ב. ששנינו: אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ואלו הן כבוד אב ואם וכו' מיד עמד רבי אלעזר ופרנסו כל אותם שנים של בצורת ולמדו תורה והיו קוראים לו תנחום בר חרסום על שם ר' אלעזר בן חרסום.

כיון שראהו ר' אלעזר חכם ומבין וירא שמים חבבו והאמינו, ונתן בידו סחורות ושלחו בפרקמטיא בלודיא"ה ולאחר זמן חזר אצל ר' אלעזר בהנאה ובממון רב, והצליח. וחזר עוד ר' אלעזר ושלחו בפרקמטיא והצליח, כשראה ר' אלעזר כך הפקידו על כל אשר היה לו בבית ובשדה ולבסוף השיאו אישה מקרובות אשתו והוליד ממנה בנים הגונים ונתגדלו בתורה ובמצות ונתכבד ונתעשר עושר גדול מאוד.

וכיון ששמעו אחיו עליו שנתחתן עם ר' אלעזר בן חרסום וזכה לכך נתוועדו כולם והלכו אצלו במקום שהיה דר, ותחת שהיו מהתלים בו בהיותו עני ולא הניח לו אביהם עושר ונכסים לרוב כמו שהניח להם, חזרו ונתפארו בו שזכה לתורה ולייחס ולעושר, וקראוהו 'אחינו הגדול' וקמו מפניו והדרוהו לרוב. אמר להם והלא קטן ובזוי שבכם הייתי, אמרו לו אם אתה קטן בשנים הרי אתה גדול ממנו בתורה ובמעלה.

(מובא בספר 'מאה שערים' שער ע"ט)

בימי בין הזמנים היינו טרודים ולחוצים - כבר שבועות ארוכים שאנחנו מחפשים דירה בלי הצלחה, וכל יום שעבר הרגיש כמו הזדמנות שהוחמצה. דווקא באותם ימים ביקשו ההורים שלי עזרה בעניין הדורש הקדשת זמן רב. זה בא בדיוק בזמן הכי לא נוח, כשהרגשנו שכל יום חשוב שנחפש דירה לפני תחילת הזמן. ובכל זאת, בעלי ואני החלטנו לדחות הכול, לוותר על יום שלם, ולהיות שם בשבילם באמת.

ולא תיארנו לעצמנו למה שקרה: למחרת ממש התקשר אלינו מישהו על דירה ששכחנו שבכלל פנינו אליה - בדיוק במיקום שרצינו, במחיר הוגן. הרגשנו את זה ממש: איך בזכות כיבוד הורים זכינו לברכה ולסייעתא דשמיא.

(נשלח למערכת ע"י בעלי המעשה)

בס"ד

והשיב לב

שאלות ותשובות משולחנם של יועצים רבניים ומטפלים

ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון. סודיות מובטחת.

שלום למערכת 'והשיב לב'. אנחנו זוג צעיר, נשואים כבר תקופה של שנה וחצי, וברוך ה' ההורים שלנו משקיעים ועוזרים לנו מאוד בשכירות 'יחידה' (שהיא בעצם basement) בירושלים - עזרה שאנחנו מעריכים מאוד ולא לוקחים כמובן מאליו.

הבעיה היא שהמקום הזה שאנחנו מתגוררים, למרות המאמץ הכספי הגדול שההורים משקיעים, זו יחידה קטנה וצפופה, ולא ממש "נורמלית" מבחינת גודל ותנאים - בגלל המחירים הגבוהים בירושלים. יש לנו חבר טוב שעבר לגור בטבריה עלית, והם מרוצים שם מאוד, גם מבחינת דירה מרווחת, גם מבחינת הכולל שלו ואיכות חיים גבוהה, ובמחיר הרבה יותר נוח (אני עובדת דרך המחשב וכמעט אין משמעות לאיפה שאני גרה). התחלנו לחשוב ברצינות על האפשרות הזו, אבל יש לנו התלבטות גדולה: איך אפשר להעלות את זה בפני ההורים בלי שהם ירגישו נפגעים, אחרי כל המאמץ שהם משקיעים למעננו בירושלים? אנחנו לא רוצים שהם יחשבו שאנחנו לא מעריכים את מה שהם עושים, אבל גם מרגישים שאולי אנחנו עושים טעות שאנחנו לא מתחילים את החיים במקום שאפשר ברווח, כי אחרי זה יהיה לנו כבר יותר קשה המעבר. ובכל מקרה, איך ניגשים לשיחה כזו נכון?

הגדולה של כיבוד אב ואם, והבטחת הקב"ה 'למען ייטב לך' וודאי שווים את המאמץ. אלא מה? נניח שלהורים שלכם אין עניין דווקא שתגורו לידם, ויכול להיות שעוזרים לכם כי מבינים שזה מה שאתם רוצים, אז מה הבעיה אם כן לבוא אליהם בדרך כבוד והערכה על כל מה שעשו עד היום, ולבקש על העתיד. אפשר להעריך מאוד את מה שההורים עשו עד היום, ועדיין להחליט שהשלב הבא נראה אחרת. אלו שני דברים נפרדים לגמרי. בנוסף, עדיף לגשת עם נתונים: "גילינו שבטבריה עלית אפשר לגור בתנאים הרבה יותר טובים, במיר נמוך משמעותית, וזה יקל גם עלינו וגם עליכם בטווח הארוך". זה הופך את זה משיחה רגשית לשיחה הגיונית. תדגישו שזה לא שולל ביקורים ושייכות, טבריה עלית לא רחוקה כל כך, ואתם מתכננים לשמור על קשר הדוק. ומלבד זאת, לא חייבים החלטה סופית באותה שיחה. אפשר ורצוי לומר: "אנחנו עוד חושבים על זה ורצינו לשתף אתכם ולשמוע מה דעתכם" - זה נותן להם תחושת שותפות, לא הצבה בפני עובדה מוגמרת. בהצלחה רבה בעז"ה.

ראשית, כל הכבוד על המחשבה הבוגרת שאתם מנהלים כשאתם לא מסתכלים רק על הנוחות הרגעית, אלא על התמונה הרחבה של איך בונים בית נכון מההתחלה. זו ראייה נכונה.

לעצם העניין צריך לעשות את ההפרדה בין הורים שחשוב להם שהילדים הנשואים יתגוררו בקרבתם, ובין הורים שאין להם שום בעיה עם ילדים שהולכים להתגורר במקומות מרוחקים יותר. אם להורים שלכם יש עניין וחשיבות שתתגוררו בקרבתם, צריך לדעת שזו הלכה בכלל מצוות כיבוד אב ואם לגור בקרבתם, כדי שתוכלו לכבדם ולסייע להם בכל מה שיצטרכו. ואם תגורו במקום רחוק, לא יוכלו הוריכם לפנות אליכם בבקשת עזרה, ונמצא שמנעתם את עצמכם ממצוות כיבוד הורים.

והרי מתוך דבריכם ניתן להבין שאם הייתה לכם סיבה מאוד משמעותית של פרנסה או כולל מצוין דווקא בירושלים, היה שווה לכם להישאר למרות הקושי. אם כן, הזכות