סיפור לשבת קודש

לע"נ יעקב בן מיכל

השליך את הכיס - אבל לא את השבת

על כך סיפר המחנך הג"ר משה טורק זצ"ל מרבי יעקב רוזנהיים זצ"ל, שהיה חותנו של ר' שמואל.

כולנו שומרי שבת המשתדלים להקפיד על קלה כבחמורה. אמנם נתבונן בכמה דוגמאות של אנשים שניכר מפעולתם על המסירות המיוחדת והעמידה בניסיון למען שמירת שבת, ואכן השבת עמדה לצידם גם במניעת הפסד ברור.

ר' שמואל שטראוס זצ"ל ירא אלוקים היה, וכל חייו התאמץ לקיים רצון קונו ולהרבות במצוות ובמעשים טובים. חצר שטרויס המפורסמת בירושלים נתרמה על ידו, על כל המבנים שבתוכה, לבקשתו של גאון המוסר רבי ישראל סלנט זצוק"ל.

ר' שמואל התגורר בעיר קרלסקרוה שבגרמניה. לפרנסתו עסק ר' שמואל בניהול בנק קטן שהקים עבורו חמיו העשיר לאחר נישואיו. במושגי אותם הזמנים, כדי לנהל בנק קטן היה צורך בשלושה דברים: רישיון מן הממשלה, קבלות רשמיות, וחליפה בעלת שני כיסים לכל הפחות... כדי לשכן בהם את כספי הפיקדונות. ואכן, ר' שמואל ניהל את תפקידו ביד רמה. ואנשים רבים סמכו עליו והפקידו בידו את כל חסכונותיהם, וכך הוא פרנס את משפחתו ברווח.

בליל שבת קודש אחד, כאשר ר' שמואל סיים את תפילת ליל שבת והחל לצעוד אל ביתו, הבחין לפתע כי כיס מעילו תפוח. לתדהמתו הרבה התברר לו כי כל כספי הפקדונות שהופקדו בידיו, הצרורים בחבל ובשקיק בד, נמצאים בכיס מעילו. בו ברגע עצר ר' שמואל מהילוכו, עיניו רשפו, ליבו הלם ורקותיו פעמו בחוזקה. כל חייו עמדו על כף המאזניים. השלכת שקיק הבד, כמוה כהשלכת כל עתידו להר גועש. הוא כבר צפה בדמיונו את המוני הלקוחות - איכרים, סוחרים, אנשים שחסכו מפת לחמם עומדים בפתח ביתו וזועקים חמס, גזלן ופושע...

אחוז בשרעפיו עמד ר' שמואל בטבורה של העיר בפינת קרן רחוב והחליט את החלטת חייו, לעשות רצונו יתברך במסירות נפש. ידיו לא רעדו וליבו פעם בקצב סדיר ורגוע. ר' שמואל ניער את מעילו, וצפה באדישות בצרור הכסף שנשמט מכיסו. ר' שמואל המשיך בהילוכו לעבר ביתו, ולא פנה להביט אף לא פעם אחת לעבר האוצר שברגע זה הופקר לגורלו. לבטח לא יחלפו מספר דקות, וחייו של איזה גוי ישתנו מן הקצה אל הקצה.

ר' שמואל נכנס אל ביתו כששמחה עצומה אופפת את כולו. חיוך רחב נמתח על פניו, ולאחר שאיחל לבני משפחתו 'א-גוטן' שבת לבבי, פצח ר' שמואל בשירת שלום עליכם שהדהדה על פני כל הרחוב. באותה שבת לא וויתר ר' שמואל על זמר או מנגינה יפה כל שהיא שעלו בזכרונו. מ'חסדי ה" עד 'קה ריבון עולם'...

בני ביתו לא ידעו מאומה על שאירע ברחוב, וכך חלפה לה השבת על משפחת שטראוס בטוב ובנעימים. כששלושה כוכבים נצצו במרומים, אחז ר' שמואל בהתרגשות את גביע הכסף, ובעוד טיפות יין זולגות במורד כף ידו הבדיל ר' שמואל בקול רם "המבדיל... בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה", כשבליבו הוא הודה לאלוקי ישראל על שנסך בו את תעצומות הנפש לבצע את רצונו לשמור קדושת שבת המלכה, בלא כל חשבון.

כשסיים סימן ר' שמואל לנוכחים לשבת על מקומותיהם, והחל לספר להם את אשר אירע עמו בליל שבת. רגשות פחד ושמחה, צער והתרגשות שימשו בערבוביא ליד שולחן השבת הגדול, שספג באותן שעות דמעות רותחות ודמעות גיל שניגרו מעיני בני המשפחה. ר' שמואל חיזק את ליבם בדברי מוסר ומאמרי חז"ל, כי הכל מאתו יתברך, ואל להם לדאוג, כי הוא הזן והמפרנס לכל, ואנו עשינו את רצונו. ר' שמואל סיים את דבריו והנוכחים שתקו. איש איש התכנס בהרהוריו פנימה, וכל אחד ניסה לגרש ממחשבותיו את השאלה המרה כיצד ייראו החיים שאחרי.

הכל קפצו באחת ממקומם, כאשר כיסאו של ר' שמואל חרק בעוצמה על רצפת החדר. בני הבית הביטו באביהם, שנחפז ללבוש את מעילו העליון ועמד לצאת מפתח הבית תוך שהוא אומר: "עלינו מוטל להשתדל, אני הולך לבדוק מה קרה עם הכסף". בני הבית נותרו במקומם, עצובים על שאירע, ודואגים לאביהם שעתיד להתאכזב מרה כאשר יגלה כי צרור השטרות איננו. ואילו ר' שמואל יצא בשאננות ממפתן ביתו, כשרוח השמחה ששרתה עליו במהלך השבת מלווה אותו לדרכו.

היה זה בשעת לילה מאוחרת. דמותו התמירה של ר' שמואל נראתה היטב על רקע האורות הצהובים שבקעו מחלונות הבתים. דמות של איש אמיץ, אדם ישר והגון, המאמין והבוטח באלוקיו בלא סייגים.

ר' שמואל הלך והתקרב אל המקום בו הוא שמט את מעילו, והנה, בדיוק באותה פינה בקרן הרחוב ההומה, היה מונח ה... צרור. במשך שבת שלימה איש לא נגע בכספו של ר' שמואל! נס ומופת!

ר' שמואל נשא את פניו למרומים, הודה לבורא העולם על שהעניק לו את הכוחות הדרושים לעמוד בניסיון כה גדול, ועל שהציב שמירה על כספו שהיה מונח במשך כל השבת ברחובה של עיר, ובעודו קורא בהתרגשות מזמורי הודיה מספר התהילים, התכופף ר' שמואל במלוא הדרו והשיב את הצרור אל כיס מעילו וחזר בעליצות לביתו. אין צורך לתאר את השמחה העצומה שהשתררה בבית משפחת שטראוס, כאשר אבי המשפחה נכנס אל הבית כשכיב מעילו תפוח ועל פניו החיוך הנצחי.

הרב משה טורק זצ"ל ששמע את המעשה מחמותו, שהייתה בתו הבכורה של ר' יעקב רוזנהיים, מסיים את דבר המעשה, כשהוא מפטיר ואומר: "ומה קרה אחר כך?" למחרת עבר באזור שר האוצר של המחוז, ששמע כי יהודי ישר ונאמן מנהל את הבנק, ובו במקום החליט שכל כספי אוצר המדינה יופקדו בבנק של ר' שמואל שטראוס. למה? כי כך רצה השם יתברך לגמול לו על מסירות נפשו.

הפעם כבר היה ר' שמואל זקוק למספר מעילים בעלי כיסים עמוקים ורחבים... עד מהרה נפוצה השמועה כי מושל המחוז הביע את נאמנותו בבנק שטראוס, ותוך שנים מספר היה ר' שמואל לעשיר מופלג ומפורסם. מכספים אלו תרם ר' שמואל את חצר 'שטרויס' המפורסמת, בה התגוררו צדיקים מופלגים וגאוני ארץ, בהם הגאון ר' איצל'ה בלאזר והגאון נפתלי אמסטרדם זצוק"ל.

האסיר ששמר שתי שבתות

סיפור נפלא שמענו מהרב שניר גואטה שליט"א: הסיפור התרחש בכלא ארצות הברית, שבו היו מספר אסירים יהודים. במהלך השהות של האסירים היהודים בכלא, הביאו רב שיעביר שיעור חיזוק אחת לשבועיים. לאחר מספר ביקורים של הרב בכלא, פנה אליו אחד האסירים וסיפר לו שהוא נמצא כבר כמה שנים בכלא

לעשן משה בן רואה

המשך סיפור לשבת קודש

להפתעת הרב סיפרו לו שאותו אסיר כבר לא נמצא בכלא. הרב לא הבין לפשר העניין, והאסירים הסבירו לו שיום אחד הגיעו סוהרים לתא שלו בכלא, פתחו את הדלתות ושחררו אותו מהכלא.

הרב עדיין התקשה להאמין. אחרי השיעור הוא פנה לסוהרים ולאחראי הכלא כדי להבין את פשר העניין. להפתעתו הרבה סיפרו לו שבארצות הברית יש שופט בכיר מאוד שיצא לגמלאות. לפני יציאתו לגמלאות החליט השופט לבדוק מספר תיקים מרכזיים בהם שפט והכריע, על מנת לראות האם יש אדם שיושב בטעות בכלא על לא עוול בכפו.

השופט בדק מספר תיקים ואז הגיע לתיק של האסיר, שם הוא מצא כי אכן יש ראיות הקושרות את האסיר למקרה הפשע, אך הן לא חותכות, ולכן לא ניתן להרשיע אותו ולהכניסו לכלא. מיד החליט השופט לשנות את גזר הדין עוד בטרם יצא לגמלאות ולשחרר את האסיר לאלתר.

כששמע הרב את המקרה הוא פשוט לא האמין. הנה הוא רואה מה גדול כוחה של השבת, ומהי עוצמתו של יהודי פשוט שנמצא בכלא ומאמין באמונה שלמה בכוחה של השבת ובכוחו של בורא עולם.

לאחר תקופה ארוכה, קרא הרב בספר של האדמו"ר בעל חידושי הרי"ם שבו כתוב, שדברי רשב"י שאמר במסכת שבת "אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים" - נאמרו לא רק על כלל ישראל, אלא גם על יהודים יחידים. האסיר שישב בכלא כיוון לדעת האדמו"ר הקדוש רבי יצחק מאיר אלתר, בעל חידושי הרי"ם.

הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א, הביא ביאור מהרה"ק בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים זי"ע, ביאור נפלא החושף בפנינו עד היכן מגיע כח ברכת השבת. שהבורא יתברך נטל את היום השביעי והפך אותו למציאות חדשה של ברכה. זה אינו יום שהתברך, זהו יום שמהותו ברכה, שכל כולו קדושה. זו הפיכה של היום כולו למציאות אחרת. אם יום רגיל כולל בעיקר יום ולילה, שמש שזורחת ושמש ששוקעת, הרי שמציאותו של יום השבת השתנתה לחלוטין, הוא הפך ליום של קדושה, ליום של ברכה.

ולכן ברכת השבת היא מהותית, וכל מי ש'נוגע' בשבת 'נדבק' בברכתה, המתחברת אליו ומשפיעה עליו במלוא חופניים. כמובן ניתן לזכות בברכה הזו יותר ויותר, ככל שהחיבור עם השבת מעמיק יותר, עם השיפור בהקפדה על הלכותיה, עם העלאת הרוממות בסעודותיה, עם הוספת זמירות ותשבחות במהלכה, עם תוספת התלהבות בתפילותיה - כך גדלה הברכה המושפעת ממנה, וכך זוכה בה היהודי יותר ויותר.

על הפסוק (בראשית ב, ג): "ויברך אלוקים... יום השביעי" הביאו אור החיים הקדוש והמלבי"ם את דברי הזוהר הקדוש, שהקדוש ברוך הוא בירך את יום השבת שממנו משתלשלות כל הברכות למעלה ולמטה, בעליונים ובתחתונים, וממנו נמשך השפע לכל ימות השבוע.

וזאת הכוונה במילים: "ויברך אלוקים... יום השביעי" - שממנו מושפע הברכה, לפי שהוא מקור הברכה, ועל יד שהאדם מתחבר לשבת הוא שואב ממנה את כל הברכה והשפע לכל השבוע הבא

(מתוך הספר בך בטחנו מאת הרב צבי נקר 050-4124-438 גמור)