על כך סיפר המחנך הג"ר משה טורק זצ"ל מרבי יעקב רוזנהיים זצ"ל, שהיה חותנו של ר' שמואל.
כולנו שומרי שבת המשתדלים להקפיד על קלה כבחמורה, אמנם נתבונן בכמה דוגמאות של אנשים שניכר מפעולתם על המסירות המיוחדת והעמידה בניסיון למען שמירת שבת, ואכן השבת עמדה לצידם גם במניעת הפסד ברור.
ר' שמואל שטראוס זצ"ל ירא אלוקים היה, וכל חייו התאמץ לקיים רצון קונו ולהרבות במצוות ובמעשים טובים. חצר שטרויס המפורסמת בירושלים נתרמה על ידו, על כל המבנים שבתוכה, לבקשתו של גאון המוסר רבי ישראל סלנט זצוק"ל.
ר' שמואל התגורר בעיר קרלסרוהה שבגרמניה. לפרנסתו עסק ר' שמואל בניהול בנק קטן שהקים עבורו חמיו העשיר לאחר נישואיו. במושגי אותם הזמנים, כדי לנהל בנק קטן היה צורך בשלושה דברים: רישיון מן הממשלה, קבלות רשמיות, וחליפה בעלת שני כיסים לכל הפחות... כדי לשכן בהם את כספי הפיקדונות. ואכן, ר' שמואל ניהל את תפקידו ביד רמה. ואנשים רבים סמכו עליו והפקידו בידו את כל חסכונותיהם, וכך הוא פרנס את משפחתו ברווח.
בליל שבת קודש אחד, כאשר ר' שמואל סיים את תפילת ליל שבת והחל לצעוד אל ביתו, הבחין לפתע כי כיס מעילו תפוח. לתדהמתו הרבה התברר לו כי כל כספי הפיקדונות שהופקדו בידו, הצרורים בחבילות, נמצאים בכיס מעילו. בו ברגע עצר ר' שמואל מהילוכו, עיניו חשכו, ליבו הלם ורקותיו פקעו בחוזקה. כל חייו עמדו על כף המאזניים. השלכת שקיק הבד, כמוה כהשלכת כל עתידו להר גועש. הוא כבר צפה בדמיונו את המוני הלקוחות - איכרים, סוחרים, אנשים שחסכו פת לחמם עומדים בפתח ביתו וזועקים חמס, גזל ופשע...
אחוז בשרעפיו עמד ר' שמואל בטבורה של העיר בפינת קרן רחוב והחליט את החלטת חייו. לעשות רצונו יתברך במסירות נפש. ידיו לא רעדו וליבו פעם בקצב סדיר ורגוע. ר' שמואל ניער את מעילו, וצפה באדישות בצרור הכסף שנשמט מכיסו. ר' שמואל המשיך בהילוכו לעבר ביתו, ולא פנה להביט אף לא פעם אחת לעבר האוצר שברגע זה הופקר לגורלו. לבטח לא יחלפו מספר דקות, וחייו של איזה גוי ישתנו מן הקצה אל הקצה.
ר' שמואל נכנס אל ביתו כששמחה עצומה אופפת את כולו. חיוך רחב נמתח על פניו, ולאחר שאיחל לבני משפחתו 'א-גוטן' שבת לבבי, פצה ר' שמואל בשירת שלום עליכם שהדהדה על פני כל הרחוב. באותה שבת לא ויתר ר' שמואל על זמר או מנגינה יפה כל שהיא שעלו בזכרונו, מ'חי ה' עד 'קה ריבון עולם'...
בני ביתו לא ידעו מאומה על שאירע ברחוב, וכך חלפה לה השבת על משפחת שטראוס בטוב ובנעימים. כששלושה כוכבים נצצו במרומים, אחז ר' שמואל בהתרגשות את גביע הכסף, ובעוד טיפות יין זולגות במורד כף ידו הבדיל ר' שמואל בקול רם "המבדיל... בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה". כשבליבו הוא הודה לאלוקי ישראל על שנסך בו את תעצומות הנפש לבצע את רצונו לשמור קדושת שבת המלכה, בלא כל חשבון.
כשסיים סימן ר' שמואל לנוכחים לשבת על מקומותיהם, והחל לספר להם את אשר אירע עמו בליל שבת. רגשות פחד ושמחה, צער והתרגשות שימשו בערבוביא ליד שולחן השבת הגדול. שטפו באותן שעות דמעות רותחות ודמעות גיל שניגרו מעיני בני המשפחה. ר' שמואל חיזק את ליבם בדברי מוסר ומאמרי חז"ל, כי הכל מאתו יתברך, ואל להם לדאוג, כי הוא הזן והמפרנס לכל, ואנו עשינו את רצונו. ר' שמואל סיים את דבריו והנוכחים שתקו. איש איש התכנס בהרהוריו פנימה, וכל אחד ניסה לגרש ממחשבותיו את השאלה המרה כיצד ייראו החיים שאחרי.
הכל קפצו באחת ממקומם, כאשר כיסאו של ר' שמואל חרק בעוצמה על רצפת החדר. בני הבית הביטו באביהם, שניגש ללבוש את מעילו העליון ועמד לצאת מפתח הבית תוך שהוא אומר: "עלינו מוטל להשתדל, אני הולך לבדוק מה קרה עם הכסף". בני הבית נותרו במקומם, עצובים על שאירע, ודואגים לאביהם שעתיד להתאכזב מרה כאשר יגלה כי צרור השטרות איננו. ואילו ר' שמואל יצא בשאננות ממפתן ביתו, כשרוח השמחה ששרתה עליו במהלך השבת מלווה אותו לדרכו.
היה זה בשעת לילה מאוחרת. דמותו החסודה של ר' שמואל נראתה היטב על רקע האורות הצהובים שבקעו מחלונות הבתים. דמות של איש אמיץ, אדם ישר והגון, המאמין והבוטח באלוקיו בלא סייגים.
ר' שמואל הלך והתקרב אל המקום בו הוא שמט את מעילו, והנה, בדיוק באותה פינה בקרן הרחוב ההומה, היה מונח ה... צרור. במשך שבת שלימה איש לא נגע בכספו של ר' שמואל! נס ומופת!
ר' שמואל נשא את פניו למרומים, הודה לבורא העולם על שהעניק לו את הכוחות הדרושים לעמוד בניסיון כה גדול, ועל שהציב שמירה על כספו שהיה מונח במשך כל השבת ברחובה של עיר, ובעודו קורא בהתרגשות מזמורי הודיה מספר התהילים, התכופף ר' שמואל במלוא הדרו והשיב את הצרור אל כיס מעילו וחזר בעליצות לביתו. אין צורך לתאר את השמחה העצומה שהשתררה בבית משפחת שטראוס, כאשר אבי המשפחה נכנס אל הבית כשכיס מעילו תפוח ועל פניו החיוך הנצחי.
הרב משה טורק זצ"ל ששמע את המעשה מחמותו, שהייתה בתו הבכורה של ר' יעקב רוזנהיים, מסיים את דבר המעשה, כשהוא מפטיר ואומר: "ומה קרה אחר כך?"
למחרת עבר באזור שר האוצר של המחוז, ששמע כי יהודי ישר ונאמן מנהל את הבנק, ובו במקום החליט שכל כספי אוצר המדינה יופקדו בבנק של ר' שמואל שטראוס. למה? כי כך רצה השם יתברך לגמול לו על מסירות נפשו.
הפעם כבר היה ר' שמואל זקוק למספר מעילים בעלי כיסים עמוקים ורחבים... עד מהרה נפוצה השמועה כי מושל המחוז הביע את נאמנותו בבנק שטראוס, ותוך שנים מספר היה ר' שמואל לעשיר מופלג ומפורסם. מכספים אלו תרם ר' שמואל את חצר 'שטרויס' המפורסמת, בה התגוררו צדיקים מופלגים וגאוני ארץ, בהם הגאון ר' איצל'ה בלאזר והגאון נפתלי אמסטרדם זצוק"ל.
האסיר ששמר שתי שבתות
סיפור נפלא שמענו מהרב שניר גואטה שליט"א: הסיפור התרחש בכלא ארצות הברית, שבו היו מספר אסירים יהודים. במהלך השהות של האסירים היהודים בכלא, הביאו רב שיעביר שיעור חיזוק אחת לשבועיים. באחד מביקוריו של הרב בכלא, פנה אליו אחד האסירים וסיפר לו שהוא נמצא כבר כמה שנים בכלא ושנתנו לו עוד חמש עשרה שנה, שיעור של פעם בשבועיים למשך חצי שנה-שנה אינו מספיק לו והוא מעוניין ללמוד יותר.
הרב אמר לאסיר שאין לו אישור להגיע לכלא יותר מפעם בשבועיים, אבל מה שכן ניתן לעשות זה להביא לו ספרים שבהם ילמד לבד במהלך השהות בכלא.
הרב הציע לאסיר שיתחיל ללמוד הלכות שבת. האסיר הסכים, ואכן, לאחר שבועיים, כשהרב הגיע להעביר את השיעור הקבוע, הוא הביא לאסיר את הספר.
האסיר ישב בתא שלו והחל לקרוא את ההקדמה של הספר. שם הוא קרא למה זוכה אדם המענג את השבת: "נותנים לו נחלה בלי מצרים" (שבת קיח ע"א), "נותנים לו משאלות ליבו" (שם קיח ע"ב). בהמשך קרא האסיר את דברי חז"ל ש"אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים" (שם).
האסיר סגר מיד את הספר והחל לרקוד מאושר. כל חבריו לתא לא הבינו על מה ולמה. שאלו אותו לפשר העניין, אך הוא לא הסכים לענות והמשיך לשיר ולרקוד.
לאחר שבועיים, כשהרב העביר את השיעור בכלא, הוא ראה את האסיר שקיבל את הספר יושב עם חיוך מאוזן לאוזן. הרב שאל מיד לפשר החיוך, והאסיר אמר שאחרי השיעור הוא מעוניין להראות לרב סוד גדול שהתגלה לו.
לאחר השיעור, האסיר הוביל את הרב למקום צדדי. הוא פתח את ספר ההלכות וגילה לו את ה'סוד הגדול'. ה'סוד' הוא דברי חז"ל שאמרו, ש"אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים".
הרב הסביר לאסיר שלא מדובר בסוד גדול וכי המשפט מוכר וידוע. האסיר שאל בתמיהה: "האם הרב לא ירד לעומק דעתי? אתה לא מבין על מה מדובר?"
הרב הניד את ראשו בשלילה והאסיר הסביר: "תשמע כבוד הרב, פה טמון הסוד ליציאה שלי מהכלא. במידה ואני אשמור שתי שבתות כהלכה, אני נגאל מיד ויוצא מהכלא".
הרב הסביר לאסיר שהמשפט הזה לא מדבר עליו או על יציאה מהכלא, ושלא יפתח ציפיות, שהרי נשאר לו לרצות עוד חמש עשרה שנה בכלא.
האסיר זעם על הרב, ואמר לו שהוא לא יודע את הפירוש האמיתי, שאין לו אמונה, ושהוא יראה שהדברים מכוונים גם אליו, שהרי הוא אדם מישראל ורשום במפורש שאם ישראל ישמרו שתי שבתות מיד הם נגאלים.
מסיבה כלשהי, הרב לא יכול להגיע לכלא לפגישה הבאה שלו עם האסירים, והוא הגיע רק כעבור ארבעה שבועות מאז השיחה שלו עם אותו אסיר. הרב החל בשיעור, אך כשהבחין ש'ידידו' האסיר שאיתו שוחח בפעם האחרונה איננו נוכח - הוא עצר מיד את השיעור וביקש שיקראו לו.
להפתעת הרב סיפרו לו שאותו אסיר כבר לא נמצא בכלא. הרב לא הבין לפשר העניין, והאסירים הסבירו לו שיום אחד הגיעו סוהרים לתא שלו בכלא, פתחו את הדלתות ושחררו אותו מהכלא.
הרב עדיין התקשה להאמין. אחרי השיעור הוא פנה לסוהרים ולאחראי הכלא כדי להבין את פשר העניין. להפתעתו הרבה סיפרו לו שבארצות הברית יש שופט בכיר מאוד שיצא לגמלאות. לפני יציאתו לגמלאות החליט השופט לבדוק מספר תיקים מרכזיים בהם שפט והכריע, על מנת לראות האם יש אדם שיושב בטעות בכלא על לא עוול בכפו.
השופט בדק מספר תיקים ואז הגיע לתיק של האסיר, שם הוא מצא כי אכן יש ראיות הקושרות את האסיר למקרה הפשע, אך הן לא חותכות, ולכן לא ניתן להרשיע אותו ולהכניסו לכלא. מיד החליט השופט לשנות את גזר הדין עוד בטרם יצא לגמלאות ולשחרר את האסיר לאלתר.
כששמע הרב את המקרה הוא פשוט לא האמין. הנה הוא רואה פה גדולה כוחה של השבת, ומהי עוצמתו של יהודי פשוט שנמצא בכלא ומאמין באמונה שלמה בכוחה של השבת ובכוחו של בורא עולם.
לאחר תקופה ארוכה, קרא הרב בספר של האדמו"ר בעל חידושי הרי"ם שבו כתוב, שדברי רשב"י שאמר במסכת שבת "אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים" - נאמרו לא רק על כלל ישראל, אלא גם על יהודים יחידים. האסיר שישב בכלא כיוון לדעת האדמו"ר הקדוש רבי יצחק מאיר אלתר, בעל חידושי הרי"ם.
הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א, הביא ביאור מהרה"ק בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים זי"ע. ביאור נפלא החושף בפנינו עד היכן מגיע כח ברכת השבת. שהבורא יתברך נטל את היום השביעי והפך אותו למציאות חדשה של ברכה. זה אינו יום שהתברך, זהו יום שמהותו ברכה, שכל כולו קדושה. זו הפיכה של היום כולו למציאות אחרת. אם יום רגיל כולל בעיקר יום ולילה, שמש שזורחת ושמש ששוקעת, הרי שמציאותו של יום השבת השתנתה לחלוטין. הוא הפך ליום של קדושה, ליום של ברכה.
ולכן ברכת השבת היא מהותית, וכל מי ש'נוגע' בשבת 'נדבק' בברכתה, המתחברת אליו ומשפיעה עליו במלוא חופניים. כמובן ניתן לזכות בברכה הזו יותר ויותר, ככל שהחיבור עם השבת מעמיק יותר. עם השיפור בהקפדה על הלכותיה, עם העלאת הרוממות בסעודותיה, עם הוספת זמירות ותשבחות במהלכה, עם תוספת התלהבות בתפילותיה - כך גדלה הברכה המושפעת ממנה, וכך זוכה בה היהודי יותר ויותר.
על הפסוק (בראשית ב, ג): "ויברך אלוקים... יום השביעי" הביאו אור החיים הקדוש והמלבי"ם את דברי הזוהר הקדוש, שהקדוש ברוך הוא בירך את יום השבת שממנו משתלשלות כל הברכות למעלה ולמטה, בעליונים ובתחתונים, וממנו נמשך השפע לכל ימות השבוע.
וזאת הכוונה במילים: "ויברך אלוקים... יום השביעי" - שממנו מושפע הברכה, לפי שהוא מקור הברכה. ועל יד שהאדם מתחבר לשבת הוא שואב ממנה את כל הברכה והשפע לכל השבוע הבא.
(מתוך הספר 'בר בטוח' מאת הרב צבי נקר)