מצעד חמץ בפסח שני

מִקְצָתִי: סְעִיד חוֹזֵר בְּלִי הַתִּינֹקֶת! "אַתָּה מְנַסֶּה לְרַמּוֹת אוֹתִי", הוּא מַאֲשִׁים אֶת הָרַב, וְזֶה מֵשִׁיב לוֹ בְּפִקְחוּת: "לוּ הָיִיתָ מֵבִין בְּפּוֹלִיטִיקָה, לֹא הָיִיתָ חוֹשֵׁב כָּךְ!"

סְעִיד נָעַץ בָּרַב עֵינַיִם מִשְׁתּוֹמְמוֹת. הוּא הִתְקַשָּׁה לְהָבִין בְּדִיּוּק אֶת פִּלְפּוּלוֹ שֶׁל הָרַב, אֲבָל בְּדָבָר אֶחָד הִשְׁתַּכְנֵעַ מֵעַל לְכָל סָפֵק: בָּעִסְקָה הַמְּכִירָה הַזּוֹ טָמוּן סִכּוּי רְצִינִי בְּיוֹתֵר לְשִׁחְרוּרוֹ מִן הַכֶּלֶא. הוּא פָּנָה אֶל הַשּׁוֹטְרִים שֶׁהִקִּיפוּהוּ: "בּוֹאוּ! אֲנִי רוֹצֶה לְהָבִיא לָרַב אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלּוֹ!".

עֶשֶׂר דַּקּוֹת מְתוּחוֹת חָלְפוּ וְהַמַּכְשִׁיר שֶׁל מַר אַמְנוֹן רָטַט שׁוּב. הוּא הֶאֱזִין רֶגַע לַשְּׁפוֹפֶרֶת וּפָנָיו נָהֲרוּ.

"הַיַּלְדָּה בַּיָּדַיִם שֶׁל הַשּׁוֹטְרִים, בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה!", הוֹדִיעַ לָאָב בְּפָנִים קוֹרְנוֹת. "מִתְבָּרֵר שֶׁהוּא מָסַר אוֹתָהּ בִּבְהִילוּת לְאֵיזֶה גַּן יְלָדִים, בְּלִי לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת, וְאָמַר שֶׁהוּא מְמַהֵר וְתֵכֶף יָשׁוּב".

"בָּרוּךְ הַשֵּׁם!", פָּרְצָה אֲנָחָה מְשֻׁחְרֶרֶת מִקִּירוֹת לִבּוֹ שֶׁל הָרַב שִׁמְעוֹן. "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב", וְהָאָב הַנִּרְגָּשׁ מִהֵר לְהִתְקַשֵּׁר לְאִשְׁתּוֹ.

אַךְ סִיֵּם אֶת הַשִּׂיחָה הַשְּׂמֵחָה וְחֻלְיַת הַשּׁוֹטְרִים שָׁבָה עִם הַשְּׁבוּיָה הַפְּעוּטוֹנִית. מִי שֶׁרָאָה אֶת הַחִבּוּק שֶׁקִּבְּלָה... אֲנִי דָּמַעְתִּי מֵהִתְרַגְּשׁוּת. מַה יֵּשׁ? זוֹ לֹא בּוּשָׁה. אֲבָל הַסִּיּוּם הַמֻּצְלָח שֶׁל הַסִּפּוּר הָיָה כַּאֲשֶׁר הָרַב שִׁמְעוֹן נִגַּשׁ לַפֶּתַח הַמְּכוֹנִית שֶׁבָּהּ כְּבָר יָשַׁב סְעִיד וַאֲזִיקִים עַל יָדָיו, בַּדֶּרֶךְ לַמַּעֲצָר. "אֲגַב, סְעִיד, נִזְכַּרְתִּי בִּפְרָט קָטָן שֶׁאוּלַי יְעַנְיֵן אוֹתְךָ: תַּאֲרִיךְ תְּחִלַּת הַמְּכִירָה הוּא לֹא לִפְנֵי עֶרֶב פֶּסַח. כָּךְ שֶׁעַד אָז, לְמַעֲשֶׂה, זְכוּתִי לְהַחְלִיף אֶת הַגּוֹי הַקּוֹנֶה בְּכָל גּוֹי אַחֵר. אוּלַי אֶמְצָא גּוֹי שֶׁהוּא קְצָת יוֹתֵר בַּר דַּעַת מִמְּךָ"...

***

מַפְחִיד הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַמַּבָּט שֶׁסְּעִיד הֶחֱזִיר לָרַב שִׁמְעוֹן. "אַתָּה עוֹד תִּצְטַעֵר עַל זֶה, מִלָּה שֶׁל סְעִיד!", סִנֵּן בְּחָרוֹן מִבֵּין שְׂפָתָיו. "הִבְטַחְתָּ שֶׁתִּמְכֹּר לִי אֶת הֶחָמֵץ. לֹא לְשׁוּם עֲרָבִי אַחֵר!".

"שְׁמַע, סְעִיד", הִפְתִּיעַ הָרַב שִׁמְעוֹן, "אוּלַי אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ, אֲבָל לָנוּ הַיְּהוּדִים, חֹדֶשׁ בְּדִיּוּק אַחֲרֵי חַג פֶּסַח, יֵשׁ עוֹד פַּעַם חַג פֶּסַח. שָׁמַעְתָּ עַל זֶה? קוֹרְאִים לַחַג הַזֶּה 'פֶּסַח שֵׁנִי'. אֲנִי מוּכָן לְהִתְחַיֵּב עַכְשָׁו בְּלִי שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לַחֲרָטָה, שֶׁבְּ'פֶּסַח שֵׁנִי' לֹא אֶמְכֹּר אֶת הֶחָמֵץ שֶׁל הַמְּדִינָה לְשׁוּם גּוֹי זוּלָתְךָ! אֵיךְ זֶה?".

סְעִיד בָּחַן בְּעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת אֶת פָּנָיו שֶׁל הָרַב. הוּא נִסָּה לְגַלּוֹת אִם גַּם הַפַּעַם מְדֻבָּר בְּמַלְכֹּדֶת. אַךְ פָּנָיו שֶׁל הָרַב לֹא הִסְגִּירוּ שׁוּם נִיצוֹץ שֶׁל עַרְמוּמִיּוּת. "מַקְשִׁיב טוֹב, כְּבוֹד הָרַב!", קוֹלוֹ שֶׁל סְעִיד יָרַד לִלְחִישָׁה. "עָשִׂינוּ עֵסֶק. אַתָּה מִתְחַיֵּב שֶׁאַתָּה לֹא מוֹכֵר אֶת הֶחָמֵץ בְּ... בְּפֶסַח מִסְפָּר שְׁתַּיִם, אוֹ אֵיךְ שֶׁקּוֹרְאִים לָזֶה, לְשׁוּם עֲרָבִי חוּץ מִמֶּנִּי?".

"מִתְחַיֵּב!", הִצְהִיר הָרַב חֲגִיגִית. פָּנָיו שֶׁל סְעִיד צָהֲלוּ. "רֶגַע!", בִּקֵּשׁ הָרַב שִׁמְעוֹן לְהַבְהִיר. "זֶה לֹא בְּחִנָּם. אַתָּה זוֹכֵר מָה הִסְבַּרְתִּי לְךָ, שֶׁמִּי שֶׁקּוֹנֶה אֶת הֶחָמֵץ שֶׁל הַמְּדִינָה בְּעֶצֶם יָכוֹל לְהִשְׁתַּחְרֵר מִן הַכֶּלֶא?".

"בֶּטַח, כְּבוֹד הָרַב!".

"אָז זֶהוּ, שֶׁבִּתְמוּרָה לַהִתְחַיְּבוּת שֶׁלִּי, אַתָּה מִתְחַיֵּב לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה בַּחֲקִירָה וּלְגַלּוֹת לַחוֹקְרִים אֶת כָּל הַמֵּידָע שֶׁיִּדְרְשׁוּ מִמְּךָ. אַתָּה מוּכָן לְהִתְחַיֵּב עַל זֶה?".

"תִּרְאֶה, כְּבוֹד הָרַב, זֶה לֹא פָּשׁוּט. בַּחֲקִירוֹת, הַמִּנְהָג שֶׁלָּנוּ, הָעֲרָבִים, לְמַמֵּשׁ אֶת זְכוּת הַשְּׁתִיקָה, וְלֹא נָעִים לִהְיוֹת אֶחָד כָּזֶה שֶׁחוֹרֵג אַחֶרֶת... אִם זֶה יִוָּדַע, זֶה עָלוּל לִהְיוֹת מְאוֹד־מְאוֹד לֹא נָעִים. הֵם יַחְכּוּ לִי כְּשֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר מִן הַכֶּלֶא"... קוֹלוֹ נִרְעַד. הֵם כַּנִּרְאֶה בֶּאֱמֶת חֲסְרֵי רַחֲמִים, הַ'חֲבֵרִים' שֶׁל סְעִיד.

"אֵין בְּעָיוֹת", חִיֵּךְ הָרַב שִׁמְעוֹן. "אִם אַתָּה חוֹשֵׁשׁ, אֲנִי יָכוֹל לְאַרְגֵּן שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ אוֹתְךָ מִן הַכֶּלֶא אַף פַּעַם וְזֶהוּ... בְּכָל אֹפֶן, סְעִיד", הָרַב שִׁמְעוֹן הִקְשִׁיחַ אֶת טוֹן דִּבּוּרוֹ, "הַבְּרֵרָה בְּיָדְךָ! אִם אֶשְׁמַע מֵהַחוֹקְרִים שֶׁהֵם אֵינָם מְרֻצִּים, לֹא תִּרְאֶה אוֹתִי יוֹתֵר!". הָרַב שִׁמְעוֹן טָפַח בְּחָזְקָה עַל גַּג הַמְּכוֹנִית הַמִּשְׁטַרְתִּית, לְאוֹת שֶׁהוּא סִיֵּם אֶת הַ'טִּפּוּל' בֶּעָצִיר וְהֵם מְשֻׁחְרָרִים לְדַרְכָּם, וְהַנַּיֶּדֶת הַמִּשְׁטַרְתִּית דָּהֲרָה קָדִימָה.

הֶמְשֵׁךְ יָבוֹא