רגע שהוא אלפיים שנה

רֶגַע. על הגלות נאמר בנבואת ישעיה (נד,ז־ח): "בְּרֶגַע קָטן עֲזַבְתִּיךְ... הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֶּךְ". עולה מייד השאלה: איך אפשר לכנות גלות בת אלפיים שנה 'רגע קטון'?

הרבי מהר"ש מליובאוויטש מסביר (תורת שמואל תרל"ג, חלק א, עמ' סה): "אמרו רז"ל יומו של הקב"ה אלף שנה, הרי שמזמן מועט שלמעלה נעשה למטה זמן הרבה... וכן בבחינה היותר גבוה כתיב 'ברגע קטן עזבתיך', שכל ימי העזיבה נחשב למעלה רגע קָטן".

הרבי מליובאוויטש דיבר על כך בזעקה (תורת מנחם כרך מד, עמ' 285): מכיוון שהקב"ה הוא עצם הטוב, וטבע הטוב להיטיב למה עשה ה' ככה, שבשביל העבודה בדרך מנוחה יצטרכו להמתין עד לקיום הייעוד שנאמר בסיום הפרשה: "והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב", ואילו עיקר העבודה היא באופן ד"כי תצא למלחמה" דווקא?

"ובפרטיות יותר שבמשך שית אלפי שנין דהווי עלמא, הנה רוב הזמן העבודה היא בדרך מלחמה, שזהו כללות המעמד ומצב בזמן הגלות...

"ואף שבנוגע לכללות זמן הגלות נאמר 'ברגע קטן עזבתיך', ומייד לאחרי 'רגע קָטן' זה תהיה הגאולה ויקוים הייעוד ונגלה כבוד ה' וגו'" הרי שיעור הזמן ד'רגע קטן' הוא רק מצד למעלה, ואילו למטה הרי זה נמשך ריבוי זמן...

"אך הענין הוא... שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך... אמנם זה עניין שאינו מובן על־פי טעם ודעת, אבל זאת יודעים אנו, מכיוון שכך נאמר בתורה".