סליחות

חודש אלול - אשרינו

האר"י ז"ל אומר כי מהות חודש אלול מתגלה בראשי תיבות "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (פרי עץ חיים ושער הפסוקים). שעניינו ביטוי לאהבת ה' אלינו ולאהבתנו אליו שמתגלה בחודש זה. שיא האהבה הוא בראש השנה שבו אנחנו קוראים בהפטרה "אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד" (ירמיהו לא). על זה כותב רבי חיים ויטאל "לִרְמז כִּי בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל הקב"ה מִתְרַצֶה עִם יִשְׂרָאֵל, וְנַעֲשֶׂה דּוֹד לָהֶם לְקָרְבָם בִּתְשׁוּבָה, וְהוּא קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בְּחֹדֶשׁ זֶה". "וְנֶהְפַּךְ הקב"ה יָדִיד וְאוֹהֵב אֶל הָאָדָם הַשָּׁב בִּתְשׁוּבָה" (עץ הדעת טוב - כי תצא).

באלול מחדשים את הברית עם ה'

בחודש זה אנחנו פותחים כל יום את הסליחות בתפילה לחידוש הברית ביננו לבין הקב"ה במילים "רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קְיָמֵהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימָא" ריבונו של עולם, זכור את הברית של אברהם האהוב, של יצחק, של יעקב וכו' "בְּדִיל וַיַּעֲבֹר" בזכות י"ג מידות של ויעבור. חידוש הברית נעשה על ידי התפילה, כאמור "וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקב" (שמות ב כג). כך היה במצרים וכך אנחנו מתפללים גם היום לזעוק את ה' לחדש את הברית שמביאה את הגאולה.

לכן י"ג מידות ברבים

וכיון שאנחנו מדברים על חידוש הברית בין ה' לבין עם ישראל, הברית נכרתה עם העם "הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל עַמִּךְ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם. וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ" (שמות לד י). לכן אומרים את הי"ג מידות בעשרה אנשים לפחות. (עי' שו"ת הרשב"א חלק א סימן ריא)

"מסתברא לי שכל שאומרן דרך תפילה ובקשת רחמים אין נאמרין ביחיד וכדבר שבקדושה הן". כדברי הרשב"א פסק גם בתרומת הדשן (סימן ח'. דרכי משה תקסה ה). וכך פסק גם השו"ע "אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, דדבר שבקדושה הם; אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא, אומרם".

עיקר הסליחות – להתפלל על הגאולה

הקיום המלא של ברית האבות הוא בגאולה. "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם". כך כתב באגרות הרמ"ז (טז) שעדיף להתפלל על גלות שכינה ועל חורבן הבית יותר מכל הסליחות שאדם אומר על חטאיו "כי הוא הוא עצם הסליחה והתפלה היותר מקובלת לפני המקום, כי השעה צריכה לכך והזמן מזומן לכל איש נאמן לבלתי ישכח אהבת ירושלים וחבת ציון, וגדול זכותו נוכח פני עליון".

סליחות ביחד עם ה'

סליחות - אתערותא דלתתא

חובת סליחות לא נאמרה בגמרא או בדברי חז"ל. כל מי שמציין את מקורה מתאר כי כך מנהג ישראל וכך היא לשון הרמב"ם והשו"ע והטור. וגם בימינו רואים את בעלי התשובה מתעוררים מעצמם לומר סליחות לאלפים ולרבבות, אע"פ שאף אחד לא דחק בהם לקום בשעות אשמורת הבוקר לסליחות, זה בוער בתוכם. וזה עיקר הגאולה שעם ישראל חפץ לדבק בקב"ה בחינת "השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" דהיינו שכנסת ישראל תחפץ קרבת לה' יתברך בלי שום כפיה כלל.

הארת פנים דלתתא כנגד הארת פנים דלעילא

בשם האר"י הקדוש נאמר כי יש לומר בסליחות י"ב פעמים אלפא ביתא כנגד י"ב סוגים שונים של הארת פנים שמתקיימים בחודש אלול שנאמר בו: "אני לדודי ודודי לי" (עיין פרי עץ חיים ר"ה הקדמה שער כד). משמעות העניין היא שאלוקים מאיר לנו פנים בחודש זה באופנים שונים, וכשהחמה מאירה פנים – גם הלבנה מחזירה את אורה. לכן אנו מתפללים כנגד כל אותן בחינות שונות של הארת פנים ומתפללים עליהן (עיין שו"ת תורה לשמה תקכג. מתחיל ב"רחמנא" ב"עתיק דוכרא").

סליחות כסדרן

לכן היה אומר מו"ר הרב זצוק"ל, כי אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות, יתפללו כסדר שבתחילה אנו מזכירים את י"ג מידות שהיא הברית שה' כרת עמנו על גאולה שלמה ויזכירו את הברית שמוזכרת בתפילת "רחמנא". ויאמרו י"ג מידות בטעמים, וכשיהיה מניין יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו (לבוש וא"ר תקפא). אבל לא יהפכו את הסדר של הסליחות לומר קודם את סוף הסליחות ואחר כך את י"ג מידות. כי אנחנו מתפללים לפי סדר התפילה של מעלה.

אשמורת הבוקר בהתאם לעת רצון העליונה

כיוון שהסליחות שלנו מקבילות לשפע האלוקי שבחודש הזה, חשוב לכוון גם את השעה של התפילות, כמו שכתוב בסימן א' בשו"ע וכך כתב בהלכות סליחות "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים" (שו"ע תקפא ס"א). כן כתב הרמ"א שאומרים סליחות באשמורת הבוקר, כן הוא מנהג הגאונים וכן כתב הרמב"ם "ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום" (הלכות תשובה ג ד).

כ"כ מהרח"ו בשם האר"י (שער הכוונות תחילת דרושי ראש השנה) "ענין הסליחות של בני ספרד באשמורת הבוקר ליל חודש אלול עד יום הכיפורים. העיד לי ה"ר יונתן סאגיש שהוא ראה למורי האר"י ז"ל שהיה אומר מלה במלה עם הציבור" באשמורת הבוקר. וכתב המג"א (סק"א) "שהקב"ה שט בלילה בי"ח אלף עולמות, ובשלש שעות אחרונות שט בעולם הזה והוא עת רצון". ודייק כי "בחצות ראוי לבקש רחמים על כנסת ישראל ועל בניה כו' ובסוף הלילה יבקש צרכיו".

סליחות לפני חצות לילה

לכן כתב בשער הכוונות בדרושי תפילת ערבית (דרוש א): "גם דע כי בחצות [בחצי] לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מדות דויעבר, זולתי בליל יום הכפורים". "גם אין ראוי לומר שום קינה ולא לעורר שום בכיה על חורבן הבית רק אחר חצות כנזכר בזוהר פעמים רבות פרשת ויקהל. כי בחצות הלילה אז מתעוררת הבכייה למעלה על חורבן בית המקדש ואז זמנה האמיתית".

הורדת שפע שובע חסד אל עליון למען יכנס לפנים משורת הדין

ובתשובת מהר"ם זכותא כתב על המתפללים סליחות קודם חצות לילה "כי הלא בכל ארץ אשכנז ופולניא וארצות המערב וארץ תוגרמה ואחרון חביב בארץ ישראל תוב"ב אין אחד שינהגו ככה". והסביר על פי חכמי הקבלה "כי הלא נודע לכל רואי שמש שהזכרת תלת עשר מכילן דרחמי הוא הורדת שפע שובע חסד אל עליון למען יכנס לנו לפנים משורת הדין וזמנו ההגון הוא ביום או קרוב אליו שאז שערי החנינה נפתחים כמד"א (תהלים מב ט) יומם יצוה ה' חסדו. אבל בלילה הוא עת הסתרת האור ושעת שלטון ממוני הדין פחד לילה ודבר באופל יהלך ב"מ".

מנהג מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל

כן היה מנהגו של מרן אבא זצוק"ל לומר סליחות באשמורת הבוקר תמידים כסדרן יום יום. ולא היה אומר בחצות לילה אע"פ שאפשר לומר סליחות אחר חצות, ועוד כתב הרה"ג משה הררי שליט"א בספרו מקראי קודש כי מרן אבא זצוק"ל הורה לו שעדיף לומר סליחות לפני תפילת מנחה מאשר בבוקר לאחר תפילת שחרית משום שהסליחות ענינן לעורר את האדם לתשובה וכך התפילה בכוונה יותר עכת"ד.

ה' מֶלֶךְ - פעמיים כי טוב

כן פירשו המקובלים הטעם לכך שאנו אומרים פעמיים בתפילה ובסליחות "ה' מֶלֶךְ, ה' מָלַךְ, ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וְעֵד". והביאו ב"בית יוסף" (נ'): "ומה שאומרים אותו פעמיים נראה שהוא על פי מה שכתב בתיקונים (תיקון ע', דף קל"ד ע"ב) כשבא לפרש הסודות הנרמזים בשבח זה אמר ובגין דא כפל לון תרין זימנין". ומבואר ב"מתוק מדבש", כי אנו אומרים את המשפט הזה פעמיים כנגד המלכת ה' בעולמות היותר עליונים, ומתוך כך אנו רואים את התגלות מלכות ה' גם בעולם שלנו. ויהי רצון שנזכה לראות מלכות ה' בעליונים ובתחתונים במהרה. אמן.

תלמידי חכמים, הראשונים לומר סליחות

מי לנו גדול ממשה רבינו שאמר סליחות ותחנונים על ישראל

כתב רבי משה בן מכיר בספרו סדר היום (נ"ז): "אל יאמר החכם או הדיין למה אבטל לימודי כדי להשתתף עם הצבור בסליחות ותחנונים, יתפללו המה ואני על משמרתי אעמודה עוסק בלימודי, כי תלמוד תורה כנגד כולם. חלילה לבעל נפש לומר כן, כי אף על פי שתלמוד תורה אין ערוך אליו, אבל יש עתים וזמנים שצריך להתעצם מאוד בתפלה ותחנונים, וזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, ואדרבה מוטל על התלמידי חכמים והזקנים שבדור להעתיר ולבקש רחמים מלפני השי"ת על עם ה' ונחלתו, כי הם המגינים על הדור ותפלתם מתקבלת ברצון".

וכך כתב הכנסת הגדולה אורח חיים (סימן תרכ"א), בשם רבנו ישעיה אחרון ז"ל, הובא בשלטי גבורים (פרק קמא דברכות), אותם תלמידי חכמים שעוסקים בתורה בבית הכנסת ביום הכפורים בשעה שהצבור מתפללים, ומשתמטים מלהתפלל אותם תפלות וסליחות ותחנונים עמהם - לא יפה עושים. ומי לנו גדול ממשה רבנו שכל כולו היו תורה שקיבל מסיני והעבירה לעם ישראל ובימים אלו מסר את נפשו בתפילה למען עם ישראל?

מתקבצין לפני ועומדין לפני באגודה אחת

ומקורם בתנא דבי אליהו זוטא (פרק כג) כתיב "הָיָה דָּוִד יוֹדֵעַ שֶׁעָתִיד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִהְיוֹת חָרֵב וְהַקָּרְבָּנוֹת יִהְיוּ בְּטֵלִין בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהָיָה דָּוִד מִצְטַעֵר עַל יִשְׂרָאֵל בְּמָה יִהְיֶה כַּפָּרָה לַעֲוֹנֹתֵיהֶן. וְאָמַר הקב"ה לְדָוִד בְּשָׁעָה שֶׁהַצָּרוֹת בָּאוֹת עַל יִשְׂרָאֵל בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶן יַעַמְדוּ לִפְנֵי יַחַד בַּאֲגֻדָּה אַחַת וְיִתְוַדּוּ עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם לִפְנֵי וְיֹאמְרוּ לִפְנֵי סֵדֶר סְלִיחָה וַאֲנִי אֶעֱנֶה אוֹתָם.

וּבַמָּה גִּלָּה אוֹתָן הקב"ה זאת? אָמַר ר' יוֹחָנָן: הקב"ה גִּלָּה זֹאת בְּפָסוּק (שמות לד) וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא וגו'. מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד הקב"ה מִן עֲרָפֶל שֶׁלּוֹ כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁמִּתְעַטֵף בְּטַלִיתוֹ וְעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגִלָּה לוֹ לְמֹשֶׁה סֵדֶר סְלִיחָה".

תלמיד חכם - אל יזוח דעתו עליו מלהתפלל על ישראל

עוד כותב שם אליהו הנביא אזהרה גדולה. "אמר הקב"ה למשה, אם יהיה תלמיד חכם בדור שיש בידו להוציא את ישראל מידי חובתן אל יזוח דעתו עליו מלהתפלל על ישראל. אל יסתכל בי שלא היה שום שותף עמי בעשיית בראשית וירדתי וגליתי סדר סליחה למשה. וכן ממני ילמדו כל באי עולם וכל מי שיש בידו להוציא את ישראל מידי חובתן. וכשהוא מוציא אותן - אני נותן להם שכר טוב. ובשעה שישראל מתקבצין לפני ועומדן לפני באגדה אחת ואומרים לפני סדר סליחה אני אענה אותם שנאמר (תהלים כ) ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו".

ראוי ונבון להם ביותר להיות המה ראשונים לכל דבר שבקדושה

על כן כתב במטה אפרים (תקפא) שת"ח לא יפרוש מהציבור. וכ"כ במשנה ברורה (תריט סז) ואין לתלמיד חבם לעסוק בתורה ולהשמיט מלומר התפלות והסליחות עם הציבור. וכן הוא באלף המגן (ס"ק כד) "והנה רבים מבעלי תורה הורו היתר לעצמן למנוע מלומר בכל ימי הסליחות וכו'". "ולכן ראוי ונבון להם ביותר להיות המה ראשונים לכל דבר שבקדושה ולהשתתף עם הצבור בעת אמירת הסליחות או תהלים ומהם יראו שארית ישראל וכן יעשו". וכ"כ בטור ברקת והביאו החיד"א בברכי יוסף.

וכך היה נוהג מו"ר הרב זצ"ל שכל ימיו היה עומד בתפילה על כלל ישראל ועל כל יהודי ויהודי להושיע לו מצרתו. לקיים מה שאמר בתנא דבי אליהו זה. וכך גם היה נוהג לקום כל ימיו לתפילה עם הנץ החמה. ובכל חודש אלול היה קם לסליחות לפני עלות השחר, ולא היה פוטר עצמו בשום תואנה. למרות העול הגדול של הציבור שהיה מוטל על כתפיו בדיינות ובהיותו רב ראשי לישראל, ולמרות שהיה מסתובב בכל הארץ בכל חודש אלול להרבות תורה ויראה, לא הפסיד סליחות אפילו לא יום אחד.

סדר הסליחות

סדר הסליחות כסדר התפילה

כתב הלבוש (תקפא סעיף א) סוד גדול על סדר הסליחות שהוא כנגד התפילה. "אף על גב שבכל ימות השנה אין אומרים תתקבל אלא אחר תפלת שמונה עשרה, שכן הוא משמעות לשון צלותהון שפרושו תפלה, וסתם תפלה רצה לומר תפלת שמונה עשרה, שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם על סדר התפלה של כל היום, כי הפסוקים שקדם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה, והסליחות עם הי"ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום תפלת י"ח, שעיקר התפלה הוא י"ג מדות, ואח"כ נופלין על פניהם כמו אחר כל התפלות ומסימין ואנחנו לא נדע, לכן אומרים אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל תפלות השנה".

י"ג מידות – סדר תפילה

ומה שכתב כי סדר י"ג מידות הוא עיקר סדר התפילה מקורו בגמרא (ראש השנה יז ע"ב) שפירשו כל הפסוק "ויעבור ה' על פניו ויקרא" (שמות לד). אמר רבי יוחנן, אלמלא מקרא כתוב, אי - אפשר לאמרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח - ציבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו, כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה, ואני אמחול להם עונותיהם. (שמות לד). עוד כתבו שם "אמר רב יהודה, ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר, (שם) "הנה אנכי כרת ברית" וגו'.

אין תפלתו חוזרת ריקם אלא אם כן היו בידו עבירות שמעכבות זה

ועל מעלת י"ג מידות אלו שאומרים 150 פעמים מאלול ועד יוה"כ כתב רבינו בחיי (שמות לד ו) "וצרי אתה לדעת כי כל המבין שלש עשרה מדות ויודיע פרושן ועקרן ומתפלל בהם בכונה, אין תפלתו חוזרת ריקם, אלא אם כן היו בידו עברות שממעכבות זה. והנה בזמן הזה שאנחנו שרויים בגלוות ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאותנו, ולא מזבח להקריב עליו קרבנות, ולא בית המקדש להתפלל בתוכו. לא נשאר לנו לפני ה' בלתי אם תפלתנו וי"ג מדותיו, ומתוך י"ג מדות אלה למדנו סדרי תפלה ובקשת רחמים מאת אדון הכל יתעללה".

האם להתפלל ביחד בקול או בלחש

לומר בשקט לבדו - שלא יאבד מילה

בשו"ת רדב"ז (חלק ג סימן תעד) נשאל על מה שכתב כי אין ראוי לאדם לקרות ק"ש לבדו ולמהר בקריאתה קודם הצבור אלא שיקרא עם הצבור מלה במלה בלא קדימה ואיחור. והקשו עליו מתשובה לרבינו האי גאון שכתב: "אבל מעליא איהו בלחש דלא יתאבד מבר נש תבה חדא או תרין דהא כל חד חייב בקריאתה וכולה וחייבים בחשבונה ואצטרי לאשלמא בכול. ומאן דגרע חדא מנייהו - כאלו גרע חדא עלמא. ועל דא בקריאתה בקול רם זמנין דשתק פורתא וצבורא יקרא ולהלאה ויקרא בה ומהה ותבה דאינון אמרין וידלג תבה או תרין ויתיב. ועל דא בלחש כל חד יקרא ולא יגרע כלום". וכדבריו כתב הרשב"א "כדי שיהיה כל אחד ואחד משנן בפיו שאלו אומרין אותו בקול רם אולי יבטח האחד על השמיעה בקריאת הצבור".

צרי לקרות ק"ש בקול רם כדי לעורר המחשבה וענה "כבר כתבתי באותה תשובה שאין הדברים אמורים אלא לקים המנהג אשר נהגו לקרות בלחש. אבל מדינא צרי לקרות ק"ש בקול רם כדי לעורר המחשבה. וכן היו נוהגין בספרד אף על פי שהיו קורין אותו בלחש היו קורין פסוק ראשון בקול רם לעורר המחשבה". והמשיך וכתב "והכי משמע בהדיא בגמרא ממה שהתקינו לומר בשכמל"ו בלחש משמע דשאר ק"ש בקול רם".

היוצא מפי המרובין יש בו כח וחוזק לבקוע כמה אוירים ולבטל קטיגורין

והמשך להסביר "ותו דאמר ו חכמי הסוד כי הדבור או התפלה או סליחות ותחנונים היוצא מפי המרובין יש בו כח וחזק לבקע כמה אוירים ולבטל קטגורין עד שעולה הדבור למעלה למקום הראוי לו וזהו שאמר הכתוב הן אל כביר לא ימאס. וע"כ נהגו כל ישראל לקרות בקול גדול יחד ק"ש ותחנונים לא כאשר תופסים עלינו ועל רבנו וכי אין הקדוש ברוך הוא יודע אפלו מה שבלב האדם והם לא ידעו ולא יבינו סוד הטעם והסגלה זאת בתפלה או בדבור של יחיד". וסיים "ומ"מ מודה אני שאם אתה חושד את עצמך שתדלג מקצת תיבות ותסמוך בהם על הצבור מוטב שתקרא בלחש ובנחת כדי שלא תתרחק מן הצבור".

לפי הכלי המוכן לקבל בימים האלה - נמשך עליו הארה לכל השנה

וכתב הפלא יועץ על הסליחות "ומדרגות מדרגות יש גבוה מעל גבוה ואין אדם דומה לחברו ולפי מה שהיה כלי מוכן לקבל בימים האלה כנמשך עליו הארה לשאר ימות השנה להתנהג בסדר קדשה וכו'. ואפלו מי שהוא עם הארץ ואינו יודע מה שמוציא מפיו, עכ"פ יאמר הסליחות אות באות תבה בתבה בקול בכי קול תחנון ביודעו הכונה שהוא מבקש לפני המלך ה' צבאות על אשר חטא על הנפש, וחרדה ילבש. ואם כה יעשה - יבטח בשם אלקי"ו כי אל חנון ורחום הוא ומר בה לסלח ולא יחפץ במות המת ואינו בא בטרחוניא עם בריותיו רק שיעשה אשר בכחו לעשות ומודה ועוזב ירחם".