שואל ומשיב בהלכה- סליחות - חלק ג'
על מה צריך להקפיד כשאומרים סליחות?
להלן סיכום ההלכה מפי ר' אליהו פנחסי שליט"א מתוך ספרו 'הכשרות למעשה':
אם אין זמן לומר גם תיקון חצות וגם סליחות – תיקון חצות קודם לסליחות, ואפילו לתלמוד תורה. אדם שקם לפני עלות השחר יקדים לומר תיקון חצות, גם אם יפסיד בכך את אמירת הסליחות.
אין לומר וידוי יותר מפעם אחת, אפילו לא בשני נוסחים שונים. לכן, כשאומר תיקון חצות לפני הסליחות, לא יאמר וידוי בתיקון חצות אלא רק בסליחות. כמו כן, אם אומר סליחות או תיקון חצות אחר חצות הלילה, ולאחר מכן אומר קריאת שמע שעל המיטה, לא יאמר וידוי בשניהם, מכיוון שאדם האומר וידוי פעמיים הרי הוא ככלב השב על קיאו. מקורות: בא"ח וישלח י"ג; שער הכוונות, דף נ"א.
תלמידי חכמים ומלמדים גם הם צריכים להתאמץ לומר סליחות עם הציבור. ראוי שילכו לישון מוקדם יותר מהרגלם, כדי שלא ייפגע לימוד התורה שלהם או העברת השיעור לתלמידיהם. מקורות: רמ"א יו"ד סימן רמ"ה סעיף י"ז.
תלמידי חכמים ובחורי ישיבות הרגילים לעסוק בתורה עד שעה מאוחרת בלילה, ואם ישכימו באשמורת הבוקר לומר סליחות יש חשש שיתבטלו מסדר לימודם ביום, ישתדלו לומר סליחות בציבור אחר חצות הלילה. אם אינם מוצאים מניין לאמירת סליחות אחר חצות הלילה, ישתדלו לכל הפחות לקום לסליחות בימי שני וחמישי. בנוסף, יתאזרו בכל עוז לקום ולהשתתף עם הציבור באמירת סליחות ותחנונים בעשרת ימי תשובה.
אדם המשכים לומר סליחות באשמורת הבוקר צריך להיזהר שלא ינמנם בתפילת שחרית, ובפרט בקריאת שמע וברכותיה ובתפילת שמונה עשרה במיוחד כאשר התפילין עליו, אסור לישון או להסיח דעתו מהן מפני קדושתן. מי שאינו נזהר בזה– יצא שכרו בהפסדו. כלל גדול אמרו בעבודת ה': לשמור תחילה את העיקר, ורק אח"כ להוסיף בחסידות, ולא לזלזל בעיקר ולקיים רק את התוספת. אם אינו יכול להיזהר בכך, עדיף שיאמר סליחות לפני תפילת מנחה או אחר חצות הלילה, כדי שיוכל להתפלל שחרית עם תפילין כראוי.
החי ייתן אל ליבו, בשעת אמירת הווידוי והסליחות, לבדוק ולפשפש במעשיו, לחזור בתשובה שלימה ולהוסיף מצוות ומעשים טובים בהתקרב יום הדין, שבו נשקלים זכויותיו ועוונותיו של כל אדם.
אחר שסיימו לומר סליחות יאמרו קדיש 'תתקבל', אפילו אם מתפללים תפילת שחרית מיד לאחר הסליחות. אם היו עשרה שאמרו סליחות ואחד מהם יצא מביה"כ לפני אמירת הקדיש, לא יאמרו קדיש 'תתקבל' אם לא נותרו לפחות עשרה אנשים.
מְסִירוּת נֶפֶשׁ וּשְׂכָרָהּ
הגאון הרב יחיאל צוקר סיפר: "שמעתי סיפור מפי הרב אורן רייך, שהיה לו תלמיד מצוין בכל קנה מידה: בהתמדה, ביראת שמיים זכה וטהורה – משהו לא רגיל. הוא עלה והתעלה, התחתן, וכיום הוא אברך ת"ח מופלג ממש. בחור זה לא גדל בבית של רבנים, אפילו לא בבית של בני תורה. יהודים פשוטים מאוד הם הוריו, וזה מאוד התמיה אותי: כיצד גדל פרי מבורך כל כך בבית שלא בדיוק מהווה דוגמה לכל התכונות הנפלאות האלו. הפליאה גדלה בעיניי לאחר שנחשפתי לכך שהבחור אינו היחיד בבית. יש לו אחים גדולים ממנו, וכולם בני תורה ותלמידי חכמים.
סיקרן אותי מאוד לדעת מה סודו. ביום מן הימים, בשיחה אקראית, התברר לי. הוא סיפר על סבו, שהיה איש פשוט מאוד, לא מלומד, עובד עבודת כפיים לפרנסתו. הסבא בצעירותו נאלץ לשרת כחייל בצבא ארה"ב. הוא נלחם בקוריאה, במלחמה הגדולה שפרצה בין הפלגים השונים במדינה. בסיומה נחלקה קוריאה לשתי מדינות, אחת צפונית ואחת דרומית. כשחזר משם בשלום, הפליג בספינת הצבא בחזרה לאמריקה, הפלגה שארכה כשישה שבועות".
"בספינה לא היה אוכל כשר בכלל, וגם לא היו פירות וירקות כמעט. הוא לא רצה להיגאל, חלילה, במאכלות אסורות, ולכן במשך שישה שבועות אכל בצל, רק בצל! בלי שום פרי או ירק נוסף, בלי שום מאכל אחר. אכל בצל ושתה מים כך במשך שישה שבועות! האיש לא היה מגדולי הדור, איש פשוט, פשוט מאוד, אבל שישה שבועות של בצל, וזהו, רק כדי לא להיכשל במאכלות אסורות. מעשה עצום של מסירות נפש, ואכן בורא עולם שילם לו על כך. התוצאה ניכרה היטב בנכדים הגדולים שלו".
רְפוּאָה טִבְעִית- הַקָּשֶׁר בֵּין מַעֲרֶכֶת הָעֲצַבִּים וּכְאֵב - חֵלֶק ב'
כיצד ניתן להקל על הכאב ? הנשימה ככלי טיפולי עוצמתי. נשימה מודעת, עמוקה ואיטית– מרגיעה את מערכת העצבים, מורידה את רמת הקורטיזול ומעלה את הסרוטונין, ממלאת את התאים בחמצן, משחררת השרירים ומסייעת לגוף להיכנס למצב של ריפוי. תרגול נשימה מודעת – שאיפה 4 שניות, החזקת אוויר 4 שניות, נשיפה איטית 8 שניות – מספר פעמים ביום
פעילות גופנית מתונה כמו הליכה, יוגה, שחיה וכו'. שינה סדירה לפחות 7 שעות בלילה. תזונה מאזנת ירקות ירוקים, שמן זית, אגוזים, כורכום אומגה 3. (גב' אליס אוליאל, נטרופתית ורפלקסולוגית)
