תקיעת שופר באלול

מובא פרקי דרבי אליעזר (מו) "ובראש חדש אלול אמר לו הקב"ה (שמות כד, יב), "עלה אלי ההרה" והעבירו שופר במחנה, שהרי משה עלה להר, שלא יטעו עוד אחר עבודת כוכבים ומזלות, והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז, ו), "עלה אלהים בתרועה", ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה".

מנהג בני אשכנז לתקוע

וכך כתב הטור בהלכות ראש השנה (תקפא) "לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה". ולא הביא השו"ע את מנהג התקיעות. והרמ"א כתב על הסליחות כל חודש אלול "ומנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מראש חדש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית, ויש מקומות שתוקעין ג"כ ערבית". ובימינו לא נוהגים האשכנזים לתקוע במנחה. אמנם אם לא הספיקו לתקוע בשחרית, יתקעו במנחה. וכתב כף החיים (או"ח תקפא יג) כי גם הספרדים נוהגים לתקוע בסליחות "ומיהו הנוהגים כדברי השלחן ערוך יש נוהגין לתקוע גם כן בסליחות באמרם י"ג מידות וגם קודם תתקבל, כדי לקיים דברי הכל".

למה לא מברכים על התקיעות?

והאבני נזר (בנאות הדשא ח"ג אלול אות ג) הקשה למה אין מברכין על התקיעות שתוקעין בכל חודש אלול כיון שהוא מתקנת חכמים כדאיתא בפרקי ר"א ובטור או"ח? ותירץ דהתקיעות שבחודש אלול הן רק הכנה לראש השנה. ואמר בשם החידושי הרי"מ זצ"ל מגור דהתקיעות של חודש אלול הן כדי לתקוע בתוך הלב, דהיינו להכין את הלב כדי שנוכל לקבל התקיעות של ראש השנה. ומשום הכי כיון שהיא רק הכנה לראש השנה אין מברכין וסמכינן על ברכה של עיקר המצוה.