טיב ההשגחה
סיפורי השגחה פרטית שנשלחו למערכת ע"י הקוראים
'סידור מלא'
אני בע"ה מקפיד להיות מעשרה ראשונים ועשרה אחרונים.
החזן "ברכו את ה' המבורך" אם הגעתי אחרי אז אני ממתין למניין הבא.
אלא שהפעם ביתי הקטנה שהתה בגינה מחוץ לבית הכנסת, ורגע מופלאה כזו, מחמת שהאיש הרוצה להתפלל אל השם יתברך, לפני ערבית בקשה שאקח אותה לשירותים בדחיפות.
זה מקום של חופשה ואין מניין נוסף מסודר.
לקחתי אותה והפסדתי את ה"ברכו" הראשון. כדי לא לסכן תפילה בציבור לגמרי, הצטרפתי למניין בתקוה שיהיה מניין נוסף ושם אשמע את ה"ברכו" שאומרים לפני תפילת עלינו שהפסדתי.
כמו בתחילת התפילה, גם סוף תפילת ערבית מסתיימת ב"ברכו את ה' המבורך" יש מנהג לשבח ויש נוסחאות שאומרים אחרי עלינו לשבח של ערבית. לפני עלינו לשבח שמעתי ברכו, ובקדיש שאחרי עלינו לשבח הוסיף יהודי "ברכו" נוסף וכולם ענו אחריו...
אנשים לא הבינו מה קרה?
התברר שהראשון התפלל נוסף ספרד שאומרים ברכו לפני עלינו לשבח, ואילו המתפלל הנוסף רגיל להתפלל נוסח אשכנז שאומרים ברכו אחרי עלינו.
אבל את האמת ידעתי שהקב"ה סידר לי את ה"ברכו "השני מכיוון שאני מקפיד על כך מאוד...
אם כבר מדברים על עשרה ראשונים ואחרונים אוסיף חיזוק בעניין.
אנשים נכנסים ומצטרפים למניינים אחרי שהתחילו ועושים השלמות למרות שיש מניינים בזה אחר זה, להם אני אומר בחיוך: "אתם רוצים מבורא עולם 'סידור מלא' ?! תנו לו גם 'סידור מלא' מתחילת התפילה ועד סופה!!!
הרה"ק רבי מאטיל סלונימער זצ"ל היה אומר, באם חפץ אתה לקיים מצות צדקה 'לשמה' בשלמות, בלי שום פניות... - תתן את הצדקה שלך לילדיך שלך, והיינו משום שני טעמים: א) כמה שתתן ותתן להם לא תקבל מהם ברכת יישר כוח'... ב) כל כמה שתתן ותוסיף להם יאמרו תמיד שזה מדי קצת...
מסופר על הצדיק המפורסם רבי אריה לוין זצ"ל, שפעם בא אליו איש עשיר נגיד נכבד בעמיו אחד והתייעץ עימו אודות תרומה הגונה שברצונו לתרום לישיבת 'עץ חיים' שרבי אריה עמד בראשה בתור משגיח רוחני, סכום נאה ומפולפל שיש בו כדי להחזיק את כל הישיבה אך להפתעתו של הגביר, סירב רבי אריה לקבל את התרומה, ואמר לו לאותו עשיר: לך אסור לתרום כאן לישיבה?
מדוע? - שאל האיש בפליאה, הרי בעל נכסים רבים אני, ויש בידי להרים תרומה כזו ואף להכפילה פי כמה וכמה!
השיב לו ר' אריה, אסביר לך ואימא לך מילתא בטעמא, הרי יודע אתה שיש לך כאן בירושלים קרובים בני משפחתך שמצבם הכלכלי דחוק ביותר, וכל שאינך מסייע בעדם סיוע שיש בו ממש, איני רשאי ליטול ממך את תרומתך! שכן כבר נאמר 'ומבשרך אל תתעלם', וענייך שלך קודמים במצות הצדקה לכל צדקה אחרת.
נכנסו הדברים לליבו של העשיר, ותיכף הבטיח להתחיל לתמוך בקביעות בבני משפחתו הללו הדחוקים בממון, ואכן הפריש מיידית סכום הגון לפרנסתם, ורק לאחר מכן נפנה ר' אריה לקבל ממנו את תרומתו היפה עבור המוסדות.
כיוצא בדבר מסופר גם על מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל, שהיה דרכו מאז להקפיד מאוד לקרב את קרוביו, והיה מקבלם תמיד בכבוד גדול.
לא אחת היה מטפס ועולה שש ושבע קומות ללא מעלית, רק כדי לבקר קרוב משפחה רחוק. הגם שידוע ומפורסם כמה היה אותו צדיק חס על כל רגע ורגע של ביטול תורה, מכל מקום כשהגיעו קרובי משפחה לביקור עזב הכל והתיישב עמהם לזמן ממושך, וכל זאת כדי לקיים את מצות 'המקרב את קרוביו'.
מקרים רבים הגיעו לפתחי בצרות קשות של אחינו בני ישראל רחמנא ליצלן, שהגשתי את שמותיהם לתפילה נאמנה בפני רבינו הגאון רבי ישראל יעקב פישער זצוק"ל, רב דפה.
ותדיר היה אומר שכל זה בא אליהם מחמת שציערו את חבריהם, וכשאמרתי לו שאין האיש זוכר כלל שפגע או שציער את חבירו, ענה לי שיתכן לפעמים שאביו או זקנו עד ארבעה דורות ציערו את חבריהם, שהרי עד ארבע דורות נושאים את עוון אבותם, ותסמרנה שערות ראש!
אחד ממכרי איש ישר ונאמן, אשר הפרוטה אינה מצויה בכיסו, אבל התברך בילדים מיוחדים טובים ומוצלחים כ"י, שידך את בתו המהוללה עם משפחה עשירה. ובהיותה כלילת המעלות בלעה"ר, התחייב אבי החתן שהיה גביר עתיר נכסים רבים בסידור מלא עבור הזוג.
הצלחת נשברה במזל טוב, וכנהוג ערך צד הכלה 'מסיבת אירוסין' מכובדת באולם מפואר, בהתאם למשפחת החתן האמידה. אבי הכלה במצבו הכלכלי נאלץ לקחת הלוואה בשביל חלקו המסוים בחגיגת 'תנאים' מהודרת שכזו, אך הוא שמח על כך והודה לה' שקיבל 'סידור מלא' בהוצאות הנישואין והדיור.
תקופת האירוסין עברה בטוב ובנעימים, והנה התקרב ובא יום שמחתם הגדולה, הכלה הצדיקה התעסקה בהכנותיה הרבות בהתרגשות גדולה, וביחד עם תפילותיה הרבות והנאמנות ניגשה לבחור בקפידה את 'שמלת הכלה' המפוארת והצנועה, ערכה את מסע הקניות של הנדוניה ושאר בגדים ותכשיטים נחמדים מפז ומפנינים יקרים, כשהיא משתדלת להתאים את עצמה כמובן לרמה המתאימה של משפחת החתן העשירה...
הם קבעו תאריך מתאים לחתונה, סגרו עם אולם מפואר ונכבד, שתי המחותנות כבר ישבו על 'תפריט' עשיר ומיוחד וכו'. ולאחר מכן סגרו גם עם הצלם והתזמורת, ועם שאר כל המנצחים על המלאכה, מלאכת הקודש של שמחת חתן וכלה.
והנה לפתע ביום לא בהיר אחד, שבוע לפני החתונה (!) נחתה מהלומה קשה על ראשם, בפתע פתאום לדאבון ליבם וללא שום רמז מוקדם ביטל צד החתן את כל השידוך!
המכה היתה כואבת ומכאיבה עד עמקי לב ונפש, אי אפשר לתאר את הצער והעלבון הקשה של משפחה שלמה החוטפת מכה שכזו, ההפתעה היתה גדולה, והכלה העדינה והרגישה לא ידעה את נפשה, היא התהלכה בביתה בוכייה יומם ולילה, בלא שתוכל להבין על מה ולמה עזבה חתנה כך בחרפה וביזיון נורא?!
מתוך מצב מושפל וכואב זה, שאלני אבי הכלה אם יכול הוא לכל הפחות לדרוש תשלום 'פיצויים' של מאה אלף דולר [$100,000] תמורת המחילה, בהיות שהיו לו הוצאות רבות כשהיה צריך להתאים את כל הוצאותיו לפי רמת המחותן (בעבר) העשיר, שעבורו אין זה סכום גדול כל כך. ואולי יהיה בזה סכום נאה בכדי להמתיק מעט את המכה, שהרי בהיותה בת שעזבה שידוך בודאי יצטרך עתה לשלם יותר בשביל שידוך אחר.
הצעתי את שאלתו בפני מרן הרב פישר זצוק"ל, ועל אתר ענה הרב בחכמת אלקים שבקרבו: יכול הוא לדרוש 'פיצויים' כמה שירצה, השאלה היותר רלוונטית היא אם הצד השני יסכימו לתת כבקשתו... – אך העיקר שבעיקרים יש להזהיר מאוד, אחר שיתנו כמה שיתנו, יהיה באיזה סכום שיהיה, שישתדלו בכל לב לעקור כל קפידה מליבם, ולהבין שמן הסתם היה לצד השני לפי דעתם סיבה בדבר, ולא בכדי קם חתן יום אחד ועוזב כלה מושלמת שכזו... ולפעול בעמקי לבבם שתהיה מחילה שלמה על הכל, הן מצד הכלה עצמה והן מצד ההורים והמשפחה.
וכאן הוסיף לי הרב משפט מצמרר: באם חלילה לא תהא כאן 'מחילה גמורה', מי יודע איזה קטרוג גדול יכולה עבירה כזו לגרום לכל כלל ישראל! והטעים דברו, כי כל קפידה וכעס או שנאה של איש ישראל על חבירו חלילה, מוסיפה 'שנאת חינם' בישראל וגורמת לקטרוגים חלילה, ועל כך כל עיקר צרות אריכת הגלות, ירחם ה'.
המשפחה כולה קיבלה את פסקו של הרב בתמימות ונאמנות, וכמובן מחלו בלב שלם והוציאו כל קפידה מליבם, והשתדלו לשכוח מאותו מעשה. ומאז התקרבו מאוד אל הרב זצוק"ל, שחשו את גודל אהבת ישראל הבוערת בקרבו, והתדבקו בו מאוד בעקבות אותו מעשה.
ואף אנו למדנו, עד היכן מגעת הבנתם והכרתם של חכמי ישראל בעוצם חשיבות עניינים הדקים והעדינים הללו שבין אדם לחבירו! וכדמוכח להדיא ממשנתנו בפרקי אבות (ג, י): 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו'. - הרי מוכח מזה, שאף אם האדם נראה כצדיק גמור ועוסק בתורה ועבודה יומם ולילה, עדיין אין הכרח שגם 'רוח המקום נוחה הימנו'. והמבחן הנכון אם מעשיו רצויים לפני ה' יתברך הוא דווקא כשרוח הבריות נוחה הימנו, כשהוא צדיק וחסיד באלו העניינים שבין אדם לחבירו.
סיפר לי אחד מנכדיו החשובים של מרן הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצוק"ל, רב דשכונת 'זכרון משה' וראב"ד דפה עיה"ק ירושלים ת"ו, שזכה לשמש לפניו באחרית ימיו כאשר כבר היה זקן חולה וחלוש.
עקב חולשתו וייסורי מחלתו הקשה, כבר לא היה בכוחו לשבת בחדרו בשעת 'קבלת קהל' כהרגלו, רק היה שוכב במיטתו, וכשנקשו בדלת היה נכדו פותח ושומע מה בפי השואל, ומביא את דבר השאלה לפני זקנו, והוא פוסק את הפסק, ושוב החזיר הנכד את הפסק אל השואל שבפתח.
יום אחד הופיעה אשה צעירה, כשבפיה שלש 'שאלות' שמבקשת להציג בפני הרב, ושלושתם בעניינים הנוגעים לדין גזל מן הבעל, ואלו שאלותיה:
א) לאחרונה לא מרשה בעלה לשטוף כלים במים חמים כדרכה, מטעמי חיסכון, ולפעמים יש כלים עם 'כתמים קשים' שקשה להסירם ללא מים חמים, האם מותר לה במקרים כאלו להשתמש במים חמים, ללא ידיעת בעלה?
ב) לאחרונה סוכם ביניהם להגיש לכל ילד בארוחת הערב מחצית גביע 'לבן' בלבד, והנה רואה היא שאחד הילדים שהתרגל לאכול לבן רוצה ממנו יותר, וזה עיקר מאכלו, האם יכולה היא לתת לילד זה יותר ממחצית הגביע ללא ידיעת בעלה?
ג) האם ראוי להוסיף לעבוד לפרנסתה מספר שעות נוספות אחר הצהריים, אף שיהיה זה על חשבון הילדים שהינם זאטוטים קטנים, ויצטרכו להישאר עם בייביסיטר בקביעות יום יומית?
כשנכנס הנכד אל הסבא עם שלושת השאלות, ביקשו הרב לגשת אל הפתח ולשאול את האישה הניצבת, האם הם קנו דירה לאחרונה?
הנכד הרים את גבותיו, ולא הבין לשאלה מה זו עושה? וכי מה זה קשור לשאלותיה ההלכתיות? אך חזקה עליו מצות רבו וזקנו, הוא ניגש אל הפתח ואמר: הרב שואל, האם קניתם דירה לאחרונה?
אכן כן! ענתה האשה, לאחרונה קנינו דירה.
והנה שוב חוזר הנכד עם שאלה נוספת: הרב שואל, האם נטלתם על עצמכם 'משכנתא' לתשלום דירה זו שקניתם לאחרונה?
אכן כן! - ענתה האשה גם הפעם, על אף שלא הבינה מה מקום מצא הרב עתה לכל החקירות הלא נעימות הללו. והנה לפתע פרצה האישה בבכי מר, ופרקה את ליבה וייסורי נפשה, מחמת החוב הכבד הרובץ עליהם...
התברר, שזה זמן רב שהצפיפות בביתם היתה בלתי נסבלת, ונזקקו לרכוש דירה גדולה יותר, היא ביקשה פעמים רבות מבעלה לעסוק בענין, אך הוא מיאן ואמר שזה בלתי אפשרי בסכומים אדירים שכאלה. - יום אחד נודע לאישה שעל פי דרגת ה'ניקוד' שלהם זכאים הם לקבל 'משכנתא' גדולה ביותר, המכסה את חלק הארי של עלות הדירה, והדבר אפשרי בהחלט.
אך שוב חשש הבעל גם מצעד זה, בהיותו אדם מחושב וזהיר לא אהב כלל להסתבך בחובות, ומנין נשלם את אותה משכנתא? - שאל/הקשה הבעל, הרי זה מחייב להשיג סכום נכבד מדי חודש בחודשו!
אמרה האישה, בלית ברירה נאלץ להדק את החגורה, לקמץ ולחסוך יותר בהוצאותינו, ומצד שני אוכל להוסיף כמה שעות עבודה בשעות אחר הצהריים, וכך נוכל לשלם את התשלומים החודשיים של המשכנתא.
כשישבו וחישבו היכן ניתן לקמץ ולחסוך, העלתה האישה את רעיון שטיפת הכלים במים קרים, וארוחת ערב של מחצית גביע הלבן...
סיבת שאלתה כעת בפני הרב היתה, היות והיא רק 'אמרה' כך בפני בעלה, שיתכן וניתן לבצע את הקיצוצים הללו, אבל לא קבעו כן בקביעות ממש...
משהבין הרב הצדיק את אשר לפניו, נתגייס במלא כוחותיו החלושים לעזרתה של אותה משפחה, ולא נח ולא שקט עד אשר השיג עבורם סכומים יפים והגונים מכמה נדיבים, ומתוך מיטתו החולה דאג לשקם את המשפחה, ולהעמידם על רגלם כראוי.
לאחר שהלכה האישה, פנה הנכד אל סבו בשאלתו: כיצד ידע הסבא 'לעלות' על הסיפור הזה? הרי היא רק הציגה כמה שאלות תמימות, ומה פתאום החל הסבא בסבב חקירותיו לגבי הדירה?
אמר לו הסבא: הבה ואשכילך מעט, במשך השנים כשרוכשים קצת ניסיון במלאכת הרבנות לומדים להבין דבר מתוך דבר, ובעיקר להקשיב למה שמונח 'מאחורי' השאלות התמימות... מה 'כואב' לו לשואל, מה הניע אותו לבוא עם שאלתו, ומה בדיוק חפץ הוא להשיג...
כששמעתי את שלושת שאלותיה של ריבה זו, הרהרתי לעצמי, כזו אכזריות של בעל כלפי אשתו, לא לשטוף כלים במים חמים, ולא לתת לילד יותר מחצי גביע לבן, זוהי תופעה משונה במקצת... כאשר צירפתי לכך את רצונה של האישה להוסיף מספר שעות עבודה נוספות אחר הצהריים, הבנתי שכנראה מדובר כאן מתשלום 'משכנתא' שלקחה האישה על כתפיה, וכנראה הבטיחה לבעלה לשאת בנטל התשלום.
חכמי ישראל בעדינות נפשם ובחכמת לבבם, ידעו תמיד כיצד לעזור ולסייע לנפש נענה מישראל בדרך כבוד, גם כשלא ביקשו מהם מפורשות. זו היא דוגמא למופת, להנהגות שבין אדם לחבירו!
