טוב לחסות בה'

כמה אוהב ה' את בניו ובנותיו, עם ישראל שנותן להם בכל תחילת שנה את יום הדין - ראש השנה. כדברי ספר 'החינוך': "מחסדי הא-ל על ברואיו לפקוד אותם ולראות מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה, כדי שלא יתרבו העוונות כל כך ויהיה מקום לכפרה. והוא רב חסד מטה כלפי חסד, וכיון שהם מועטים (עוונותיהם) מעביר עליהן. ואם אולי יש בהם עוונות שצריכין מירוק - נפרע מהן מעט מעט".

מרחמי אבינו הרחמן לעשות לנו משפט בכל שנה, כדי שלא יתרבו עוונותינו לחשבון גדול, וכך יוכל בחסדו הגדול להטות הדין לרחמים ולכפר לנו. ואף בעוונות יפרע מעט מעט, מאהבתו וחמלתו עלינו. ממשיך ה'חינוך' וכותב: "כמאמר חז"ל (ע"ז ד): 'אוהבו נפרע ממנו מעט מעט', ואם לא יפקדם עד זמן רב, יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט כליה ח"ו". הרי לנו, שגם יום הדין של ראש השנה, כל מהותו ויצירתו נעשתה מתוך רחמים גמורים שיזכה האדם ויצליח להיות נקי ומאושר בחייו.

ואם כל זה לא מספיק, נתן לנו חודש שלם בשנה, המקדים לדין, והוא חודש אלול, וקבע הוא ברצונו יתברך כי בחודש זה יתעוררו רחמים גדולים על כל יהודי מעם ישראל, לקבל תשובתו ולרחם עליו, כדי למחוק את כל מעלליו באותה שנה, וכדברי ה'חיי אדם' (כלל קלח סע' א): "ואף שהתשובה טובה בכל עת, מכל מקום חודש אלול הוא מובחר ומוכן יותר, שמקובל תשובתו משאר ימות השנה, לפי שימים אלו הם ימי רצון מעת שנבחרנו לעם".

סיפר הצדיק הקדוש, רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע מעשה שהיה עד לו, אשר לימד אותו לקח גדול לעבודת ה' בחייו: "היו אלו אב ובנו שחיו בעוני גדול ופסעו יחדיו, זה לצד זה, כשעל פניהם ניכר שלא אכלו כבר מזה זמן רב. לפתע, בעת הליכתם, הבחין האב במטבע זהב נוצץ על פני הקרקע. מטבע זהב היה שווה הון רב בימיהם, ובשבילם היה זה כזכיה גדולה בפיס. פנה האב אל בנו ואמר לו: "בני היקר, התכופף בבקשה והבא לנו את המטבע. כשהמטבע יהיה שלנו נצא ממעגל העוני הכבד, ונוכל לחיות בריווח, מתוך עשירות ומזון ללא גבול".

הבן שהיה חלש ותשוש למאד מרוב מחסור באוכל, השיב לאביו בצער: "אבא יקר, אין בי אפילו טיפת כח אחת קטנה להרים את המטבע, אני ממש חלש ורעב". ראה זאת האב והתכופף בעצמו ולקח את מטבע הזהב. נכנס האב לחנות סמוכה שהיתה, ורכש עם המטבע לבינתיים, 13 תפוחים גדולים, אדומים ועסיסיים, ללא ידיעת בנו והחביאם בתוך השק שלו...

המשיכו האב ובנו בדרך, כשהאב מניח לפני הבן בכל כמה מטרים תפוח אדום ועסיסי. כשראה הבן לפתע תפוח האדום מונח לפניו, פניו צהלו וקרנו מאושר, ומיד הוא התכופף בשארית כוחותיו, הרים את התפוח, שטף אותו ואכל אותו בעורגה אחר ברכה מעומק הלב.

גופו החל לקבל מעט כוחות, ולאחר כמה מטרים שוב הניח האב לפני בנו תפוח נוסף, והבן הרים אותו, ניקה אותו והמשיך לאכול בעונג רב. כך עשה על כל 13 התפוחים שרכש.

חתם רבי צדוק הכהן מלובלין את המעשה ואמר לשומעי לקחו: "הייתי עד למקרה זה והשתוממתי עד למאד: "אילו היה הבן חכם ומציית לאביו להרים את המטבע זהב פעם אחת, עם כל הרעב והקושי, הרי שלא היה צריך שוב להתכופף ולהטריח עצמו 13 פעם, בכדי להרים תפוח אחר תפוח. אם היה מתאמץ בזמן הנכון, כשהזהב היה מונח על הריצפה, היה חוסך מעצמו צער רב, ויכל לאכול ולהתפרנס באוכל משובח הרבה יותר מ-13 תפוחים. אך הוא לא השכיל להתאמץ בזמן הנכון".

ואז פנה רבי צדוק לשומעי לקחו ואמר להם: "תלמידיי היקרים", קרא מנהמת ליבו, "כעת, בחודש אלול, הוא הזמן שאבא שלנו, בורא עולם, פונה אל כל אחד מהילדים שלו, ומבקש מהם: "בני היקר, בתי החשובה, תתכופפו כפיפה אחת, אך מכל הלב. תעשה שינוי קטן, מאמץ פנימי של שינוי מכל הלב. דבר קטן של שינוי ותשובה. 'פתחו לי פתח כפתחו של מחט' פתח קטן, אך אמיתי של מחט. כמו שחוד המחט מעט מכאיב, אז גם אם תצטרך לשנות במשהו אחד קטן, הגם שהוא כואב ומעייף - אך אם תעשה זאת כעת, בחודש הרחמים והסליחות - תשנה את כל הסיפור של חייך לכל השנה הקרובה.

לא תצטרך לטרוח טרחות רבות על כל מיני תפוחים במשך השנה: השתדלות בריאותית לצאת מהקושי הרפואי שלך, טרחה כלכלית להשיג יותר רווחה ולהצליח קצת לחסוך ולהתעשר, מאמץ לזכות בקצת יותר נחת במשפחה שלך מאשתך והילדים. אלא תזכה שכל חייך יראו אחרת ויהיו מאושרים ורגועים, והכל בזכות התכופפות כעת בחודש אלול לזכות במטבע זהב. כעת, אפשר לקרוע כל גזירה קשה ורעה בקלות -

עבודת חודש אלול ור"ה

התפילות בחודש אלול: כמה התפלל האדם והתחנן לפני ה' שירחמהו והיאך התפלל. האם הרבה באמירת מזמורי תהילים והתחנן לפני אביו שבשמיים שיקרב את נשמתו ויחוס עליה ועל בני ביתו".

וכן כתב 'שער המלך' (שער א' פ"ב): "ראוי להודיע לכל קהילה ובית כנסת שלא ימושו מן ספר התהילים בכל יום מחודש אלול, ויהא חשוב כאילו עסקו בנגעים ואהלות, וזכות דוד המלך ע"ה יעמוד להם להוציא כאור משפטם לחיים ולשלום".

להתכופף כעת למטבעות זהב: עוד מזמור תהילים, עוד שיעור תורה, עוד תפילה בכוונה וזוכים לכל כך הרבה ברכה מה' לשנה הבאה!.

אלא שכותבים רבותינו ז"ל סוד גדול - יש דבר אחד שהוא עיקר המשפט והבדיקה ביום הדין של ראש השנה. ה' בודק את כל המעשים שלנו השנה, אך יש את הלב של כל הדברים, שהוא עיקר הדין והמשפט. מהו הסוד הזה?...

כותב הגאון הגדול, רבי אהרון קוטלר זצ"ל, ראש ישיבת 'ליקווד בארה"ב ונשיא מועצת גדולי התורה בארה"ב, בספרו 'משנת אהרון': "ומכיוון שמידת הביטחון היא היסוד, הבסיס וההתחלה של כל התורה כולה, והיא תכלית הכל. (להיות בטוח שכל מה שקורה לי בחיים זה מה' ולטובתי. שאילולא זה אתה מקיים מצוות ולומד תורה ללא חיבור אמיתי לאמונה בצור העולמים. וכדברי הגר"א מוילנא שתכלית כל נתינת התורה זה לבטוח בה'). ומכוון שכן, הרי שמידת הביטחון היא עיקר הבחינה והשפיטה של ראש השנה".

עד כמה אתה כועס שקורה לך משהו לא לרוחך? עד כמה אתה נוקם ורוצה להחזיר למי שציער אותך? - זה עיקר המשפט בראש השנה. להתחזק בקבלה קטנה של אמונה - לפני שאני מגיב, אני משנן שזה ה'.... עיקר הדין בראש השנה הוא על

ואם זה ה' עשה זאת, הרי שזה לטובתי. השני רק בובה ושליח ה'!. אין קבלה וחיזוק יותר גדול מזה בדור לראש השנה!.

מספרים על הגאון הקדוש בעל 'הבאר מים חיים', רבי חיים טירר מצ'רנוביץ זצ"ל (הקבור במערה סמוך למרן הבית יוסף, שנפטר לפני כ-200 שנה) כי בסעודה שלישית של שבת קודש, בעודו מוקף בתלמידים רבים שבאו לשמוע דברי תורה והתעוררות מפיו, עשה הצדיק 'עליית נשמה'. צדיקים מיוחדים היו יודעים לעשות 'עליית נשמה', בה היו משתמשים בשמות קודש ומצליחים לשוטט בהיכלות עליונים בשמיים בחיי חיותם ולראות מהנעשה בגנזי מרומים.

לאחר דקות ארוכות התעורר רבי חיים מצ'רנובי'ץ בהתרגשות נוראה ואמר לתלמידיו שהקשיבו בשקיקה: "דעו לכם, כי עמדתי כעת בעולם העליון, עולם הנשמות, וראיתי שם נשמות רבות שהיו כבר בעולם הזה, ועומדות כעת לרדת פעם נוספת לעולם. אותן נשמות בכו ללא הרף ולא רצו שוב לרדת לעולם שלנו, המלא וגדוש בקשיים וניסיונות, נפילות ועבירות. עד שלפתע, השיבו להם מלאכי מרום ואמרו: "אל תיראו ואל תעצבו, לפי שבדורות הללו יותר קל לעבור את העולם בשלום, מאשר בדורות קודמים. ומדוע? לפי שכל מעשה קטן ופעולה פעוטה בדור הזה עושים רושם גדול ונורא בשמיים. ולמעלה לא מדקדקים עם בני האדם בדורות הללו כפי שדקדקו עם הדורות הקודמים, עקב ירידת הדורות".

ואז עצר רבי חיים ואמר את המשפט המטלטל הבא: "אך על דבר אחד ראיתי כי שמים דגש ומקפידים גם בדורות האחרונים שלנו, והוא - על אמונת האדם בה', לבדוק האם בוכה ומתלונן על קליפת 'אם הייתי': אם הייתי יוצא בזמן - לא היה קורה לי את זה. אם הייתי משקיע כשהציעו לי - היום היית עשיר. אם לא היה לי מורה או הורה כזה - היום היתי מגיע יותר רחוק. שכל זה הוא כפירה גדולה ויצר הרע גדול שמתלבש בעיקר בדורות האחרונים", אמר וסיים הצדיק את דבריו.

הילדים שלך עם האתגרים והקשיים, הפרנסה שלך עם כל המשתמע, הזיווג וההמתנה לישועה - כולם הם הטובים ביותר עבורך, כי איננו חכמים יותר מבורא עולם. וכשהאדם מתלונן, הוא בעצם מראה שהוא היה עושה אחרת ממה שעשה הבורא יתברך בחכמתו וטובתו.

אמר פעם אחת הצדיק בעל ה'אמרי - אמת' זת"ע כי שמע מהצדיק רבי בונים מפשיסחא זי"ע, כי כאשר יניחו על השולחן את ה'חבילות' של הצרות והייסורים, והשמחות והטובות של כל באי עולם על השולחן, ויצא הכרוז משמיים שיכריז: "יש רשות לכל אדם לבחור לעצמו 'חבילה' אחת"... אזי באותו רגע יבחר כל אחד ויתפוס בשתי ידיים את חבילתו שלו, לפי שהקב"ה גדול העצה ורב העלילה ונותן לכל אחד ואחת בדיוק נפלא את אשר נצרך לו לטובתו ברוחני ובגשמי, ונותן לו כוחות לצלוח את הניסיונות שצריך לעבור".

חודש של רחמים לשנות את המעשים, ובעיקר להתחזק באמונה וביטחון: לקבל באהבה ביזיון אחד ביום, לא להגיב בכעס פעם אחת ביום, לדבר עם ה' ולהודות לו!.